זוהר, לך לך ל״גZohar, Lech Lecha 33

Segment 1א׳

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְגו'. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגו'. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר עַמִּין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לוֹן צַדִּיקִים. דְּתַנְיָא מֵאָה וְעֶשְׂרִים (ד"א ל"ג וחמש) וּתְמַנְיָא אַלְפֵי מָארֵי דְגַדְּפִין דְּאָזְלִין וְטָאסִין כָּל עָלְמָא וְשָׁמְעִין קָלָא וְאַחֲדִין לֵיהּ לְהַהוּא קָלָא.

NOW ABRAM WAS NINETY YEARS OLD, ETC. R. Jose discoursed on the text: Thy people are all righteous, they shall inherit the land for ever (Is. 60, 21). He said: ‘Happy are Israel above all peoples, in that the Holy One, blessed be He, has called them righteous. For so we have learnt from tradition that there are a hundred and twenty-eight thousand winged creatures who flit about over the world ready to catch up any voice that they hear;

Segment 2ב׳

כְּמָה דְּתָנִינָן לֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא דְּלֵית לָהּ קָלָא, וְאָזְלָא וְטָאסָא בָּרְקִיעָא, וְאַחֲדִין לָהּ מָארֵי דְגַדְפִין וְסָלְקִין הַהוּא קָלָא (ד"א למאריהון) דְּאָמְרִין (נ"א דמדין) וְדַיְינִין לָהּ הֵן לְטַב הֵן לְבִישׁ דִּכְתִיב, (קהלת י׳:כ׳) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וְגו'.

for, as tradition tells us, there is nothing done in the world which does not produce a certain sound, and this soars to the firmament and is caught up by those winged creatures, who carry it aloft to be judged, whether for good or ill, as it is written, “For a bird of the heaven shall carry the voice and that which hath wings shall tell the matter” (Eccl. 10, 20).’

Segment 3ג׳

אֵימָתַי דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא. רַבִּי חִיָּיא אָמַר בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ שָׁכִיב וְנָאִים, וְנִשְׁמְתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ, וְהִיא אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ, וּכְדֵין דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מיכה ז׳:ה׳) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ. מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּהִיא אַסְהִידַת בְּבַר נָשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּל מַה דְּבַּר נָשׁ עֲבִיד בְּכָל יוֹמָא נִשְׁמָתֵיהּ אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ בְּלֵילְיָא.

At what time do they judge the voice? R. Hiya said: ‘At the time when a man is asleep in his bed, when his soul leaves him and testifies against him; it is then that the voice is judged, for so it says, “from her that lieth in thy bosom keep the doors of thy mouth” (Mich. 7, 5), because it is she who testifies against a man.’ R. Judah said: ‘Whatever a man does in the day his soul testifies against him at night.’