זוהר, שמות י״אZohar, Shemot 11

Segment 1א׳

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם. בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הָכִי אִתְּמַר, מַאי דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, תָּא חֲזֵי, כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא, לָא אִתְתְּקָפוּ בְּשׁוּלְטָנִיהוֹן, אֶלָּא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מִצְרַיִם לָא הֲווֹ שַׁלְטִין עַל כָּל עָלְמָא, עַד דְּאָתוּ יִשְׂרָאֵל, וְעָאלוּ תַּמָּן בְּגָלוּתָא, כְּדֵין אִתְתָּקָפוּ עַל שְׁאַר (בשלח ע"ט א') עַמִּין דְּעָלְמָא. בָּבֶל לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, אֶלָּא בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. אֱדוֹם לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. דְּהָא עַמִּין אִלֵּין בְּשִׁפְלוּתָא הֲווֹ בִּשְׁאַר עַמִּין, וּמְאִיכִין הֲווֹ מִכֻּלְּהוּ, וּבְגִין יִשְׂרָאֵל אִתְתָּקָפוּ.

It says in the Book of R. Hamnuna the Elder, in connection with the words, “Now there arose a new king over Egypt”, that all the nations of the world and all their kings become powerful only on account of Israel. Egypt, for instance, did not rule over the whole world before lsrael settled there. The same is true of Babylon, as well as of Edom (Rome). Before that all these nations were utterly insignificant and contemptible:

Segment 2ב׳

מִצְרַיִם: דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ב׳) מִבֵּית עֲבָדִים. עֲבָדִים אִקְרוּן מַמָּשׁ, דְּהָא (שמות י"ז ע"א) מִצְרַיִם בְּשִׁפְלוּתָא דִּשְׁאַר עַמִּין הֲווֹ. בָּבֶל: דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ג:י״ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לא הָיָה. אֱדוֹם: דִּכְתִּיב, (עבדיה א') הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד.

Egypt is described as a “house of slaves” (Ex. 20, 2), Babylon as “a people who was not” (Isa. 20, 11-13), and of Edom it says, “Behold, I have made thee small among the nations,thou art greatly despised” (Obad. 1, 2).

Segment 3ג׳

וְכֻלְּהוּ לָא נַטְלוּ תּוּקְפָּא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַד יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתְהוֹן מִיַּד מִתְתַּקְפֵי עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, לָקֳבֵל כָּל (ט"ז א') עַמִּין דְּעָלְמָא. כַּד עָאלוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, מִיָּד הֲוָה קִימָה לְמִצְרַיִם, וְאִתְתָּקַף שׁוּלְטָנוּתָא דִּלְהוֹן לְעֵילָּא עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וַיָּקָם: קִימָה הֲוָה לוֹן, דְּאִתְתָּקַף וְקָם הַהוּא מְמָנָא שׁוּלְטָנָא דְּמִצְרַיִם, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ תּוּקְפָּא וְשֻׁלְטָנוּתָא, עַל כָּל מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִית שׁוּלְטָנוּתָא לְהַהוּא מְמָנָא דִּלְעֵילָּא, וּלְבָתַר לְעַמָּא דִּילֵיהּ דִּלְתַתָּא. וּבְגִין כָּךְ, וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם. דָּא הוּא מְמָנָא דִּלְהוֹן, חָדָשׁ הֲוָה, דְּעַד יוֹמָא הָדֵין לָא הֲוָה לֵיהּ שׁוּלְטָנָא עַל שְׁאַר עַמִּין, וְהַשְּׁתָּא אִתְּקַם לְשַׁלְטָאָה עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא, וּכְדֵין אִתְקָיָּים (משלי ל׳:כ״ב) תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ.

It was entirely due to Israel that they became great. As soon as Israel was subjected to any of these nations, it immediately became all-powerful, since Israel singly are on a par with all the rest of the world. So when Israel went down to Egypt, straightway that country rose to supreme power. And this is the meaning of “Now there arose a new king”, i.e. the supernal chieftain of Egypt rose up in strength and gained predominance over the chieftains of the other nations. Then the words were fulfilled: “For three things the earth is disquieted… for a servant when he reigneth…” (Prox. 30, 21).