זוהר, מקץ ט׳Zohar, Miketz 9

Segment 1א׳

וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגו'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, (משלי כ״ד:י״ז) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּיִזְכֵּי לִיקָרָא דִילֵיהּ, וּלְשַׁמָּשָׁא קַמֵּיהּ תְּדִירָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר.

AND JOSEPH REMEMBERED THE DREAMS WHICH HE DREAMED OF THEM, ETC. R. Hiya quoted here the verse: Rejoice not when thy enemy falleth, and let not thy heart be glad when he stumbleth (Prov. 24, 17). ‘God’, he said, ‘created man in order that he should make himself worthy of His glory and always serve Him and be occupied in the Torah day and night. For God takes pleasure in the Torah and gave it to Adam and taught it to him, so that he should know its ways.

Segment 2ב׳

וְכֵיוָן דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, וְאוֹלֵיף לֵיהּ בָּהּ לְמִנְדַע אָרְחָהָא. מְנָלָן, דִּכְתִיב, (איוב כ״ח:כ״ז-כ״ח) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. וּלְבָתַר, וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ, עֲבַר עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ.

So it is written: “Then did he see it, and declare it; he established it, yea, and searched it out. And unto Adam he said: Behold, the fear of the Lord, that is wisdom; and to depart from evil is understanding” (Job 28, 27-28). Adam, however, though he inquired into it, did not keep it, and transgressed the command of his Master and was punished for his sin.

Segment 3ג׳

וְכָל אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל מִלָּה חָדָא דְאוֹרַיְיתָא, אִתְּפָסוּ בָהּ. שְׁלמֹה מַלְכָּא דְּאִתְחַכַּם עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא, עֲבַר עַל מִלָּה חָדָא דְאוֹרַיְיתָא, וְגָרִים לֵיהּ לְאִתְעֲבָרָא מַלְכוּתֵיהּ מִנֵּיה, וּלְאִתְפַּלְּגָא מַלְכוּתָא מִן בְּנוֹי. מַאן דְּאַעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Similarly, all those who transgress one precept of the Torah are held to account for it. King Solomon, the wisest of men, transgressed one precept of the Torah, and for that he was dethroned and his son’s inheritance was divided. What, then, must be the consequences of the transgression of the whole Torah!