זוהר, פקודי כ״אZohar, Pekudei 21

Segment 1א׳

אָמַר רִבִּי חִיָיא, תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב שְׁבָטִים. אֶלָּא, שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְתַתָּא. שִׁבְטֵי יָהּ, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְעֵילָּא. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, דָּא רָזָא (רכ"א ע"ב) דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִקְרֵי עֵדוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (תהילים קל״ב:י״ב) וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, אִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין. וְעַל דָּא אִינּוּן קַיְימִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן שְׁמָהָן דִּתְרֵיסָר שְׁבָטִין, כֻּלְּהוּ גְּלִיפָאן בְּאִינּוּן אֲבָנִין, וְכַהֲנָא רַבָּא נָטִיל לוֹן.

R. Hiya said: ‘The term “tribes” is repeated here twice: first in allusion to the tribes here on earth, and secondly the supernal Tribes. “A testimony to Israel” bears esoteric reference to the supreme Divine Name that is called “testimony”, of which Scripture says, “and my testimony that I shall teach them” (Ibid. 132, 12). Now, these supernal twelve holy tribes were symbolized by the twelve sacred stones. For the twelve tribes below were the counterpart of those on high, and their names were all engraven on those stones, so that they were carried by the High Priest.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב כַּד הֲוָה אָזִיל לְחָרָן, מַה כְּתִיב (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו. אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין, וְכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ חַד אַבְנָא, דִּכְתִּיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. וְקָרֵי לְהוּ אֶבֶן, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר אֲבָנִין, אִתְכְּלִילוּ בְּאַבְנָא חַד קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּאִיהִי לְעֵילָּא מִנְּהוֹן, דִּכְתִּיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים.

When Jacob was on his way to Haran, Scripture says of him, “and he took some of the stones of the place, and put them under his head” (Gen. 28, 11). These were the twelve sacred stones, which were made into one, as we read later, “and this stone” (Ibid. 22). All the twelve stones were absorbed in the one supreme sacred stone that is over them all, of which it is thus written, “and this stone which I have set up for a pillar, shall be God’s house” (Ibid).

Segment 3ג׳

וְעַל דָּא הָכָא, כַּהֲנָא רַבָּא שַׁוֵּי לוֹן עַל לִבֵּיהּ, לְדַכְרָא לְהוֹן תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ח:ל׳) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְיָ' תָּמִיד. וּבְגִין כַּךְ, כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּתְרֵיסָר, (מקץ קצ"ט ע"א) תְּרֵיסָר עִלָּאִין טְמִירִין לְעֵילָּא, דְאִתְגְּנִיזוּ בְּרָזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְנַפְקֵי מִקּוֹל חַד דָּקִיק וְהָא אוּקְמוּהָ. תְּרֵיסָר אַחֲרָנִין טְמִירִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן, וְנַפְקֵי גּוֹ קָלָא אַחֲרָא, דְּאִיהִי אֶבֶן דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ט:כ״ד) מִשָׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

Hence the High Priest had to put them on his heart as a perpetual reminder of them, as Scripture says: “And Aaron shall bear the names of the children of Israel… upon his heart… for a memorial before the Lord continually” (Ex. 28, 29). In all this the number twelve is of recondite significance: there are twelve stones of a supernal order in the upper world, concealed in a profound and holy mystery. These form the essence of the Torah; proceeding from a small, still voice, as said elsewhere. There is an order of another twelve hidden in a lower world, after the pattern of the former, but which proceed from a different voice, designated Stone, as hinted in the words “from thence, from the Shepherd, the Stone of Israel” (Ibid. 49, 24).