זוהר, פקודי כ״גZohar, Pekudei 23

Segment 1א׳

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הַשָּׁמַיִם, אִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּשִׁית סִטְרִין לְאִתְפַּשְׁטָא לְתַתָּא, דְּדָא אִיהוּ רָזָא דְּקַיְּימָא לִשְׁאֵלָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד׳:ל״ב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ וְגוֹ', עַד הָכָא אִית רְשׁוּ לִשְׁאֵלָה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא וְגוֹ', וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לָאו קַיְּימָא לִשְׁאֵלָא, בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר טָמִיר וְגָנִיז.

This one begins, “Praise ye the Lord from the heaven”, inasmuch as the heaven was the starting-point of the six directions which expanded downwards from it. This is the limit within which it is permitted to man to investigate. So Scripture says: “For ask now of the days past, which were before thee, since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” (Deut. 4, 32), that is, so far art thou permitted to ask and investigate; but beyond it is not permitted to inquire, that being a sphere hidden and undisclosed.

Segment 2ב׳

וְעַל דָּא הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְרוֹמִים, אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, (דאינון רומא דשירותא) יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וּמֵהָכָא אִתְפַּשְּׁטָאן כֻּלְּהוּ אַחֲרָנִין לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּדַרְגִּין לְאִתְתַּקְנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. הַלְלוּהוּ (קס"ו ע"א) כָל מַלְאָכָיו, אִלֵּין תְּרֵין קַיָימִין דְּקַיְימֵי תְּחוֹת גּוּפָא, לְמִשְׁעָן גּוּפָא עָלַיְיהוּ.

Hence, “praise ye the Lord from the heaven, praise him in the heights”, these constituting the two directions, right and left, whence there was an expanding of all the others downwards in the mystery of the grades, till the development was complete. “Praise ye him, all his angels”: these are the two supports on which the Body rests.

Segment 3ג׳

תָּא חֲזֵי, אִינּוּן קַיָימִין דְּגוּפָא אִשְׁתְּעָן עָלַיְיהוּ, קַיְימֵי הָכָא בְּרָזָא דְּמַלְאָכִין, בְּגִין דְּיַרְכִין אִינּוּן שְׁלִיחָן, לְמֵיזָל מֵאֲתָר לְאֲתָר, וּמֵרָזָא דָּא, נָפְקִין אִינּוּן דְּאִקְרוּן מַלְאֲכִין, דְּאִינּוּן שְׁלִיחָן לְמֵהַךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, מֵאֲתָר לַאֲתָר.

These are here indicated by the term “angels” because, as the legs are, as it were, the messengers of man, moving about from place to place, so are the angels the messengers moving from place to place in the service of their Master, executing His messages.