תרומות ה׳Terumot 5

Mishnah

משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִין אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין יִרְקָבוּ אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ סְאָה יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה יִקָּרֵא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן הַחוּלִין יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ יָלוּשׁוּ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְהוֹרִין רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִילוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִּילּוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה.

MISHNAH: One seah of impure heave that fell into less than 100 [ seah] of profane produce, or First Tithe, or Second Tithe, or dedicated produce, be it pure or impure, must be left to rot. If that seah was pure, all should be sold to Cohanim for the price of terumah except for the value of that seah. If it fell into First Tithe, heave of the tithe must be given its name; if it fell into Second Tithe or dedicated produce, they should be redeemed. If it was impure and profane, it should be eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together. One seah of impure heave that fell into 100 [ seah] of pure profane produce, Rebbi Eliezer says it should be lifted and burned since I am saying that the seah which fell is the seah which was lifted. But the Sages say, it should be taken out and eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together,. One seah of pure heave that fell into 100 [ seah] of impure profane produce should be taken out and eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together,.

Halakhah

הלכה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה כו׳. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה טֵבֵל מַעֲלֶה וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין. טֵבֵל מַעֲלֶה שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו. סְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין וְיִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה תֵעָלֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּחוֹת מִמֵּאָה הָא מֵאָה מַעֲלֶה. לֹא טֵבֵל הוּא.

HALAKHAH: “One seah of impure heave”, etc. Rebbi Ḥiyya stated: “ Ṭevel lifts, aftergrowth of the Sabbatical lifts.” Ṭevel, one lifts and gives a name to his tithes. The aftergrowth of the Sabbatical should be given to those who may eat it. Rebbi Yose said, a baraita says so: “A seah of heave that fell into less than one hundred may be lifted …”. Because it is less than 100; hence 100 will lift; is that not from ṭevel?

תַּמָּן תַּנִּינָן מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת וְשֶׁמֶן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְיָיה הִיא פַת הוּא שֶׁמֶן הוּא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָּקִיָיא בָּעֵי חִיטִּין כְּפַת זֵיתִין כְּשֶׁמֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמַּדְלִיק בְּפַת וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה יִשְׂרְפוּ עַצְמוֹתָיו. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מָהוּ לְהַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ אַדְלִיק וּמַה דִנְפִיל לְשִׁבְטָךְ נְפִיל לָךְ. הַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר חִיָיה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְךָ נְתַתִּיו לְמָשְׁחָה. לְמָשְׁחָה לִגְדוּלָה. לְמָשְׁחָה לְסִיכָה. לְמָשְׁחָה לְהַדְלָקָה.

There, we have stated: “One makes a fire with bread and oil of heave.” Ḥizqiah said, they taught only bread and oil, therefore nothing else. Rebbi Joḥanan said, there is no difference between bread, oil, and any other thing. Rebbi Yudan from Kappadokia asked, are wheat grains like bread and olives like oil? Rebbi Samuel bar Naḥman said in the name of Rebbi Joḥanan, may the bones of him who uses bread and oil of heave to make a fire be burned. Rebbi Samuel bar Naḥman asked before Rebbi Joḥanan: May one make a fire? He said to him, make a fire! Anything given to your tribe was given to you, as Rebbi Abba bar Ḥiyya said in the name of Rebbi Joḥanan ( Num. 18:8): “For excellence”. For excellence for greatness, for excellence for rubbing in, for excellence for lighting.

נִיחָא טְהוֹרִין יִירְקָבוּ טְמֵאִין יִירְקָבוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. עַל דַּעֲתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן יִדָּלֵק. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן עֲלִיָיה וּבְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן תְּקָלָה.

We understand that when pure it must be left to rot, but when impure to rot? In the opinion of Ḥizqiah, this is correct. In the opinion of Rebbi Joḥanan, should it not be burned? Rebbi Joḥanan is of the opinion of Rebbi Yose ben Ḥanina, maybe it is possible to find for them something to lift; but only if it is not usually mixed [with other food]. But if it usually is mixed, maybe something untoward will happen.

וְלֹא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תִּיפְתָּר שֶׁחָרֵב אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצָא לְמוֹכְרוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ בִדְמֵי עֵצִים.

Did we not want to say that dedicated things have only their time and place? Rebbi Ḥanina said, explain it if that place was destroyed and he cannot even sell it for the price of wood.

הָדָא אָמְרָה טְהוֹרָה בִטְהוֹרִין אֲבָל טְהוֹרָה בִטְמֵאִין הָדָא הִיא דְתַנִּינָן אִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן חוּלִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי נִיחָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יי לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִּנָּתֵן לְאַהֲרֹן בִּכְהוּנָתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא דוּ אָמַר טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ וֶאֱמוֹר אַף הָכָא טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּכַהֲנָא אָמַר תַּמָּן טוֹל מִן הַמְּקוּדַּשׁ שֶׁבּוֹ מוֹדֵי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִיתְנוֹ לַכֹּהֵן.

This means, pure [fell into] pure, but pure into impure? That is what we have stated: “If it was impure and profane.” According to Rebbi Yose, it is appropriate, as Rebbi Yose said in the name of Ḥizqiah, Rebbi Jonah in the name of Rebbi Yannai ( Num. 18:28): “You shall give from it the Eternal’s heave to Aharon the priest;” it should be given to Aharon in his status as priest. In the opinion of Cahana who said, take from its sanctifiable part, also here one should take from the sanctifiable part. Even though Cahana says there, take from its sanctifiable part, he agrees only in what he is required to give to the Cohen.

וְהָדֵין נִיקּוּדִים כְּהָדָא חַצָּיֵי בֵיצִים.

Crackers are about the size of halves of eggs.

אָמַר רִבִּי סִימוֹן רִבִּי לִיעֶזֶר כְּדַעְתֵּיהּ כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן כָּל הַפְּסוּלִין עָלוּ בְיָדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָכָא כָּל הַטְּמֵאִין עָלוּ בְיָדוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אוֹ נֹאמַר לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּה מִפְּנֵי גְדֵירָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר בִּסְאָה שֶׁהֶעֶלְתָ מִתּוֹךְ טֵבֵל שֶׁהוּא לִקְראוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אִין תֵּימַר סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָ לֹא יְהֵא צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא דְּתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין לֵית רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּלִיג. אָמְרִין חֲבֵרַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי יְאוּת אָמַר רִבִּי סִימוֹן דִּילֹא כֵן שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָמַר לוֹן וְכִי שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת דְּתַנִּינָן לֹא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין וְהָכָא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָן. חֲבֵרַיָיא אָמְרֵי בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה נַפְשָׁךְ אִם תְּרוּמָה טְמֵאָה תִישָּׂרֵף אִם חוּלִין הֵן מַה בְּכָךְ שֶׁיִּטַּמְּאוּ אָמַר לוֹן לָאו לְשׁוּם תְּרוּמָה אוֹכְלָהּ. כְּלוּם תְּרוּמָה נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא טְהוֹרָה שֶׁמָּא טְמֵאָה. לֹא אֵי אַתֶּם מוֹדִין שֶׁאִם נוֹלָד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשׂוֹרְפָהּ. מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ [סָפֵק] טוּמְאָה בְמָקוֹם אַחֵר מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ [סָפֵק] טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. אֶלָּא בְּעֵיתוֹן לְמִיקְשַׁיָיה אִיקְשׁוֹן עַל הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה.

Rebbi Simon says, Rebbi Eliezer stays with his opinion. Just as he says there, all that is defective was in his hand, so he says here all that is impure is in his hand. Rebbi Zeїra asked, may we not say that Rebbi Eliezer said it only because of a fence? Does not Rebbi Eliezer agree that for a seah lifted from ṭevel he must give a name to its tithes? If you say the seah which fell is the seah which came up, it would not be necessary to give a name to its tithes! Rebbi Mana said, Rebbi Zeїra is correct since we have stated after this: “A seah of pure heave which fell into a hundred of impure profane produce,” and Rebbi Eliezer does not disagree! The colleagues argued before Rebbi Yose: Rebbi Simon is correct, because otherwise would one burn heave because of a “fence”? He said to them, are the six doubts which we have stated not because of their “fences”? Do we not also burn here because of its “fence”? The colleagues said, we asked before Rebbi Yose: In any case, if it is impure heave, it should be burned, if it is profane, why could it not become impure? He said to us, is it not eaten as heave? Heave cannot be eaten except if it is pure, maybe impure? Do you not agree that if a doubt of impurity arose in its place that he cannot burn it? What is the difference whether a doubt of impurity arose at another place or at its place? But if you want to question, then question what Rebbi Hoshaiah stated, since Rebbi Hoshaiah stated: “A seah of pure heave that fell into 100 seah of impure heave.”

וְהָדֵין נִיקּוּדִין כְּהָדָא חֲצִיי סְאִין.

Crackers are about half of a seah..

חִזְקִיָּה אָמַר אֲפִילוּ חוּלִין שֶׁשָּׁם לֹא יֵאָכְלוּ אֶלָּא נִיקּוּדִים מִפְּנֵי חַלָּתָן. מִילְתֵיהּ אָמְרָה אִיסּוּר זָרוּת בָּטֵל וְאִיסּוּר טוּמְאָה לֹא בָטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה תַּמָּן הוּא אָמַר כַּמָּה יְהֵא בְעִיסָּה וִיהֵא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה חִזְקִיָּה אָמַר שְׁתוּת אַרְבַּע קַבִּין וְאַרְבָּעַת קַבִּין. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן בְּשֶׁגִּיבֵּל וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ. בְּרַם הָכָא בְּשֶׁהִפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ גִּיבֵּל.

Ḥizqiah said, even the profane food there should be eaten only as dry crackers because of their ḥallah. His word says that the prohibition of the outsider becomes insignificant but the prohibition of impurity does not become insignificant. The arguments of Ḥizqiah seem inverted. There, he says: How much can be in a dough that he should be able to make it in purity? Ḥizqiah said one sixth of four qab in four qab. And here he says so! Rebbi Yose said, there, when he kneaded the dough and then separated, but here when he separated and then kneaded.

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל יָמֵינוּ הָיִינוּ טוֹעִין בָּהּ כְּמַקֵּל הַזֶּה שֶׁל סוּמָא עַד שֶׁלָּמַדְנוּהָ מִן חֶשְׁבּוֹן גֵּיֳמֶטְרִיָּא. קַבָּא כַּמָּה עֲבַד עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע בֵּיעִין כַּמָּה סְאָה עָבְדָא תִּשְׁעִין וְשִׁית בֵּיעִין שְׁתוּת דִּידְהוּ שִׁית עֶשְׂרֵה. אִין יְגַבֵּל שִׁית יֵשׁ כָּאן בֵּיצָה טְמֵאָה. וְאִין יְגַבֵּל אַרְבַּע אֵין כָּאן שִׁייוּר. הָא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מְגַבֵּל חָמֵשׁ וְנוֹטֵל אַרְבַּע.

Rebbi Abbahu said, all our days we were groping about this as with a blind man’s stick until we learned it from mathematical computation. How much is in a qab? 24 eggs. How much is in a seah? 96 eggs. One sixth of it are 16 eggs. If he makes a dough of six, it contains an impure egg. If he makes from four, nothing is left. What does he do? He makes a dough from five and takes four.

מִילְתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה אָמְרָה בִּלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא כְבֵיצָה טְמֵיאָה נוֹגַעַת בְּגוּמָא. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה וּבִּלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא כְבֵיצָה טְמֵיאָה נוֹגַעַת בְּעִיסָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יִרְמְיָה לֹא מִסְתַּבְּרָא מַה דְאָמַר חִזְקִיָּה לְשֶׁעָבַר. מִן דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָבֹא. אָמַר לֵיהּ וְאוּף נָא סָבַר כֵּן. וְאֵי זוֹ הִיא גוּמָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה תִּיפְתָּר שֶׁגִּיבֵּל אַחַת בִּשְׁבַע עֶשְׂרֵה וְאַתְיָא בְעִיסַּת סְאָתַיִם.

The statement of Ḥizqiah says, on condition that no impurity the volume of an egg touch the indentation. A statement of Rebbi Joḥanan says, on condition that no impurity the volume of an egg touch the dough. Rebbi Yose said to Rebbi Jeremiah: Is it not reasonable that Ḥizqiah spoke to the past and Rebbi Joḥanan spoke to the future? He said, that is my opinion also. What is an indentation in the opinion of Rebbi Joḥanan? Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rebbi Jonah: Explain it that he made a dough with one in seventeen and it came to a dough of two seah.

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה נְבֵילָה בְטֵלָה בִּשְׁחִיטָה בָּטֵל מַגָּעָהּ וְהֶסֵֵּיטָהּ לֹא בָטֵל לְפִי שֶׁאֵיפְשַׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה נְבֵילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אֵיפְשַׁר לִשְׁחִיטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה נְבֵילָה בְּרַם הָכָא אֶיפְשַׁר לְחוּלִין לֵעָשׂוֹת תְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן קְשִׁיָיתָהּ וְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל קִיְימָהּ.

Rebbi Abba bar Mamai asked: Does this not contradict Rebbi Yose bar Ḥanina? As Rebbi Yose bar Ḥanina said, a carcass can become insignificant in slaughtered [meat]; it becomes insignificant for touch, but for motion it cannot become insignificant for slaughtered [meat] can never become carcass [meat]. Rebbi Yose said, there it is impossible for slaughtered [meat] to become carcass [meat], but here profane produce may become heave. Rebbi Ḥizqiah said, Rebbi Simon raised the question and Rebbi Abba bar Mamai explained it.

תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה הֲרֵי אֵילּוּ מְדוּמָעִין וְאֵין מְשַׁלְּמִין לָהּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ עַל מָקוֹם אַחֵר. וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וּבַדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל אֲבָל בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב אִם רוֹב תְּרוּמָה תְרוּמָה וְאִם רוֹב חוּלִין חוּלִין.

It was stated: “A seah of heave that fell into less than a hundred makes it dema‘. One does not pay for it the amount and a fifth for another place nor from another place for this except by computation60.” This is for substances which cannot be mixed. But for substances which can be mixed one goes after the plurality. If most of it is heave, it is heave, if most is profane, it is profane.

Mishnah

משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה טְהוֹרָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לְזָרִים וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לְכֹהֲנִים מַה טְהוֹרָה עוֹלָה אַף טְמֵאָה תַעֲלֶה. אָמְרוּ לָהֵן בֵּית שַׁמַּאי לֹא אִם הֶעֱלוּ הַחוּלִין הַקַּלִּין הַמּוּתָּרִין לְזָרִים אֶת הַטְּהוֹרָה תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה הָאֲסוּרָה לְזָרִים אֶת הַטְּמֵאָה. לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוּרָם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אָבְדָה בְמִיעוּטָהּ. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְדַמָּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מְדַמָּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדְמְעוּ וְנָפַל מִן הַמְּדוּמָע לְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְדַמָּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַמְּדוּמָע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאֵין הַמְּחוּמָּץ מְחַמֵּץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אֲחֶרֶת הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת עַד שֶׁתַּרְבֶּה תְרוּמָה לַחוּלִין. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה אֲחֶרֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

MISHNAH: One seah of impure heave which fell into 100 seah of pure heave, the House of Shammai forbid and the House of Hillel permit. The House of Hillel said to the House of Shammai: Since pure it is forbidden to outsiders and impure is forbidden to priests; just as pure [heave] can be lifted, so impure should be lifted. The House of Shammai answered them no, if simple profane produce which is permitted to outsiders lets pure [heave] be lifted, can one infer that heave, operating under stringent rules, may let the impure be lifted? After they conceded, Rebbi Eliezer said it should be lifted and burned but the Sages say, it was lost in its minority. One seah of heave which fell into one hundred, was taken out, and fell into another place: Rebbi Eliezer says it creates dema‘ like certain heave but the Sages say, it creates heave only in proportion. One seah of heave which fell into less than one hundred and made it dema‘ and from the dema‘ fell into another place; Rebbi Eliezer says it creates dema‘ like certain heave but the Sages say, dema‘ creates heave only in proportion; sour agent makes sour only in proportion, and drawn water invalidates a ritual bath only in proportion. One seah of heave which fell into one hundred, was taken out, and another one fell in: the latter is permitted until there will be more heave than profane. A seah of heave fell into 100 [profane] and before he managed to lift it, another one fell in: that is forbidden but Rebbi Simeon permits it.

Halakhah

הלכה: רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יָתְבִין אָמְרִין תַּנִּינָן אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדָה לְמִי. בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל. אוֹ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי. אָמְרִין נֵצֵא לְחוּץ וְנִלְמַד. נָפְקוּן וְשָׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַר חֲנִינָה לֹא מָצִינוּ שֶׁהוֹדוּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִּלְבַד. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבַּיי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. הַמְּעָרֶה מִכֵּלִי לְכֵלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּקִילוּחַ יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמֵאָה. וְאִם תֹּאמַר בֵּית הִלֵּל יוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תָּנָא הָכָא תַעֲלֶה לֹא בֵּית שַׁמַּאי לֹא בֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל נֹאמַר בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיּוֹדוּ לָהֵן בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן אַחַר שֶׁהוֹדוּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִישָּׂרֵף. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִּי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן אַחַר שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילוּ תַעֲלֶה בֵּית שַׁמַּאי מְסַלְּקִין לוֹן וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבִין יֵשׁ כָּאן תְּשׁוּבָה אֲחֶרֶת. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּמַה טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְּעָוֹן מִיתָה אֵצֶל הַזָּרִים עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַּעֲשֵׂה אֵצֶל הַכֹּהֲנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

HALAKHAH: Rebbi Yudan bar Pazi and Rebbi Ayvo bar Naggari were sitting and saying: We did state “after they conceded”; who conceded to whom? The House of Shammai to the House of Hillel or the House of Hillel to the House of Shammai? They said, let us go out and study. The went out and heard Rebbi Ḥizqiah, Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Jehudah bar Ḥanina: We never find the House of Shammai conceding to the House of Hillel except in this matter. Rebbi Jonah in the name of Rebbi Abbai understood it from the following: “If someone pours from vessel to vessel and a ṭevul yom touches it, it should be lifted by 101.” If you say that the House of Hillel conceded to the House of Shammai that it cannot be lifted, who is the Tanna here, neither the House of Shammai nor the House of Hillel! Rebbi Ḥanina the son of Rebbi Hillel said, we might say that the House of Hillel stated that before they conceded. Rebbi Yose said, the Mishnah said so: “After they conceded, Rebbi Eliezer said it should be lifted and burned”, and is Rebbi Eliezer not a follower of Shammai? Rebbi Ḥinena said, the Mishnah said so, after they conceded one to another, the House of Shammai recused themselves and the others teach us. Rebbi Abin says, there is another answer, following what Rebbi Hoshaia stated: Since pure [heave], which for outsiders is forbidden as deadly sin, can be lifted, certainly also impure [heave] which is [prohibited] as positive commandment for Cohanim.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֵינָהּ מְדַמָּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא תַנֵּי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא אֵינָהּ מְדַמָּעַת כָּל עִיקָּר. בְּרַם אָמַר וְהוּא שֶׁרָבְתָ תְרוּמָה עַל הַחוּלִין וְהוּא שֶׁרָבוּ חוּלִין עַל חֶשְׁבּוֹן תְּרוּמָה כְדֵי שֶׁתִּיבָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי לָעְזָר וְהוּא שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ מְדוּמָע אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָעְזָר חוּלִין שֶׁלְּמַעֲלָן חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן מִצְטָרְפִין לַעֲלוֹת. סָבַר רִבִּי לָעְזָר מֵימַר חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין.

Rebbi Joḥanan said, a seah of heave which fell into 100 of profane produce, anything will make it become insignificant. Our Mishnah disagrees with Rebbi Joḥanan: “It creates heave only in proportion”. Rebbi Yose in the name of Rebbi Joḥanan, Rebbi Joḥanan stated only: “It does not create any dema‘.” But they said only when there was more heave than profane, and he when there was more profane than the proportion of heave so that it should become insignificant in the plurality. Rebbi Eleazar said, only if it fell into a dema‘. In the opinion of Rebbi Eleazar, are the lower and upper profane produce united to lift? Rebbi Eleazar wants to say that the lower profane produce becomes inert.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה וְהוּא שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ חֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת אֲבָל אִם נָפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד אַף רִבִּי לִעֶזֶר מוֹדֵי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ נָפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. חִילְפַיי אָמַר עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. וְהָא רִבִּי לָעְזָר אָמַר עַל דְּרַבָּנִין חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. מַה בֵּין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרַבָּנִין. חוֹמֶר הוּא בִסְאָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קַל אָמַר כַּיי דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ.

Rebbi Yose ben Ḥanina said, only if it fell into five places, but if it fell into one place, even Rebbi Eliezer agrees. Rebbi Joḥanan said, even if all fell into one place, there is disagreement. Ḥilfai said on that of Rebbi Eliezer, the lower profane produce becomes inert. But Rebbi Eleazar also said, the lower profane produce becomes inert. What is the difference between Rebbi Eliezer and the rabbis? Is one more restrictive with a lifted seah out of 100 or is one more lenient, following what Rebbi Joḥanan said, if a seah of heave fell into 100 of profane produce, anything will make it insignificant?

תַּנֵּי רָבַת הַתְּרוּמָה נַעֲשֶׂה כְמַרְבֵּה מֵזִיד. וְהָא תַנִּינָן הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה נָטַל סְאָה וְנָתַן סְאָה כָּשֵׁר. עַד הֵיכָן. רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד רוּבּוֹ שֶׁל מִקְוֶה. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן הָיָה בּוֹ רוֹב וְאַתְּ מַרְבֶּה עָלָיו וְהוּא כָשֵׁר. בְּרַם הָכָא כָּל סְאָה וּסְאָה צְרִיכָה מֵאָה סְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת דָּבָר שֶׁהוּא בָטֶל דְּבַר תּוֹרָה מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֵיאָסֵר.

It was stated: If the heave became a plurality it is as if he had added intentionally. But did we not state: “If it contained 40 seah, he added a seah and removed a seah, it is in order.” How far? Rebbi Assi in the name of Rebbi Mana bar Tanḥum, Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan, up to the larger part of the miqweh. And here you say so? There it was a plurality, you add to it and it is in order. But here, every single seah needs 100 seah. Rebbi Yose said, this means that anything becoming insignificant by biblical law is activated by its own kind to become forbidden.

רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְדִיעָתָהּ מְקַדְּשָׁתָהּ. וְרַבָּנִין אָמְרִין הֲרָמָתָהּ מְקַדְּשָׁתָהּ.

Rebbi Simeon says, knowledge of it sanctifies; but the rabbis say, its lifting sanctifies it.

תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה אוֹמֵר לַכֹּהֵן וְלֹא דְמֵי עֵצִים אֲנִי חַיָיב לָךְ טוֹל לָךְ דְּמֵי עֵצֵיךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ וְכִי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה שֶׁמָּא אֵינָה מְדַמָּעַת אֶת הַכְּרִי. וְעֵצִים מְדַמְּעִין אֶת הַכְּרִי. וְלֹא סוֹפָךְ מִיתְנִינָהּ לְכֹהֵן חוֹרָן וְהוּא נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים. מַאי כְדוֹן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ. חַד בַּר נַשׁ אַפִּיל שְׂעוֹרִין גַּו חִטִּין. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹדָה בַּר שָׁלוֹם וְאָמַר יִתֵּן לוֹ דְמֵי שְׂעוֹרִין. וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ.

It was stated: One seah of heave that fell into one hundred, he says to the Cohen, am I not obligated to you for the value of firewood? Take the value of the firewood! But he answers him, does a seah of heave which fell into less than 100 not make the entire heave dema‘? Does firewood create dema‘? Does he not in the end have to give it to another Cohen who will pay him for the value of the fuel? How is that? He gives him the value of the fuel and they should split the rest. A person spilled barley into wheat. The case came before Rebbi Jehudah bar Shalom who said, let him pay the price of barley; they should split the rest.

Mishnah

משנה: סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה וּטְחָנָן וּפָחְתוּ כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִין כֵּן פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ כְשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחוּלִין כֵּן הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה וְאָסוּר. אִם יָדוּעַ שֶׁחִיטִּין שֶׁל חוּלִין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ שָׁם חוּלִין אִם שׁוֹגֵג מוּתָּר אִם מֵזִיד אָסוּר.

MISHNAH: A seah of heave which fell into 100, if he milled it and it lost volume, in proportion to what the profane lost, the heave lost, and it is permitted. A seah of heave which fell into less than 100, if he milled it and it increased in volume, in proportion to the increase of the profane is the increase of heave, and it is forbidden. If it is known that the profane wheat was of better quality than the heave, it might be permitted. If a seah of heave fell into less than 100 and more profane fell into it later, if it was in error, it is permitted, if intentional, it is forbidden.

Halakhah

הלכה: וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶּׁפָּחֲתָה הַתְּרוּמָה אֶלָּא אֲפִילוּ פָּחֲתוּ חוּלִין וּתְרוּמָה בְעֵינָהּ טוֹחֵן וּמַתִּיר. תַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם תְּרוּמָה לֶאֱסוֹר עַל הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁל חוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבַי בָּעֵי טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתְּצָרֵף עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא קִילְפֵי אִיסּוּר מִצְטָרְפִין לְהֵיתֵר. הָדָא אָמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֵֶת הַתְּרוּמָה. רַב הוּנָא אָמַר קִילְפֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה אֵין אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִנּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. לְפָחוֹת מִמֵּאָה אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִנּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. וְכֵן לוֹג יַיִן צָלוּל שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן עָכוֹר אֵין אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ. לוֹג יַיִן עָכוֹר שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן צָלוּל אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ.

HALAKHAH: Not only if the heave lost volume but even if only the profane grain lost but the heave remains as it was, he mills and permits. It was stated: “The waste of heave does not combine with heave to forbid the profane, but the waste of profane combines with the profane to lift the heave.” Rebbi Vivian asked: Does the waste of heave combine with profane to lift the heave? Since Rav Huna said, the husks of what is forbidden combine to permit, that means waste of heave combines with profane to lift the heave. Rav Huna said, the shells of what is forbidden lift what is permitted. A seah of heave which fell into 100, one does not remove zewanin in it, into less than 100, one does remove the zewanin in it. Similarly, if one log of clear wine fell into 100 log of cloudy wine, one would not remove the latter’s dregs; if one log of cloudy wine fell into 100 log of clear wine, one would remove the former’s dregs.

תַּנֵּי אַף טוֹחֵן הוּא בַּתְּחִילָּה וּמַתִּיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אַף יִתְכַּוֵּין וְיִלְקוֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כֹּהֲנִים לִהְיוֹת טוֹחֲנִין מְדוּמָּע בְּבָתֵּיהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי טוֹחֵן וּמַתִּיר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִין אֵינוֹ טוֹחֵן וּמַתִּיר.

It was stated: “One may mill from the start to permit.” The baraita is Rebbi Yose’s, since “Rebbi Yose said, one may collect to lift one in two hundred”. Rebbi Zeїra said, Cohanim are used to mill dema‘ in their houses. What is the difference between them? Kilaim in a vineyard. In the opinion of Rebbi Yose, one mills to permit; in the opinion of the rabbis, one may not mill to permit.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁרִיבָה עֲלֵיהֶן בְּשוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. בְּשוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. מַתְנִיתָא בִּתְרוּמָה. אָתָה מֵימוֹר לָךְ אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: All forbidden things, if one added against them in error, it is permitted, intentionally it is forbidden. Is that not the Mishnah: “if it was in error, it is permitted, if intentional, it is forbidden”? The Mishnah is about heave, he comes to tell you about all other things.

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטָהֵר אֶת הַטָּמֵא כָּךְ אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר. אָמַר רִבִּי אָבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַחַת יָדָךְ וְאֵי אַתָּה יוֹדֵעַ אִם לִתְלוֹת אִם לִשְׂרוֹף. לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַשְּׂרֵיפָה יוֹתֵר מִן הַתְּלִיָיה. שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים וְהֵן בִּשְׂרֵיפָה. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין מִצְוָתוֹ לְכֵן מִדָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ לְכֵן.

Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Jonathan: Just as one has a duty to instruct about actions that should be done, so one has a duty to instruct about actions that should not be done. Rebbi Eleazar said, just as it is forbidden to declare the impure as pure, so it is forbidden to declare the pure as impure. Rebbi Abba bar Jacob said in the name of Rebbi Joḥanan: If a practical case comes before you and you do not know whether to suspend or to burn, always try to burn rather than to suspend since there is nothing in the Torah more distinguished than burned bulls and burned rams, and they are burned. Rebbi Yose wondered, is it possible to infer from something whose commandment is in this for something whose commandment is not so?