זוהר, אמור נ״אZohar, Emor 51

Segment 1א׳

(בראשית ג׳:ו׳) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, וְלָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, וְאוֹקִיר לֵיהּ בְּיָקִירוּ עִלָּאָה, בָּעָא מִנֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח יְחִידָאי, וּבְלִבָּא יְחִידָאי, וּבַאֲתַר דִּדְבֵיקוּתָא יְחִידָאָה, דְּלָא יִשְׁתַּנֵי וְלָא יִתְהַפֵּךְ לְעָלְמִין, בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא יְחִידָאָה, דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִתְקְשַׁר. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן.

Observe that when God created man and invested him with high honour, He required of him to cleave to Him in order that he might be unique and single-hearted, cleaving to the One by the bond of single-minded faith wherewith all is linked together.

Segment 2ב׳

וּלְבָתַר סָאטוּ מֵאוֹרְחָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאָה עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין, וְאָתוּ לְאִתְדַּבְּקָא בַּאֲתַר דְּמִשְׁתַּנֵי וּמִתְהַפֵּךְ מִגַּוְונָא לְגַוְונָא, וּמִטָב לְבִישׁ, וּמִבִּישׁ לְטָב, וְנַחְתּוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִתְדְּבָקוּ לְתַתָּא בְּשִׁנּוּיִין סַגִּיאִין, וְשָׁבְקוּ עִלָּאָה דְּכֹלָּא, דְּהוּא חַד, וְלָא אִשְׁתַּנֵּי לְעָלְמִין. הַדָּא הוּא דִּכְתִּיב, (קהלת ז׳:כ״ט) אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים. וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים וַדַּאי, כְּדֵין אִתְהַפָּךְ לִבַּיְיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ, זִמְנִין לְטָב, זִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנִין לְדִינָא. כְּהַהוּא מִלָּה דְּאִתְדְּבָקוּ בָּהּ וַדַּאי. וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים, וְאִתְדְּבָקוּ בְּהוּ.

Afterwards they turned aside from the way of faith and abandoned the unique tree which is high above all trees and clung to the place which is ever changing from colour to colour, from good to bad and bad to good, and came down from on high and clung below to the ever changeable and abandoned the supreme and changeless One. Hence their hearts alternated between good and bad: sometimes- they deserved mercy and sometimes punishment, war.

Segment 3ג׳

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָדָם, שַׁבְקָת חַיֵּי, וְאִתְדַבְּקַת בְּמוֹתָא. חַיֵּי, דִּכְתִּיב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, עֵץ דְּאִתְקְרֵי חַיִּים, דְּמַאן דְּאָחִיד בֵּיהּ, לָא טָעִים טַעֲמָא דְּמוֹתָא לְעָלְמִין. וְאִתְדַּבְּקַת בְּאִילָנָא אָחֳרָא, הָא וַדַּאי מוֹתָא הוּא לָקֳבְלָךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ה׳:ה׳) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת וְגוֹ'. וּכְתִיב (קהלת ז׳:כ״ו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָוְת אֶת הָאִשָּׁה. וַדַּאי בַּאֲתַר דְּמוֹתָא אִתְדְּבַק, וְשָׁבַק אֲתַר דְּחַיֵּי, בְּגִין כָּךְ אִתְגְּזַר עָלֵיהּ וְעַל כָּל עָלְמָא מוֹתָא.

The Holy One, blessed be He, said to him: Adam, you have abandoned life and cleaved to death. Life, as it is written, “and the tree of life in the midst of the garden” — the tree that is called life, for whoever holds fast to it never tastes the taste of death. And you have cleaved to another tree: assuredly, then, it is death over against you. That is what is written, “Her feet go down to death,” etc. (Prov. 5, 5); and it is written, “and I find more bitter than death the woman” (Eccl. 7, 26). Assuredly he cleaved to the place of death and abandoned the place of life; therefore death was decreed upon him and upon the whole world.