זוהר, האזינו י״בZohar, Ha'Azinu 12

Segment 1א׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּד אֲנָן יַתְבִין לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא אִתְּמַר קַמֵּיהּ בְּאִתְגַּלְיָא, וְלָא אִצְטְרִיכְנָא לְכָל הַאי. אָמַר לֵיהּ, לָאו רִבִּי שִׁמְעוֹן כִּשְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, דְּכֻלְּהוּ קַמֵּיהּ, כִּשְׁאַר נְבִיאֵי לְקַמֵּי מֹשֶׁה. עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ט״ו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָּה וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, וְהָכָא מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אִי בְּקִטוּרָא דְּחַבְרַיָּיא, סְמִיכָא לָא אַסְמַכְנָא, אֲנָן מַה נֵימָא.

As they went along, R. Hiya asked R. Isaac the meaning of the verse: “Can a woman forget her sucking child, that she should not have compassion on the son of her womb?” (Isa. 69, 15)’. Said the other: ‘If in the company of the colleagues we could find no proper explanation for it, how can I say?’

Segment 2ב׳

אָמַר לֵיהּ, דְּהָא קָלָא דִּרְמִיזָא חַד, שְׁמַעְנָא יוֹמָא חַד, כַּד הֲוָה אֲזִילְנָא בְּאָרְחָא, וְלָא יְדַעְנָא מַאן אָמַר, וְלָא יְדַעְנָא מִלָּה. וְתָּא חֲזֵי, ז' יוֹמִין הֲווֹ דַּחֲלִישְׁנָא עַל דָּא, וְלָא טַעִימְנָא מִדִי. וְהַשְׁתָּא אֲזִלְנָא לְגַבֵּיהּ דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּלֵימָא לִי דִּילְמָא אֵדְכַר. אָמַר לֵיהּ, דִּילְמָא הַהוּא יוֹמָא דְּהֲוָה אָזִיל רִבִּי אֶלְעָזָר לְגַבֵּיהּ דְּחָמוּי, וְהַהוּא יוֹמָא אֲזִילְנָא עִמֵּיהּ, וְהָא אַדְכַּרְנָא מִלָּה.

He thereupon said: ‘I once caught a hint of the meaning as I was going along the road, but I do not know who said it or exactly what he meant. For seven days I was troubled by this and did not eat anything, and now I am going to the Sacred Lamp in case he may be able to remind me.’ Said R. Isaac: ‘Perhaps it was the day when R. Eleazar was going to his father-in-law, and I was with him, and I can remember.’

Segment 3ג׳

תָּא חֲזֵי, הָכִי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבוֹי, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיּוֹמָא דְּנָפִלְנָא בְּגָלוּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁבִיק לָן בְּגָלוּתָא, וְאַנְשֵׁי לָן. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ט:י״ד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ' וַיְיָ' שְׁכֵחָנִי. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא, הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, וְכִי יִשְׂרָאֵל דְּאִקְרוּן בְּנִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ירמיהו ב׳:כ״א) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, מִכָּאן, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְעָלְמִין.

For thus said R. Eleazar in the name of his father: Israel said before the Holy One, blessed be He: Since the day that we fell into captivity God has forsaken and forgotten us, as it is written, “But Zion said, The Lord hath forgotten me” (Ibid. 14). Whereupon the Shekinah replied: “Can a woman forget her sucking child, that she should not have compassion on the son of her womb?” “Yea, these may forget”-to wit, those mentioned in the verse, “These are the generations of heaven and earth”, “yet will not I forget thee”. This shows that the Holy One, blessed be He, will not forsake Israel for ever.