זוהר, אחרי מות ל״זZohar, Achrei Mot 37

Segment 1א׳

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, (ישעיהו כ״ו:ט׳) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, נַפְשִׁי בַּלַּיְלָה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֲשַׁחֲרֶךָּ, יְשַׁחֲרֶךָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ הָא אוּקְמוּהָ, (בראשית כ"ג) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב י״ב:י׳) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.

What are these sources? One is above, of which it is written, “And a river went forth from Eden to water the Garden”, etc., and from there it flows forth and waters the Garden and all the streams issue from it and meet again in two sources called Nezah and Hod, and these pour forth water into that grade of Zaddik which goes forth from thence and waters the Garden.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי נַפְשָׁא וְרוּחָא אִשְׁתְּמוֹדָע (ס"א אשתעי) (ס"א אשתתפי) כַּחֲדָא לְעָלְמִין. תָּנָא פּוּלְחָנָא שְׁלֵימָתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּתַנִּינָן (דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. דְּיַרְחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְּנֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְדָא הוּא רְחִימוּתָא שְׁלֵימָתָא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ. כְּמָה דְּאִתְדְּבָּקוּ אִלֵּין בְּגוּפָא, וְגוּפָא רָחִים לוֹן. (ס"א כדין) כַּךְ יִתְדָּבָק בַּר נָשׁ לְרַחֲמָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ, לְאַדְבְּקָא בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה (כלומר) נַפְשִׁי מַמָּשׁ.

Observe that the soul and the spirit are inseparable. We have learnt that the perfect service offered by man to God consists in loving Him with his soul and his spirit. As these cleave to the body and the body loves them, so a man should cleave to God with the love of his soul and his spirit. Hence it says, “With my soul I have desired thee and with my spirit I seek thee early”.

Segment 3ג׳

אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, אִתְדַּבְּקָא בָּךְ בִּרְחִימוּתָא סַגִיאָה, בַּלַּיְלָה. דְּבָעֵי בַּר נָשׁ מֵרְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיקָם בְּכָל לֵילְיָא, לְאִשְׁתַּדְלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ, עַד דְּיִתְעַר צַפְרָא, וְיִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ חוּטָא דְּחֶסֶד. דְּתַנְיָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דִּרְחִימוּתָא דָּא רָחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָנֵי זַכָּאֵי קְשׁוֹט דִּמְרַחֲמִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי, עָלְמָא מִתְקַיְימָא בְּגִינֵיהוֹן, וְשַׁלְטִין עַל כָּל גְּזִירִין קָשִׁין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. (נ"א היא) (בגין דיתקיים עלמא בגיניהון)

It has been taught: Happy is the man who loves the Almighty with such a love; such are the truly virtuous for whose sake the world is established and who can annul all evil decrees both above and below.