זוהר, אמור נ׳Zohar, Emor 50

Segment 1א׳

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שיר השירים ב׳:א׳) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לֵיהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ תָּדִיר. וְכַמָּה שְׁבָחִין וּמַזְמְּרִין אַתְקְנַת לֵיהּ לְמַלְכָּא תָּדִיר. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דַּאֲחִידָן בְּעַדְבָא דְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.

R. Simeon discoursed on the verse: “I am a rose of Sharon, a lily of the valleys” (S.S. 2, 1). ‘How beloved’, he said, ‘is the Community of Israel to the Holy One, blessed be He, so that He continually praises Her and She continually praises Him, having many chants and hymns in store for the King.

Segment 2ב׳

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִקְרֵי חֲבַצֶּלֶת, דְּקַיְּימָא בִּשְׁפִּירוּ דְּנוֹי בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִתְנַטְּעָא. הַשָּׁרוֹן, דְּהִיא (נטרת נ"א שרה) וּמַשְׁבָּחַת לֵיהּ לְמַלְכָּא עִלָּאָה. דָּבָר אַחֵר אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דְּבַעְיָא לְאִשְׁתְּקָאָה מִשַּׁקְיוּ דְּנַחֲלָא עֲמִיקָא, מַבּוּעָא דְּנַחֲלִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה לג) הָיָה הַשָּׁרוֹן (כערבה). (לאגם מים) שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, דְּקַיְּימָא (בראשית רכ"א ע"א) בְּעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא.

The Community of Israel is called the rose of Sharon because she flowers beautifully in the Garden of Eden, and the lily of the valleys because she desires to be watered from the deep stream, the source of rivers, as it is said, “Sharon is like an Arabah” (dry land).

Segment 3ג׳

שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. מַאן אִינּוּן עֲמָקִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ק״ל:א׳) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, מֵהַהוּא אֲתַר דְּשַׁקְיוּ דְּנַחֲלִין עֲמִיקִין נָפְקִין, וְלָא פַּסְקִין לְעָלְמִין. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, שׁוֹשַׁנַּת דְּהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי עֲמִיקָא דְּכֹלָּא, סָתִים מִכָּל סִטְרִין.

She is also called the lily of the valleys because she is at the lowest point of all.