זוהר, פנחס נ״חZohar, Pinchas 58

Segment 1א׳

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לֵימָא לָן מֹר, (ס"א מאלין) מִלִּין מְעַלְּיָתָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (מלכים ב ד׳:ח׳) וַיְהִי הַיּוֹם. בְּכָל אֲתָר דִּכְתִיב וַיְהִי, אִיהוּ צַעַר, וַיְהִי בִּימֵי צַעַר. וַדַאי, וַיְהִי הַיּוֹם, יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ צַעַר, וְדָא הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא קַשְׁיָא עַל עָלְמָא. וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, יוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה. וּבְכָל אֲתָר וַיְהִי הַיּוֹם, דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (איוב א׳:ו׳) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה.

R. Judah said: ‘Pray tell us some of your fine ideas on the New Year.’ R. Simeon thereupon discoursed on the verse: “And it fell on a day, and the sons of God came”, etc. (Job 1, 6). ‘The expression, “And it fell on a day”,’ he said, ‘always refers to a day on which there is trouble, here, the New Year.

Segment 2ב׳

בְּכָל זִמְנָא תְּרֵין יוֹמִין אִינּוּן, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין, דְּלִהֱוִי יִצְחָק כָּלִיל דִּינָא וְרַחֲמֵי, תְּרֵין יוֹמִין וְלָא חַד. דְּאִלְמָלֵא יִשְׁתְּכַח יְחִידָאי, יַחֲרִיב עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב תְּרֵין זִמְנִין, וַיְהִי הַיּוֹם וַיְהִי הַיּוֹם.

At all times there are two days. What is the reason? So that Isaac should be comprised of judgement and mercy — two days, and not one. For were he found alone, he would destroy the world. And therefore it is written twice: “And it fell on a day,” “And it fell on a day.”

Segment 3ג׳

וַיָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, אִלֵּין בֵּית דִּין רַבְרְבָא. בְּנֵי הָאֱלֹהִים וַדַּאי, בְּנוֹי דְּמַלְכָּא קְרִיבִין לְגַבֵּיהּ. וְאִינּוּן שִׁבְעִין מְמָנָן, דְּסָחֲרִין תְּדִירָא לְמַלְכָּא. וְאִינּוּן חַתְכִין דִּינָא עַל עָלְמָא. לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ, וְכִי עַל יְיָ קַיְימֵי. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין קַיְימֵי עַל דִּינָא, דִּינָא קַדְמָאָה דְּכֹלָּא בֵּיהּ, מַאן הוּא. דְּלָא יוֹקִיר לִשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּדְלָא יוֹקִיר לְאוֹרַיְיתָא וּלְעַבְדּוֹי. אוּף הָכִי, מַאן הוּא דְּלָא חָיִישׁ עַל יְקָרָא דִּשְׁמָא קַדִישָׁא, דְּלָא יִתְחַלֵּל בְּאַרְעָא. מַאן הוּא דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן הוּא דְּלָא שַׁוִּי יְקָר לִשְׁמָא דָּא. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, גַּם, לְרַבּוֹת הַהִיא נוּקְבָּא דִּילֵיהּ. אוּף הָכִי לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ, דְּאִיהוּ חָיִישׁ נָמֵי לִיקָרָא דִּשְׁמָא דָּא.

The “sons of God” are the great Beth Din, the seventy Chieftains who always surround the King. “To stand before the Lord”: this indicates that sentence is first passed on those who do not heed the honour of the Holy Name to save it from being profaned in the world.