זוהר, חיי שרה י״גZohar, Chayei Sara 13

Segment 1א׳

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַמַּאי כָּל זַיְינֵי חֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין לָא אִשְׁתַּכָּחוּ אֶלָּא בִּנְשַׁיָּיא. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹלִיפְנָא מִדַּאֲתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא, בָּהּ אַטִּיל וְלָא בְּבַעֲלָהּ. אָמַר הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲתָא רַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק, אָמַר כַּמָּה זִמְנִין שָׁאִילְנָא הַאי מִלָּה וְלָא זָכִינָא בָּהּ אֶלָּא הַשְׁתָּא.

Said R. Jose: ‘Why is it that many kinds of magic and divination are only found in women?’ R. Isaac replied: ‘Thus I have learnt, that when the serpent had intercourse with Eve he injected defilement into her but not into her husband.’ R. Jose then went up to R. Isaac and kissed him, saying, ‘Many a time have I asked this question, but not until now have I received a real answer.’

Segment 2ב׳

אָמַר לֵיהּ כָּל הַנֵּי עוֹבָדִין וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם מֵאָן אֲתַר אוֹלִיף לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מֵאֲבוֹי. אֲבָל בְּאִינוּן הַרְרֵי קֶדֶם דְּאִיהוּ אֶרֶץ קֶדֶם אוֹלִיף כָּל חֳרָשִׁין וְכָל זִינֵי קוֹסְמִין. (שמות קיב) בְּגִין דִּבְאִינוּן טוִּרִי אִינוּן מַלְאֲכֵי עֲזָ"א וַעֲזָאֵ"ל, דְּאַפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִן שְׁמַיָא וְאִינוּן קְטִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְפַרְזְלָא וְאוֹדִיעִין חֳרָשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע בִּלְעָם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם.

R. Jose further asked him: ‘In which place and from whom did Balaam derive all his magical practices and knowledge?’ R. Isaac replied: ‘He learned it first from his father, but it was in the “mountains of the East”, which are in an eastern country, that he obtained a mastery of all the arts of magic and divination. For those mountains are the abode of the angels Uzza and Azael whom the Holy One cast down from heaven, and who were chained there in iron fetters. It is they who impart to the sons of men a knowledge of magic. Hence the Scripture says: “From Aram Balak bringeth me, the King of Moab, from the mountains of the East” (Num. 23, 7).’

Segment 3ג׳

אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב וְלא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. אָמַר לֵיהּ, סִטְרָא תַּתָּאָה דְּאַתְיָא מֵרוּחַ מְסָאֲבָא דִלְעֵילָא, הוּא רוּחַ מְסָאֲבָא דְּשַׁלִּיט בְּמַדְבְּרָא כַּד עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא בַּהֲדֵיהּ דְּאִיהוּ תַּתָּאָה, וּבְכֹלָּא עֲבַד חֳרָשׁוֹי בְּגִין דְּיֵכוּל לְאַעֲקָרָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְלָא יָכִיל.

But,’ said R. Jose, ‘is it not written, “and he went not as at the other times to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness” (Ibid. 24, 1)?’ Said R. Isaac to him: ‘The lower side, which comes from the unclean spirit above, was the unclean spirit prevailing in the wilderness when Israel made the calf in order to defile themselves therewith; and Balaam tried every device of magic to uproot Israel, but without success.’