זוהר, בלק ט״וZohar, Balak 15

Segment 1א׳

דָּוִד מַלְכָּא, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בְּאַרְבָּעָה אָרְחִין, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנֵי. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי עֲבָדִים. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי אִינּוּן דְּמַסְרֵי גַּרְמַיְיהוּ וְנַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֵיהּ. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנָא. דִּכְתִּיב כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים, דִּכְתִּיב שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּלָא לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ רָשָׁע. וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי לָא יְפָרֵט חֶטְאוֹי לְעָלְמִין. לָאו הָכִי. אֶלָּא כַּד יְפָרֵט חֶטְאוֹי, כְּדֵין אִיהוּ חָסִיד, דְּאָתֵי לְקַבְּלָא תְּשׁוּבָה, אַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִסִּטְרָא בִּישָׁא, דְּהֲוָה בְּטִנּוּפָא דִּילָהּ עַד הַשְׁתָּא, וְהַשְּׁתָּא אִתְדְּבַק בִּימִינָא עִלָּאָה, דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבְּלָא לֵיהּ.

King David placed himself in four categories. He placed himself among the poor; he placed himself among the pious; he placed himself among the servants; and he placed himself among those who are ready to sacrifice themselves and their lives for the sanctification of God’s Name. He placed himself among the poor, as it is written, “For I am poor and needy”. He placed himself among the pious, as it is written, “Preserve my soul, for I am pious”. For a man should not consider himself wicked; nor can it be objected that if so he will never tell of his sins, for when he makes confession of his sins then he is pious, since he comes to make repentance; he removes himself from the evil side in the uncleanness of which he abode until now, and cleaves to the right hand which is outstretched to receive him.

Segment 2ב׳

וְלָא תֵּימָא, דְּלָא מְקַבֵּל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דִּיְּפָרֵט חֶטְאוֹי מִיּוֹמָא דְּהֲוָה בְּעָלְמָא. (ס"א אי הכי) אָן (או) אִינּוּן דְּאִתְכְּסוּן מִנֵּיהּ, דְּלָא יָכִיל לְאַדְבְּקָא. אֶלָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְפָרְשָׁא, בַּר אִינּוּן דְּיִדְכַּר מִנַּיְיהוּ. וְאִי שַׁוִּי רְעוּתֵיהּ בְּהוּ, כָּל אַחֲרָנִין אִתְמַשְּׁכָן אֲבַּתְרַיְיהוּ. דְּהָא תָּנֵינָן, אֵין בּוֹדְקִין חוֹרֵי בֵּיתָא עִלָּאִין לְעֵילָּא, וְלָא אִינּוּן תַּתָּאִין לְתַתָּא בְּבִיעוּר חָמֵץ. אֶלָּא כֵּיוָן דְּבָדִיק כְּפוּם חֵיזוּ דְּעֵינוֹי מַה דְּיָכִיל לְאַדְבְּקָא, כֹּלָּא אִתְמְשַׁךְ בָּתַר דָּא, וְאִתְבְּטִּיל בַּהֲדֵיהּ.

Nor should you think that God does not receive him till he makes full confession of all the sins that he has committed since he was born, for if so, what of those that are concealed from him? The truth is that he need only recount those that he remembers, and if he concentrates his attention on these, all the others follow them, just as in searching for leaven we do not peer into every nook and cranny, but if we have searched as far as the eye can see, the rest is reckoned as cleared away along with this.

Segment 3ג׳

וְהָכִי גַּרְסֵינָן בִּנְגָּעִים, כ"ד רָאשֵׁי אֵבָרִים אִינּוּן דְּלָא מְטַמְאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. וְכַהֲנָא לָא הֲוָה אַטְרַח אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ויקרא י״ג:י״ב) לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. אֲתָר דְּיָכִיל כַּהֲנָא לְמֵחֱזֵי מַכְתְּשָׁא בְּאִסְתַּכְּלוּתָא חֲדָא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְמַאֲכָא גַּרְמֵיהּ, וּלְאָרָמָא עֵינוֹי הָכָא וְהָכָא. אוּף הָכִי. לָא אִצְטְרִיךְ לְפַרְטָא חֶטְאוֹי (למבעי) מִן יוֹמָא דְּהֲוָה, דְּאִינּוּן חוֹרֵי בֵּיתָא תַּתָּאִין, וְלָא אִינּוּן דְּאִתְכְּסוּ, דְּלָא יָכִיל לְאַדְבְּקָא, דְּאִינּוּן חוֹרֵי בֵּיתָא עִלָּאִין לְעֵילָּא. (ס"א אלא) תָּא חֲזֵי לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן, וְכֻלְּהוּ אִתְמַשְּׁכָן אֲבַּתְרַיְיהוּ. וְעַל דָּא שַׁוִּי דָּוִד גַּרְמֵיהּ גּוֹ חֲסִידִים.

So also the priest declared the leper clean if he could observe no mark on him without peering too closely. So a man need not recount all his sins since the day he was born, or those which are concealed from him. Hence David placed himself among the saints.