זוהר, בלק ל״זZohar, Balak 37

Segment 1א׳

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא בְּרֵיהּ וְאָמַר, (במדבר כ״ז:ג׳) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ'. אָבִינוּ, הָא טַעֲמָא לְעֵילָּא, אָרִיךְ מִלָּה וּמָשִׁיךְ לָהּ, אִי חֲסִידִין קַדִּישִׁין, כַּמָה מְשִׁיכוּ דְּצַעֲרָא בְּמִקְרֵי אָבִינוּ. לֵית צַעֲרָא, וְלֵית כְּאֵבָא דְּרוּחָא וְנַפְשָׁא, אֶלָּא כַּד קָרָאן הָכִי, אָבִינוּ, בִּכְאֵבָא מִלִּבָּא. מֵת בַמִּדְבָּר, וְכִי אַחֲרָנִין לָא מִיתוּ בְּמַדְבְּרָא, דְּהָכָא רָשִׁים לֵיהּ, וְאָמַר דְּאִיהוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהָא אֶלֶף וְרִבְּבָן מִיתוּ בְּמַדְבְּרָא.

His son then discoursed on the verse: “Our father died in the wilderness, and he was not among the company”, etc. (Num. 27, 3). ‘Why did the daughters of Zelopehad so particularly state that their father had died in the wilderness, seeing that so many thousands of others had also died in the wilderness?

Segment 2ב׳

אֶלָּא כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא עַרְטִילָאִין עַל דָּא, מִנְּהוֹן אַמְרֵי דְּהוּא מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הֲוָה, דִּכְתִּיב כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וַאֲנָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, יוֹמָא דְּאַבָּא נָפַל בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אוֹלְפֵי לִי דָּא. וַאֲנָא חֲמֵינָא מַה דַּחֲמֵינָא, דְּפָקִיד לִי אַבָּא דְּלָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא כַּמָה וְכַמָּה הֲווֹ דְּמִיתוּ בְּמַדְבְּרָא, וְלָא עַל חוֹבָא דְּקֹרַח, וְלָא עַל חוֹבָא דִּמְרַגְלִים, כַּד אִתְגְּזַר גְּזֵרָה, (ס"א ולא על חובא דעגלא דעבדו וכו') אֶלָּא קּוֹדֶם (ס"א דמיתו על חובא דקרח, על חובא דמרגלים, כד אתגזר גזרה, וקודם) מַתַּן תּוֹרָה, וּבָתַר עֶגְלָא דְּעָבְדוּ, אִינּוּן מַטָּעַי עָלְמָא, וְאִינּוּן דְּאִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרַיְיהוּ.

Men are at a loss to explain this, and some say he was the man who gathered sticks on the Sabbath, and others say other things, but what I have learnt is this-my father taught it me on the day when he fell ill. We must take the word midbar (wilderness) here in the sense of “saying”.

Segment 3ג׳

אֲבָל טַעֲנָה דְּטָעִינוּ אִינוּן בְּנָתִין, דְּמִית בַמִּדְבָּר, אִיהוּ, וַהֲוָה צְלָפְחָד רַב לְבֵי יוֹסֵף, וּמִגּוֹ דְּלָא יָדַע אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת, לָא הֲוָה נָשִׂיא. וְהוּא הֲוָה דְּלָא נָטַר פּוּמֵיהּ וּמִלּוֹי לָקֳבְלֵיהּ דְּמֹשֶׁה, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר כ״א:ו׳) וַיָּמָת עָם רָב מִיִשְׂרָאֵל. גְּבָר דְּלָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, (ס"א לאו רב באורייתא) וְאִיהוּ רַב מִשְּׁפָּחָה. רַב דְּזַרְעָא דְּיוֹסֵף, מִבְּנוֹי דִּמְנַשֶׁה. וּבְגִין דְּחָב בַּמִּדְבָּר בְּמִלּוּלָא לְגַבֵּי מֹשֶׁה, חָשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה אַנְטִיר דְּבָבוּ. וּבְגִין כָּךְ קְרִיבוּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר, וְכָל הַנְשִׂיאִין, וְכָל רֵישֵּׁי אֲבָהָן, וְלָא מַלִּילוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לְקַמַּיְיהוּ, בְּגִין דְּקַנִּיאוּ קִנְאָה מִנֵּיהּ.

Zelopehad was one of the principal men of the sons of Joseph, but because he did not know the ways of the Torah sufficiently he did not become their prince. His fault was that he was not careful of his speech and his tongue in front of Moses. Hence, because he sinned in his speech against Moses, his daughters thought that Moses bore a grudge against him, and therefore they drew near “before Moses and Eleazar and all the princes”, and spoke with Moses only in their presence, because they were afraid of his anger.