זוהר, בלק י״טZohar, Balak 19

Segment 1א׳

כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. וְכִי עַד הַהוּא שַׁעֲתָא אָן אַגָחוּ בֵּיהּ קְרָבָא וְנָצְחוּ לֵיהּ. בְּאָן אֲתָר אַעְרָעוּ בְּחַרְבָּא דִּלְהוֹן, וַהֲווּ גַּבְרִין כְּגִבָּרִין לְאַחֲזָאָה גְּבוּרְתָּא דִּלְהוֹן. מַאי כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע חַכִּים הֲוָה, וְחָמֵי לְמֵרָחִיק, חָמָא לְדָוִד מַלְכָּא, דְּאָתֵי מֵרוּת הַמּוֹאָבִיָה, גִּיבָּר תַּקִּיף כְּאַרְיֵה, וְעָבִיד קְרָבִין תַּקִּיפִין, וְנָצַח לְמוֹאָב, וְשַׁוִּי לוֹן תְּחוֹת רַגְלוֹי. אָמַר עָצוּם הוּא. הַהוּא דְּיָרְתָא הַהוּא גְּבוּרְתָּא, חַד מַלְכָּא דִּלְהוֹן, מִינָן יִפּוּק לְשֵׁיצָאָה לְמוֹאָב.

In what battle had he up to now tested their might that he could say this? The truth is that he was far-sighted, and saw King David, the descendant of Ruth the Moabitess, mighty as a lion, fighting many battles and conquering Moab, and placing them under his feet. Hence he said, “He is mighty”, meaning a certain king who will issue from them.

Segment 2ב׳

אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. הַאי קְרָא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אוּלַי אוּכַל אַכֶּה בּוֹ. אוֹ אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע הֲוָה חַכִּים, אָמַר, חֲמֵינָא יְדָא חֲדָא, דְּחַד אַרְיָא תַּקִּיפָא, פָּרִישׂ (קע"ב) רַגְלָא (ידא), אִי אִיכוּל עִמָּךְ, דְּנִתְחַבָּר (ס"א תרוונא) תַּרְוַויְיהוּ (ונתחבר) וְנִגְרַע מֵהַהוּא אַרְיֵה יְדָא דָּא, עַד לָא יֵיתֵי הַהוּא מַלְכָּא לְעָלְמָא, וְלָא יִתְּרָךְ יַת מוֹאָב מֵאַתְרֵיהּ.

He went on: “Perhaps I shall be able to smite him”, or, as we might translate, “Perhaps I might prevail on thee so that we should diminish him”, depriving the mighty lion of this limb before that king comes into the world, so that he should not drive Moab out of his territory.’

Segment 3ג׳

אָרָה לִּי, מַאי אָרָה לִּי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַהוּא רָשָׁע בִּתְרֵי לִישָׁנֵי קָאָמַר לְבִלְעָם. חַד אָמַר אָרָה לִּי, וְחַד אָמַר קָבָה לִּי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אָרָה לִּי עַשְׂבִין וְחַרְשִׁין דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְשַׁוִּי לוֹן בַּקְּדֵרָה דְּחַרְשַׁיָּא, כֵּיוָן דְּחָמָא דְּחֵילֵיהּ יַתִּיר בְּפוּמָא, תָּב וְאָמַר, וּלְכָה נָא קָבָה לִּי.

CURSE (arah) FOR ME. R. Abba said: ‘Balak used two expressions to Balaam, arah (curse) and kaboh (imprecate). What is the difference? The word arah means cursing by the use of herbs and snakes’ heads. When he saw that Balaam had more power in his mouth, he said kaboh.