זוהר, בראשית ל״זZohar, Bereshit 37

Segment 1א׳

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עַל בְּרִית עָלְמָא אִתְבְּרֵי וְאִתְקַיָּים דִּכְתִיב, (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וְאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. מָאן בְּרִית דָּא צַדִּיק יְסוֹדָא דְעָלְמָא דְּאִיהוּ רָזָא דְּזָכוּר. וְעַל דָּא עָלְמָא קַיְימָא בִּבְרִית יוֹמָם וָלַיְלָה כְּחֲדָא דִּכְתִיב אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי. חֻקּוֹת שָׁמַיִם דְּנַגְדִין וְנָפְקִין מֵעֵדֶן עִלָּאָה.

R. Simeon said: ‘The world is created and established on the basis of a covenant, as it is written, “If not for my covenant with the day and night, I had not appointed the ordinances of heaven and earth” (Jer. 33, 25).This covenant is the Zaddik (righteous one), the foundation of the world, and therefore the world is established on the covenant of day and night together, as stated in our text, the “ordinances of heaven” being those which flow and issue forth from the celestial Eden.’

Segment 2ב׳

פָּתַח וְאָמַר, (שופטים ה׳:י״א) מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה' וְגו'. מִקּוֹל מְחַצְצִים דָּא קוֹל יַעֲקֹב. מְחַצְצִים כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמואל א י״ז:ד׳) אִישׁ הַבֵּינַיִם. בֵּין מַשְׁאַבִּים דְּאִיהוּ יָתִיב בֵּין אִנּוּן דְּשָׁאֲבִין מַיָּא מִלְּעֵילָא וְהוּא נָטִיל בִּתְרֵין סִטְרִין וְכָלִיל לְהוֹן בְּגַוֵּיהּ.

R. Simeon discoursed here on the text: From the (place of) the voice of those who mediate between the water drawers, there they shall rehearse the kindnesses of the Lord, etc. (Judges 5, 11). ‘This voice’, he said, ‘is the voice of Jacob, which rests between those who draw waters from on high, and takes hold of both sides and unites them in itself.

Segment 3ג׳

שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְיָ. תַּמָּן הוּא אֲתַר מְהֵימְנוּתָא לְאִתְדַּבָּקָא. שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְיָ. תַּמָּן יָנְקִין צִדְקוֹת יְיָ וְשָׁאֲבִין. צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ (בישראל) דָּא צַדִּיק דְּעָלְמָא דְּאִיהוּ קַיָּים וְקָדִישׁ, וְאִיהוּ שָׁאִיב וְנָטִיל כֹּלָּא וּמְפַזֵּר לְגַבֵּי יַמָּא רַבָּא אִנּוּן מַיִין עִלָּאִין. בְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִשְׂרָאֵל יָרְתוּ קַיָּים דָּא. וְיַהֲבֵיהּ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְרוּתַת עָלְמִין.

“There they shall rehearse the kindnesses of the Lord”: i.e. there is the place for faith to cleave fast; there the kindnesses of the Lord draw sustenance. The verse proceeds: “The kindnesses of him who is generous to Israel.” This is the “Righteous One of the world”, who is everlasting and holy, and who draws in to Himself the stream of the Whole and disperses the supernal waters into the great sea. “In Israel”: because Israel inherited this covenant, and God gave it to them for an everlasting inheritance.