זוהר, בראשית כ״אZohar, Bereshit 21

Segment 1א׳

דָּבָר אַחֵר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְגו' אִלֵּין אִנּוּן דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (שמות ל״ב:ד׳) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. בְּיוֹמָא דְּיִתְמְחִין אִלֵּין כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא עֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁמַיָא וְאַרְעָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. בְּהַהוּא זִמְנָא יְהֵא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם שְׁכִינְתֵּיהּ וְיִתְחַדֵּשׁ עַלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה וְגו' דָּא אִיהוּ בְּיוֹם עֲשׂוֹת.

The following is another explanation of the words: “These are the generations of heaven and earth.” The expression “these are” here corresponds to the same expression in the text: “these are thy gods, O Israel” (Ex. 32, 4). When these shall be exterminated, it will be as if God had made heaven and earth on that day; hence it is written, “on the day that God makes heaven and earth”. At that time God will reveal Himself with the Shekinah and the world will be renewed, as it is written, “for as the new earth and the new heaven, etc.” (Is. 66, 22);

Segment 2ב׳

בְּהַהוּא זִמְנָא וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נְחְמָד וְגו'. אֲבָל בְּקַדְמִיתָא עַד דְּיִתְמָחוּן אִלֵּין לָא נָחִית מִטְרָא דְאוֹרַיְיתָא. וְיִשְׂרָאֵל דְּדַמְיָין לַעֲשָׂבִים וּלְאִילָנִין לָא יִצְמְחוּן. וְרָזָא דְמִלָּה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וְגו', בְּגִין דְּאָדָם אַיִן דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל בְּבֵי מַקְדְּשָׁא לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה בְּקָרְבָּנִין.

At that time “the Lord shall cause to spring from the ground every pleasant tree, etc.”, but before these are exterminated the rain of the Torah will not descend, and Israel, who are compared to herbs and trees, cannot shoot up, as is hinted in the words: “no shrub of the field was yet in the earth, and no herb of the field, etc.” (Gen. 2, 5), because “there was no man”, i.e. Israel were not in the Temple, “to till the ground” with sacrifices.

Segment 3ג׳

דָּבָר אַחֵר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, דָּא מָשִׁיחַ רִאשׁוֹן טֶרֶם יִהְיֶה בְּאַרְעָא. וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח דָּא מָשִׁיחַ שֵׁנִי. וְלָמָּה בְּגִין דְּלֵית תַּמָּן משֶׁה לְמִפְלַח לִשְׁכִינְתָּא דְּעֲלֵיהּ אִתְּמָר וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְרָזָא דְמִלָּה (בראשית מ״ט:י׳) לא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה דָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו דָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. עַד כִּי יָבוֹא שִׁיל"ה דָּא משֶׁה חֻשְׁבַּן דָּא כְּדָא. וְל"וֹ יִקְהַ"ת עַמִּים, אַתְוָון וְלֵוִ"י קְהָ"ת.

According to another explanation, the words “no shrub of the field was yet in the earth” refer to the first Messiah, and the words “no herb of the field had yet sprung up” refer to the second Messiah. Why had they not shot forth? Because Moses was not there to serve the Shekinah-Moses, of whom it is written, “and there was no man to till the ground”. This is also hinted at in the verse “the sceptre shall not depart from Judah nor the ruler’s staff from between his feet”, “the sceptre” referring to the Messiah of the house of Judah, and “the staff’ to the Messiah of the house of Joseph. “Until Shiloh cometh”: this is Moses, the numerical value of the two names Shiloh and Moses being the same.