זוהר, הקדמה ג׳Zohar, Introduction 3

Segment 1א׳

בְּרֵאשִׁית רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ישעיהו מ׳:כ״ו) שְׂאוּ (דף ל' א) מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם לְאָן אֲתַר, לְאֲתַר דְּכָל עַיְינִין תָּלְיָאן לֵיהּ. וּמָאן אִיהוּ, פֶּתַח עֵינַיִם. וְתַמָּן תִּנְדְּעוּן דְּהַאי סָתִים עַתִּיקָא דְקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה. בָּרָא אֵלֶּה. וּמָאן אִיהוּ. מִ"י. הַהוּא (שמות ק"מ א) דְאִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא. דְּכֹלָא קַיְּמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ. וְעַל דְּקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה וְאִיהוּ בְּאֹרַח סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָא, אִקְרֵי מִ"י, דְּהָא לְעֵילָּא לֵית תַּמָּן שְׁאֵלָה. וְהַאי קְצֵה הַשָּׁמַיִם אִקְרֵי מִ"י.

IN THE BEGINNING. R. Eleazar opened his discourse with the text: Lift up your eyes on high and see: who hath created these? (Is. 40, 26). ‘“Lift up your eyes on high”: to which place? To that place to which all eyes are turned, to wit, Petah ‘Enaim (“eye-opener”). By doing so, you will know that it is the mysterious Ancient One, whose essence can be sought, but not found, that created these: to wit, Mi (Who?), the same who is called “from (Heb. mi) the extremity of heaven on high”, because everything is in His power, and because He is ever to be sought, though mysterious and unrevealable, since further we cannot enquire.

Segment 2ב׳

וְאִית אָחֳרָא לְתַתָּא וְאִקְרֵי מַ"ה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קַדְמָאָה סְתִימָאָה דְּאִקְרֵי מִ"י קַיְּמָא (תרומה קל"ח א', ויקהל רי"א, בהעלותך קמ"ח ב', ולהלן ט' א', י"ו, קס"ז א', שמות קנ"ז) לַשְּׁאֵלָה, כֵיוָן דְּשָׁאַל בַּר נָשׁ וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, כֵּיוָן דְּמָטֵי תַּמָּן, מַ"ה. מַה יָּדַעְתָּ, מַה אִסְתָּכַּלְתָּא, מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּא, הָא כֹּלָא סָתִים כִּדְקַדְמִיתָא.

That extremity of heaven is called Mi, but there is another lower extremity which is called Mah (What?). The difference between the two is this. The first is the real subject of enquiry, but after a man by means of enquiry and reflection has reached the utmost limit of knowledge, he stops at Mah (What?), as if to say, what knowest thou? what have thy searchings achieved? Everything is as baffling as at the beginning.

Segment 3ג׳

וְעַל רָזָא דְּנָא כְּתִיב, (איכה ב) מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ. כַּד אִתְחְרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא נָפַק קָלָא וַאֲמַר מָה אֲעִידֵךְ (נ"א ומה [מה] אדמה לך, בההוא מ"ה אעידך) בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, [וְהָא] אַסְהִידַת בָּךְ מִיּוֹמִין קַדְמָאִין דִּכְתִיב, (דברים ל) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּמָה אֲדַמֶּה לָךְ בְּהַהוּא גַוְנָא מַמָּשׁ עֲטָרִית לָךְ בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין עֲבָדִית לָךְ שָׁלְטָנוּ עַל עָלְמָא דִּכְתִיב, (איכה ב) הֲזֹאת" הָעִיר" שֶׁיֹּאמְרוּ" כְּלִילַת" יפִי" וְגו' קָרֵינָא לָךְ (תהלים קכ"ב) יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ. (איכה ב) מָה אַשְׁוֶה לָּךְ. כְּגַוְונָא דְּאַנְתְּ יָתְבָה, הָכִי הוּא כִּבְיָכוֹל לְעֵילָא. כְּגַוְונָא דְּלָא עָאלִין הַשְׁתָּא בָּךְ עַמָּא קַדִּישָׁא בְּסִדְּרִין קַדִּישִׁין, הָכִי אוֹמֵינָא לָךְ דְּלָא אֵיעוֹל אֲנָא לְעֵילָא עַד דְּיֵעֲלוּן בָּךְ אֻכְלוֹסָךְ לְתַתָּא. וְדָא אִיהוּ נֶחָמָה דִילָךְ הוֹאִיל דְּדַרְגָא דָא אַשְׁוֶה לָךְ בְּכֹלָא. וְהַשְׁתָּא דְּאַנְתְּ הָכָא גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ. וְאִי תֵימָא דְּלֵית לָךְ קַיָּימָא וְאַסְוָתָא, מִ"י (שמות רל"ז ב) יִרְפָּא לָךְ, וַדַּאי הַהוּא דַרְגָּא סְתִימָאָה עִלָּאָה דְכֹלָא קַיְּימָא בֵּיהּ יִרְפָּא לָךְ וְיוֹקִים לָךְ.

In allusion to this, it is written “I, Mah, testify against thee, etc.” (Lam. 2, 13). When the Temple was destroyed a voice went forth and said: “I, Mah, have testified against thee day by day from the days of old,” as it is written, “I called heaven and earth to witness against you.” (Deut. 30, 19.) Further, I, Mah, likened myself to thee; I crowned thee with holy crowns, and made thee ruler over the earth, as it is written, “Is this the city that men call the perfection of beauty? etc.” (Lam. 2, 15), and again, “I called thee Jerusalem that is builded as a city compact together”. Further, I, Mah, am equal to thee; in the same plight in which thou, Jerusalem, art here, so I am, as it were, above; just as the holy people does not go up to thee any more in sacred array, so, I swear to thee, I will not ascend on high until the day when thy throngs will again stream to thee here below. And this may be thy consolation, inasmuch as to this extent I am thy equal in all things. But now that thou art in thy present state “thy breach is great like the sea” (Ibid. 13). And lest thou sayest there is for thee no abiding and no healing, “Mi will heal thee” (Ibid.). Of a surety the veiled One, the most High, the sum of all existence will heal thee and uphold thee-