זוהר, שמות י״זZohar, Shemot 17

Segment 1א׳

(שמות ב׳:א׳) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח (שיר השירים ו׳:ב׳) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבּוֹשֶׂם וְגוֹ'. לְגַנּוֹ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּהִיא עֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם, דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכָּל סִטְרִין (נ"א זיני) בּוּסְמִין וְרֵיחִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית לְגִנְתָּא דָּא (נ"א דעדן) כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מִתְעַטְּרָן תַּמָּן, כֻּלְּהוּ יַהֲבֵי רֵיחָא, כְּמָה דְאַת אָמֵר וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךָ מִכָּל בְּשָׂמִים, (נ"א וריח אפך כתפוחים) אִלֵּין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, דְּהֲווּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין, דִּזְמִינִין לְנַחְתָא לְהַאי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ בְּגִנְתָּא (דא קיימין

AND THERE WENT A MAN OF THE HOUSE OF LEVI. R. Jose discoursed here on the verse: “My beloved is gone down into his garden, to the beds of spices” (S.S. 6, 2). He said: ‘The words “Into his garden” refer to the Community of Israel. She is a “bed of spices” filled with the savour of the world to come. In the hour when the Holy One descends into this Garden, the souls of all the righteous who are crowned there emit their perfume, as it says, “How much better is the smell of thy ointments than all spices” (S.S. 4, 10). These are they of whom R. Isaac has said: “All the souls of the righteous who have lived in this world, and all the souls who shall some day descend to dwell there, all these dwell in the earthly Garden (Paradise)

Segment 2ב׳

בגנתא) דִּי בְּאַרְעָא, (כלהו) קַיְימִין בְּדִיּוּקְנָא וְצִיּוּרָא דְּהֲווּ קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וְסִתְרָא וְרָזָא דָּא אִתְמְסַר לְחַכִּימֵי. רוּחָא דְּנָחִית לִבְנֵי נָשָׁא, (תזריע מ"ה ע"ב) דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, מִתְגַּלְּפָא תָּדִיר בְּגִלּוּפָא כְּהַאי חוֹתָם. צִיּוּרָא דְּגוּפָא דְּבַר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, (ע"ג ע"ב) בָּלִיט לְבַר, וְרוּחָא אִתְגְּלִיף לְגוֹ. כַּד אִתְפָּשַׁט רוּחָא מִן גּוּפָא, הַהוּא רוּחַ בָּלִיט בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, בְּצִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפֵיהּ מַמָּשׁ דִּבְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין דְּהֲוָה תָּדִיר כַּחוֹתָם.

in that shape which was or shall be their likeness on earth.” This is a mystery which has been transmitted to the wise. The spirit which enters into the children of men, and which emanates from the Female (Malkuth) makes an impression after the fashion of a seal. That is to say, the form of the human body in this world is projected outwards, and takes the impress of the spirit from within. So when the spirit separates itself from the body it returns to the earthly Garden in the actual form and pattern of the body that was its garment during its sojourn in this world, and upon which it acted like a seal.

Segment 3ג׳

וְעַל דָּא אָמְרָה אִיהִי, (שיר השירים ח׳:ו׳) שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם, מַה חוֹתָם גָּלִיף בְּגִלּוּפָא לְגוֹ, וְאִתְצָיָּיר בְּצִיּוּרָא בְּלִיטָא לְבַר. אוּף הָכִי אִיהִי רוּחָא, דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דִּילָהּ, כְּהַאי גַּוְונָא מַמָּשׁ בְּהַאי עָלְמָא, גָּלִיף בְּגִלּוּפָא לְגוֹ, וְכַד אִתְפָּשַׁט מִן גּוּפָא, וְעָאל בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, אֲוִירָא דְּתַמָּן בָּלִיט הַהוּא גִּלּוּפָא לְאִתְצַיְּירָא לְבַר, וְאִתְצַיָּיר בְּצִיּוּרָא בְּלִיטָא לְבַר, כְּגַוְונָא דְּצִיּוּרָא דְּגוּפָא בְּהַאי עָלְמָא (לעילא).

Hence it says, “Set me as a seal” (Ibid. 8, 6): as the seal presses from within and the mark of it appears outwards, so the spirit acts upon the body. But when it separates itself from the body and returns to the terrestrial Paradise, the aether there causes this impress in turn to project itself outwards, so that the spirit receives an outward shape in the likeness of the body in this world.