סוטה ז׳Sotah 7

Mishnah

משנה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנָם. פָּרָשַׁת סוֹטָה וּוִידּוּי מַעֲשֵׂר וְקִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן.

MISHNAH: The following are recited in the vernacular: The verses of the suspect wife, and the declaration of tithes, and the recitation of the Šema ‘, and prayer, and grace, and the oath of a witness, and the oath about a deposit.

Halakhah

הלכה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין כול׳. כְּתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְלָמָּה הִיא עוֹנָה אַחֲרָיו אָמֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לָהּ עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן.

HALAKHAH: “The following are recited,” etc. It is written: “The Cohen shall tell the woman,” in any language she understands, the words of Rebbi Joshia. Rebbi Jonathan said to him, if she does not understand, how could she answer “Amen, Amen”? But that he should not talk to her through an interpreter.

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא מָצִינוּ שֶׁדִּיבֵּר הַמָּקוֹם עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם שָׂרָה בִּלְבַד. וְהָא כְתִיב אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה וגו׳. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין. עַל יְדֵי הַתּוּרְגְּמָן. וְהָא כְתִיב וַיֹּאמֶר יי לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. אָמַר רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא. הַדִּיבּוּר נָפְלָה לָהּ. אָמַר רִבִּי בִּירִי. כַּמָּה כִירְכּוּרֵי כִירְכּוּרִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָן שֶׁלַּצַּדְקָנִיּוֹת וַיֹּאמֶר לא כִּי צָחַקְתְּ.

Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Eleazar ben Rebbi Simeon: We do not find that the Omnipresent talked to a woman, except only to Sarah. But is there not written: “To the woman He said: I shall increase,” etc.? Rebbi Jacob of Kefar Ḥanin said, through an interpreter. But is there not written: “The Eternal said to her, two peoples are in your womb”? Rebbi Abba bar Cahana said, the Word fell to her. Rebbi Biri said, how many weaver’s shuttles! The Holy One, praise to Him, desires to hear the talk of the just women: “He said no, but you laughed.”

וִידּוּי מַעֲשֵׂר. דִּכְתִּיב וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ.

“The declaration of tithes, as it is written: “You should declare and say.”

וְקִרְיַת שְׁמַע. דִּכְתִיב וְדִבַּרְתָּ בָּם. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. קִרְיַת שְׁמַע אֵינוֹ נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. מַה טָעֲמָא. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. רִבִּי לֵוִי בַר חַיְתָה אֲזַל לְקַיְסָרִין. שְׁמַע קָלוֹן קַרֵיָין שְׁמַע אֱלֵונִיסְתִּין. בְּעָא מְעַכְבְּתוֹן. שְׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאִיקְפַּד. אָמַר. כָּךְ אוֹמֵר אֲנִי. מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֲשׁוּרִית לֹא יִקְרֶינָּה כָּל עִיקַּר. אֶלָּא יוֹצֵא בְכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ. הֵשִׁיב רִבִּי בְּרֶכְיָה. הֲרֵי מְגִילַּת אֶסְתֵּר. הָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹתָהּ אֲשׁוּרִית וְלָעַז. אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ אֶלָּא אֲשׁוּרִית. אָמַר רִבִּי מָנָא. מְגִילַּת אֶסְתֵּר הָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹתָהּ אֲשׁוּרִית וְלָעַז אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא אֲשׁוּרִית. בְּלָעַז יוֹצֵא בָהּ בְּלָעַז. וְכֵן יוֹצֵא בָהּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.

“And the recitation of the Šema‘.” For it is written: “You shall talk about them.” Rebbi says, I say that the Šema‘ is recited only in the holy language. What is the reason? “The words shall be”. Rebbi Levi bar Ḥaita went to Caesarea. He heard their voices when they were reading the Šema‘ in Hellenistic manner. He wanted to hinder them, but Rebbi Yose heard of it and was offended. He said, do I say that someone who does not know to read Assyrian letters should not recite it at all? But he fulfills his duty in any language he knows. Rebbi Berekhiah objected: But there is the Esther scroll, where somebody who knows to read both Asssyrian script and Greek can fulfill his obligation only from Assyrian script. Rebbi Mana said: About the Esther scroll, somebody who knows to read both Asssyrian script and Greek can fulfill his obligation only from Assyrian script; Greek only, he fulfills his obligation in Greek; and so he can fulfill his obligation in any language he understands.

וּתְפִילָּה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לִתְבוֹעַ צְרָכָיו. וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרֵךְ.

“And prayer,” that one should know how to ask according to his needs. “And grace,” that one should know to Whom he gives praise.

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בִלְשׁוֹנוֹ. הִשְׁבִּיעָן שֶׁלֹּא בִלְשׁוֹנָן וְאָמְרוּ. אָמֵן. הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. כְּהָדָא דְתַנֵּי. שְׁבוּעַת הַדַּיָינִין כִּתְנַיִין שֶׁבְּלִיבֵּינוּ לֹא כִתְנַיִין שֶׁבְּלִיבְּכֶם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. חֲזָקָה כִתְנַיִין שֶׁבְּלִיבּוֹ הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְלָמָּה הוּא מַתְנֶה עִמּוֹ. מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. יֵשׁ תְּנַיִין בַּשְּׁבוּעוֹת. תַּנָּא רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֵשְׁנוֹ פֹה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם. מַה שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר לֵיהּ. הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ אֵין בְּלִיבָּם תְּנַיי.

“And the oath of a witness and the oath about a deposit.” One makes him swear in his own language. If one made them swear not in their language and they said “Amen”, they are not prosecutable. As we have stated: The oath before the judges is according to our understanding, not according to your understanding. Rebbi Yudan said, it is to be assumed that he makes them swear according to his understanding. Why does he have to spell out this condition to him? Because of the uneducated, lest they say that there may be mental reservations for oaths. Rebbi Ḥanania stated before Rebbi Mana: Is there not written: “But with everybody who stands here with us today”? He said to him, the future generations do not have mental reservations.

Mishnah

משנה: וְאֵילּוּ נֶאֱמָרִין בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים וַחֲלִיצָה בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וּבִרְכַת כֹּהֵן גָּדוֹל וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים כֵּיצַד. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. מָה עֲנִיָיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בְּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. חֲלִיצָה כֵיצַד. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ מָה עֲנִיָיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.

MISHNAH: But the following must be said in the holy language: The recitation for the first fruits, ḥalîṣah, blessings and curses, the priestly blessing, the benedictions of the High Priest, the portion about the king, the portion about the calf whose neck was broken, the [priest] anointed for war at the time he speaks to the people. The recitation for the first fruits, how? “You shall begin and say before the Eternal, your God” but further on it says, “the Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”. Since “beginning” further on means in the holy language, so also here in the holy language. Ḥalîṣah how? “She shall begin and say: So shall be done to the man” but further on it says, “the Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”. Since “beginning” further on means in the holy language, so also here in the holy language. Rebbi Jehudah says, “She shall begin and say so,” [it is invalid] unless she says exactly that text.

Halakhah

הלכה: תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָשׁוֹן הַזֶּה עֲנִיָיה וָאֲמִירָה כָּכָה וְכֹה הַרֵי הוּא בְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּן מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. הָתִיב רִבִּי חַגַּי. וְהָכְתִיב וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי עֲנִיָיה. וְהָכְתִיב וַיֹּאמְרוּ. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי אֲמִירָה. וְהָכְתִיב מֵיי יָצָא הַדָּבָר. אִין תֵּימַר. בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְהָכְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. וְאִין תֵּימַר. קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. הֲרֵי פָרָשַׁת וִוידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי הוּא לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוּא נֶאֱמַר בְּכָל לָשׁוֹן.

HALAKHAH: It was stated in the name of Rebbi Jehudah: Any place where it was said in any of these expressions: you begin and say, thus, and thus, it means in the holy language. Rebbi Eleazar said, the defining paradigm for all is: “Moses would speak and God would answer him by voice.” Rebbi Ḥaggai objected, is there not written, “Laban and Bethuel began,” if you say because of “beginning” only, is there not written “and said”? If you want to say, by “saying” only, is there not written “from the Eternal came the word”? If you want to say, in the holy language, is there not written “the stone heap of testimony”? If you want to say, before the Torah was given, is there not the text of the declaration of tithes which may be recited in any language?

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ. שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים הוּא אָמוּר. בַּתּוֹרָה כְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בִּנְּבִיאִים כְּתִיב כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹן. בַּכְּתוּבִים כְּתִיב וַיְּדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִין לְהִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. וְאֵילּוּ הֵן. לָעַז לְזֶמֶר. רוֹמִי לִקְרָב. סוּרְסִי לְאֵילִיָיא. עִבְרִי לְדִיבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף אֲשׁוּרִי לִכְתָב. אֲשׁוּרִי יֵשׁ בּוֹ כְּתָב וְאֵין בוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן וְאֵין בוֹ כְּתָב. בַּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוּשָׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאֲשׁוּר.

Rebbi Samuel bar Naḥman in the name of Rebbi Joḥanan: The Syriac language should not be unimportant in your eyes, for it is mentioned in the Torah, the Prophets, and the Hagiographs. In the Torah, it is written: “Laban called it the heap of testimony”. In Prophets, it is written: “ So you shall say to them.” In Hagiographs, it is written: “The Chaldeans spoke to the king in Aramaic.” Rebbi Jonathan from Bet Gubrin said, four languages are good for use: The foreign language for song, Latin for war, Syriac for elegies, Hebrew for speech. Some people say, also Assyrian for writing. Assyrian has a script but no language, Hebrew has a language but no script. They chose for them Assyrian script and Hebrew language. Why is its name called אֲשׁוּרִי? Because one is made happy in writing it. Rebbi Levi said, because they brought it with them from Assyria.

כְּתִיב וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. בְּקוֹלוֹ שֶׁלָּרָם. מְלַמֵּד שֶׁשִׁיתֵּף הַקַּדושׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹלוֹ עִמָּהֶן. דָּבָר אַחֵר. קוֹל רָם. הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּקּוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לֹא קָטוֹן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי.

It is written: “The Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”, this teaches that the Holy One, praise to Him, associated His voice to theirs. Another explanation, “the best of voices”. Rebbi Isaac said, not low, not high, but moderate.

Mishnah

משנה: בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁאֵצֶל אֵילוֹנֵי מוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וגו׳ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה מָה הָאֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף אֵלוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם.

MISHNAH: Blessings and curses, how? When Israel had crossed the Jordan they came to Mount Gerizim and Mount Ebal in Samaria, next to Sichem which is close to the terebinths of guidance, as it is said: “They are on the other side of the Jordan, etc.”, and at another place it says: “Abram traveled through the Land up to the place of Sichem, up to the terebinth of guidance.” Since the terebinth of guidance mentioned there is at Sichem so the the terebinths of guidance mentioned here are at Sichem.

Halakhah

הלכה: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִן הַיַּרְדֵּן וּלְהַלָּן. אֲחַרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרָחַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. זֶה הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁבֵּין הַכּוּתִים. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אֵין זֶה הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁלַּכּוּתִים. שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִן הַיַּרְדֵּן וְלָכֵן. אֲחַרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי. אֵילּוּ בֵּין הַחִוִּי. הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה. אֵילּוּ בֵּין הֶהָרִים. מוּל הַגִּלְגָּל. אֵין כָּאן גִּלְגָּל. אֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. אֵין כָּאן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. מַה מְקַיֵים רִבִּי אֶלְעָזָר הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל. שְׁתֵּי גַּבְשׁוֹשִׁיּוֹת עָשׂוּ וְקָרְאוּ זֶה הַר גְּרִיזִים וְזֵה הַר עֵיבָל. עַל דַּעַת דְּרִבִּי יְהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל הָלְכוּ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעַת דְּרִבִּי אֶלְעָזָר לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָן.

HALAKHAH: “ They are on the other side of the Jordan,” away from the Jordan. “Far away from the road towards the sun’s coming”, the place from where the sun shines. “In the Land of the Canaanite who dwells in the prairie, opposite Gilgal, near the terebinths of guidance.” That refers to Mount Gerizim and Mount Ebal among the Samaritans, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Eleazar said, this does not refer to Mount Gerizim and Mount Ebal of the Samaritans. “They are on the other side of the Jordan,” by the Jordan. “To the West, on the road to sunset,” a place where the sun goes down. “In the Land of the Canaanite,” but there is the Ḥiwwite. “Who dwells in the prairie,” but there it is in the mountains. “Opposite Gilgal,” Gilgal is nowhere there. “Near the terebinths of guidance.” The terebinths of guidance are not there. How does Rebbi Eleazar uphold “Mount Gerizim and Mount Ebal”? They made two elevations and called them Mount Gerizim and Mount Ebal. In the opinion of Rebbi Jehudah, they walked 120 mil on that day. In the opinion of Rebbi Eleazar, they did not move at all.

תַּנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא [בָא הַכָּתוּב] אֶלָּא לְהַשְׁווֹת לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ וְלוֹמַר. בַּדֶּרֶךְ יֵלְכוּ וְלֹא בַשָּׂדוֹת. בְּיִישׁוּב יֵלְכוּ וְלֹא בַמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה יֵלְכוּ לֹא בֶהָרִים.

It was stated: “Rebbi Eliezer ben Jacob says, the verse comes only to prepare the road for them and say that they should walk on the road, not in fields, in inhabited regions, not in the desert, in the valley, not in the mountains.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. נוּמֵיתִי לְסוֹפְרֵי כוּתִים. זִיַיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הוֹעַלְתֶּם לְעַצְמְיכֶם כְּלוּם. שֶׁהִכְתַּבְתֶּם בְּתוֹרַתְכֶם אֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם. וַהֲלֹא יָדוּעַ שֶׁהוּא שְׁכֶם. אֶלָּא שֶׁאֵין אַתֶּם דּוֹרְשִׁין לִגְזֵירָה שָׁוָה. וְאָנוּ דּוֹרְשִׁין לִגְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֵלוֹנֵי מוֹרֶה. מָה אֵילוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף אֵילוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. וְכִדְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל בִּיאוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. וְדִכְוָותָהּ לֹא נֶאֶמְרוּ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָכְתִיב וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. אָמַר לֵיהּ. אֲבָנִים הָקִימוּ אוֹתָן מִיָּד. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֶה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ.

Rebbi Eleazar ben Rebbi Simeon said: I told the Samaritan scribes: You falsified your Torah and did not gain anything, because you cause to be written in your Torah “near the terebinths of guidance, Sichem”. Is it not known that this is Sichem? It is only because you do not explain by “equal cut”, but we explain by “equal cut”. It is written here, “the terebinths of guidance”, and it is said there, “the terebinth s of guidance.” Since “the terebinth s of guidance” there are at Sichem, also “the terebinths of guidance” here are at Sichem; and following Rebbi Ismael. For Rebbi Ismael said, any “comings” which were said in the Torah refer to after fourteen years, seven during which they conquered and seven during which they distributed. Therefore, blessings and curses were recited only after fourteen years. Rebbi Ḥanania objected before Rebbi Mana: Is it not written, “It shall be when you cross the Jordan you shall erect these stones”? He said to him, they erected the stones immediately but blessings and curses were said only after fourteen years.

Mishnah

משנה: שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִין מִלְּמַטָּה בָּאֶמְצַע. הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּן וּמִכָּן שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵינָיו וְשׁוֹטְרָיו וְשׁוֹפְטָיו עוֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וגו׳. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה. בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יי מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְלֹא שָׂם בַּסָּתֶר וְהָיוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַּקְּלָלָה אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יי וגו׳. וְהָיוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

MISHNAH: Six tribes climbed to the top of Mount Gerizim and six tribes climbed to the top of Mount Ebal while the Cohanim, the Levites, and the ark were below in the middle. The Cohanim were surrounding the ark, the Levites the Cohanim, and all of Israel [were] on both sides, as it was said: “And all of Israel, its Elders, its policemen, its judges were standing on both sides of the ark …” They turned their faces towards Mount Gerizim and opened with the blessing: “Blessed be the man who will not make a hewn or molten [image], the Eternal’s abomination, made by an artisan, and will not put it up in secret.” These and those did answer and say: Amen. They turned their faces towards Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who would make a hewn or molten [image], the Eternal’s abomination, made by an artisan, and would put it up in secret.” These and those did answer and say: Amen, until they finished blessings and curses.

Halakhah

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַעֲלָן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַטָּן. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַעֲלָן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. זִקְנֵי כְהוּנָּה וּלְוִיָיה לְמַטָּן וּשְׁאָר כָּל הַשֵּׁבֶט לְמַעֲלָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַעֲלָן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַטָּן. וְאֵי אֶיפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּן שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַעֲלָן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְמַטָּה וּשְׁאָר כָּל הַשֵּׁבֶט לְמַעֲלָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. מַה שִׁמְעוֹן כּוּלּוֹ לְמַעֲלָה אַף לֵוִי כוּלּוֹ לְמַעֲלָה. מַה מְקַיָים הָדֵין תַּנָּיָיה נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִיִים וְזֶה אֶחָד מֵהֶן וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.

HALAKHAH: It was stated: Rebbi says, it is impossible to say that Levi is up because it already was said that Levi is down. It is impossible to say that Levi is down because it already was said that Levi is up. From this you say, the Elders of the Levites and the priests are down and the rest of the tribe are up. Rebbi Simeon says, it is impossible to say that Levi is up because it already was said that Levi is down and it is impossible to say that Levi is down because it already was said that Levi is up. From this you say, anyone able to serve is down and the rest of the tribe is up. Rebbi Simeon says, “Simeon and Levi”, since all of Simeon are up, also all of Levi are up. How do I confirm “in face of the Cohanim, the Levites”? As Rebbi Joshua ben Levi said, in 24 places are Cohanim called Levites and this is one of them: “The Cohanim Levites, the descendants of Ṣadoq.”

יָכוֹל אֵילּוּ שֶׁבְּהַר גְּרִיזִים הָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת וְאֵילּוּ שֶׁבְּהַר עֵיבָל הָיוּ אוֹמְרִים קְלָלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר הַבְּרָכוֹת וְהַקֵּלָלוֹת. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. יָכוֹל מִשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַבְּרָכוֹת הָיוּ אוֹמְרִים הַקְּלָלוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. בְּרָכָה אַחַת וּקְלָלָה אַחַת. יָכוֹל אֵילּוּ שֶׁבְּהַר גְּרִיזִים הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַבְּרָכוֹת אָמֵן. וְאֵילּוּ שֶׁבְּהַר עֵיבָל הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַקְּלָלוֹת אָמֵן. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ עוֹנִין אַחַר הַבְּרָכוֹת וְאַחַר הַקְּלָלוֹת אָמֵן. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכוֹת הָיוּ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים קְלָלוֹת הָיוּ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל.

One could think that those on Mount Gerizim did recite the blessings and those on Mount Ebal did recite the curses, the verse says “the blessings and the curses”; both were saying blessings and curses. One could think that after they had recited the blessings they were reciting the curses, the verse says “the blessing and the curse”, one blessing and one curse. One could think that those on Mount Gerizim did answer “Amen” after the blessings and those on Mount Ebal did answer “Amen” after the curses, the verse says “the entire people will answer and say “Amen”; these and those did answer “Amen” after the blessings and after the curses. How is that? When they were reciting the blessings they were turning their faces towards Mount Gerizim; when they were reciting the curses they were turning their faces towards Mount Ebal.

בָּרוּךְ בִּכְלָל וּבָרוּךְ בִּפְרָט. אָרוּר בִּכְלָל וְאָרוּר בִּפְרָט. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מוֹצִיא שֶׁלְּהַר גְּרִיזִים וְשֶׁלְּהַר עֵיבָל וּמֵבִיא שֶׁלְּאוֹהֶל מוֹעֵד תַּחְתֵּיהֶן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּבָרוּךְ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּאָרוּר. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּכְלָל וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּפְרָט. הֲרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הֲרֵי מֵאָה וְתִשְׁעִים וּשְׁנַיִם בְּרִיתוֹת. וְכֵן בְּהַר סִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. הֲרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשֵׁשׁ בְּרִיתוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. רִבִּי אוֹמֵר. אִם כְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אֶמַּוּס שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵין כָּל דָּבָר וְדָבָר מִן הַתּוֹרָה שֶׁאֵין כָּרוּת עָלָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה פְעָמִים עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

Blessed in general and blessed in particular; cursed in general and cursed in particular. Sixteen covenants on every detail, to study, to teach, to keep, and to do; and the same on Sinai and the same in the prairie of Moab. Rebbi Simeon does exclude that of Mount Gerizim and Mount Ebal and instead includes that of the Tent of Meeting. Also Rebbi Simeon did say, there is no single detail in the Torah about which not 576 covenants were concluded. Twelve in blessing, twelve in cursing. Twelve in general, twelve in detail. That makes 48 covenants. To study, to teach, to keep, and to do, that makes 192 covenants. The same on Sinai and the same in the prairie of Moab, that makes 576 covenants. Rebbi Simeon ben Jehudah from the village of Emmaus says in the name of Rebbi Simeon: 603’550. Rebbi says, if one follows the words of Rebbi Simeon ben Jehudah from the village of Emmaus who said in the name of Rebbi Simeon, then there is no single detail in the Torah about which not 48 times 603’550 covenants were concluded.

עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְנִפְרְטוּ. דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְלֹא נִפְרְטוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּל שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא. אָמַר לֵיהּ. לֹא בְדָבָר אֶחָד. דִּילְמָא בִשְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא בִשְׁנֵי דְבָרִים אֲנָן קַיָימִין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּסוֹף אָמֵן. כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ דָבָר אֶחָד.

So far subjects which were stated in general and in detail. Subjects which were stated in general but not in detail? He said to him: So says Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon. Anything which was in a set and and left the set to teach, not to teach only about itself did it leave but to teach about the entire set. He said to him: Is that not about a single subject? Perhaps for two subjects? And here, we deal with two different subjects. Rebbi Tanḥuma said, since at the end is written “Amen”, it is as if everything were one subject.

כְּתִיב אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה נוֹפֶלֶת. שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אוֹמֵר. זֶה הַחַזָּן שֶׁהוּא עוֹמֵד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר. זֶה הַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּן. דְּאָמַר רַב חוּנָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. עַל הַדָּבָר הַזֶּה קָרַע יֹאשִׁיָּה וְאָמַר. עָלַי לְהָקִים.

It is written: “Cursed be he who would not raise all the words of this Torah.” Can the Torah fall down? Simeon ben Yaqim says, that is the ḥazzan who stands. Rebbi Simeon ben Ḥalaphta says, that is the earthly house, as Rav Ḥuna, Rav Jehudah said in the name of Samuel: Josia tore [his garments] about this verse and said, I have to raise.

רִבִּי אָחָה בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּרִבִּי חִיָיה. לָמַד וְלִימֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל אָרוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. לֹא לָמַד וְלֹא לִימֵּד וְלֹא שָׁמַר וְלֹא עָשָׂה וְלֹא הָיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל בָּרוּךְ. וְאָמַר רִבִּי חָנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל לְבַעֲלֵי מִצְוֹת בְּצִילָּהּ שֶׁלְּבַעֲלֵי תוֹרָה. מַה טַעֲמָא. כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְצֵל הַכֶּסֶף. וְאוֹמֵר עֵץ חַיִים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.

Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Tanḥum ben Rebbi Ḥiyya. If somebody studied and taught, kept and did, and it was in his power to strengthen, but he did not strengthen, that one is in the set of the cursed. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Ḥiyya bar Abba: If somebody did not study, did not teach, did not keep and did not do, and it was not in his hand to strengthen but he did strengthen, that one is in the set of the blessed. And Rebbi Ḥana, Rebbi Jeremiah, said in the name of Rebbi Ḥiyya bar Abba: In the future [world], the Holy One, praise to Him, will make shadow of those who perform commandments in the shadow of those who study Torah. What is the reason? “For in the shadow of Torah, in the shadow of money”. And it is said, “it is a tree of life for those who support it.”

מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַחֶצְיוֹ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמְּעוּטִין בְּהַר גְּרִיזִים וּמְרוּבִּים בְּהַר עֵיבָל. לָמָּה. שֶׁאֵין שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי כּוּלּוֹ שָׁם. שֶׁאִם הָיָה כָל שֵׁבֶט לֵוִי כוּלּוֹ שָׁם הָיוּ שָׁוִין. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם לֹא הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁכְּבָר נָפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף בַּשִּׁיטִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁלֹּא בָּא מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד אֶלָּא אַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

Why does the verse say: “and the half of it”? This teaches that a minority was on Mount Gerizim and a majority on Mount Ebal. Why? Because the tribe of Levi was not completely there. For if the tribe of Levi had been completely there, they would have been equal. Rebbi Samuel bar Naḥman in the name of Rebbi Jonathan: If the tribe of Levi had been completely there, they would not have been equal. Why? Since already 24’000 had fallen at Shiṭṭim from the tribe of Simeon. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, if the tribe of Levi had been completely there, they would have been equal. Why? Because from the tribes of Reuben and Gad only 40’000 front line troops came there.

כַּהֲנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵן חוּלְקִין בִּתְחִילַּת הַחוּמָשׁ הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵן חוֹלְקִין בִּדְגָלִים. בְּנֵי לֵאָה מִיכָּן. וּבְנֵי רָחֵל חַד מִיכָּן וְחַד מִיכָּן. וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת בְּאֶמְצָע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. טַעֲמָא דְהָדֵין תַּנָּיָיה שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל מְקוֹרָאִי. מַה הַתִּקְרָה הַזּוֹ עוֹבְיָיהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן וְעוֹבְיָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. בְּמִלּוּאוֹתָם. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן דִוְתוֹלְדוֹתָם מָלֵא. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר זְבִידָא. יְהוֹסֵף מָלֵא. עָדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מִיכָּן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן הָיָה חָצוּי. בִּן מִיכָּן יָמִין מִיכָּן. אָמַר רִבִּי זְבִידָה. וְיֵאוּת. מִי כְתִיב שִׁשָּׁה שְׁמוֹתָם. לֹא. אֶלָּא מִשְּׁמוֹתָם. מִשְּׁמוֹתָם וְלֹא כָל שְׁמוֹתָם. הָרִאשׁוֹנִים נִכְתָּבִין מִימִינוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן גָּדוֹל מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. וְהָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן גָּדוֹל מִימִינוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. הָרִאשׁוֹנִים אֵינָן נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר. שֶׁיְּהוּדָה מֶלֶךְ. הָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר.

Cahana said, just as they divide here, so they divide at the beginning of the second book of the Pentateuch. Some Tannaïm state: Just as they divide here, so they divide in the standards. The sons of Leah on one side, the sons of Rachel one on one side, the other one on the other side, and the sons of the handmaidens in the middle. Rebbi Mattania said, the reason of this Tanna is: “Hear me, Jacob my servant, Israel my roofed in.” Just as on the roof the thick part of one [beam] is next to the slim part of the other [beam]. Some Tannaïm state: Just as they are split here, so they are split on the stones of the ephod. “In their fulnesses”, that there should be 25 on one side and 25 on the other side. But they are only 49! Rebbi Joḥanan said, “Benjamin” of “and their births” is plene. Rebbi Judah bar Zabida said, Jehoseph is plene, “He put it up as a testimony in Jehoseph.” But they are only 23 on one side and 27 on the other! Rebbi Joḥanan said, Benjamin was split, Ben on one side, Jamin on the other side. Rebbi Zabida said, this is fine. Does it say “their six names”? No, but, “of their names”, not their entire names! The first were written on the right hand side of the High Priest, to the left of the viewer. The last were written on the left hand side of the High Priest, to the right of the viewer. The first ones were not written in order, for Jehudah is king. The last ones were written in order.

Mishnah

משנה: וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבַּחֵ וְסָדוּהוּ בַסִּיד וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֵר הֵיטֵב וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן.

MISHNAH: After that they brought the stones, built the altar, whitewashed it with lime, and wrote on it all the words of this Torah in seventy languages, as it is written: “well explained”. They took the stones, went and stayed in their place overnight.

Halakhah

הלכה: תַּנֵּי. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. בְּכָל יוֹם וְיוֹם אוּמּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁלְּחִין נוֹטָרֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. לֹא לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. עוֹד הוּא מַעֲשֵׂה נִיסִּים. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְלֵב כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. נִיחָא וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מַה מְקַיֵים וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. בֵּין כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד. מִסִּיד נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהַגּוֹיִם חָרוֹב יֶחֱרָבוּ. מֵחוֹרֵב נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה.

HALAKHAH: It was stated: It was written on the stones of the dwelling place, the words of Rebbi Jehudah; Rebbi Yose says, it was written on the stones of the altar. He who says, it was written on the stones of the dwelling place, every day the peoples of the world were sending their stenographers and they carried away the Torah which had been written in seventy languages. He who says, it was written on the stones of the altar, were they not only for a short time and then were hidden? That was another wonder, that the Holy One, praise to Him, gave insight to every people and they carried away the Torah which had been written in seventy languages. For him who says, it was written on the stones of the dwelling place, it is understandable that “you shall whitewash them with lime.” But he who says, it was written on the stones of the altar, how does he uphold “ “you shall whitewash them with lime”? Between the stones. Rebbi Samuel bar Naḥmani in the name of Rebbi Jonathan: “The peoples will be lime incinerators”, from the lime they took their death sentence. Rebbi Abba bar Cahana in the name of Rebbi Joḥanan: “But the Gentiles will be totally destroyed,” from Ḥoreb they took their death sentence.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. וָאֲבַנִים שֶׁהִנִּיחַ יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָן. פָּשִׁיט לֹן. אַרְבָּעָה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. וְיֵאוּת. אִין תֵּימַר. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. אִין תֵּימַר. אֲבָנִים שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. מְשׁוּקָּעוֹת הָיוּ בַמַּיִם. אִין תֵּימַר. אִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. כְּבָר נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָאָרֶץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בָּאֲבָנִים שֶׁהֵקִים לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ עַל גַּב הַיַּרְדֵּן.

You may say that there were three kinds of stones: The stones of the resting place, and the stones which Joshua put under the soles of the feet of the Cohanim, and the steles that Moses had given them. Rebbi Ḥaninan said, it is obvious to us that there were four kinds of stones. Rebbi Simon ben Zebid said, that is correct. If you would say, they were the stones of the resting place; these were temporary and were hidden. If you would say, the stones which Joshua put under the soles of the feet of the Cohanim; these were submerged in the water. If you would say, the steles that Moses had given them; they already had moved with them into the Land. But we must deal with the stones that Joshua put up for them on the banks of the Jordan.

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר אִלְעַאי אוֹמֵר. אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶן מַתְּיָה וַחֲנִינָה בֶּן חֲכִינַאי עָמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים וְשִׁיעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת מַשּׂוּי אַרְבָּעִים סְאָה. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד כַמָּה הָיָה בָאֶשְׁכּוֹל. כְּתִיב וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ. וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דְאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דְּאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ לְהַהוּא דִטְעִין בִּתְּרֵיין. כְּתִיב אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִים הֵן. (3) שְׁנֵים עָשָׂר הָיוּ. שְׁמֹנֶה בָאֶשְׁכּוֹל וְאַרְבַּע בַּתְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (2) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּהוּא אוֹמֵר לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. (1) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ. שִׁשָּׁה עָשָׂר בָּאֶשְׁכּוֹל וּשְׁמוֹנֶה בַּתְּאֵינִים וְרִימּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (4) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל טורטורין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה טורטורין וטורטורי טורטורין.

It was stated: Rebbi Jehudah bar Ilai says: Abba Ḥalaphta, Rebbi Eleazar ben Mattia, and Ḥanina bar Ḥakhinai stood on those stones and estimated that each one on them was a load of 40 seah. From here you can estimate how big was the bunch of grapes. It is written: “Each one should lift a stone on his shoulder.” One cannot compare one who lifts from the ground to his shoulder to one who lifts first from the ground to his knee and then from his knee to his shoulder. One cannot compare one who lifts first from the ground to his knee and then from his knee to his shoulder to one onto whom others hang [the load]. One cannot compare one onto whom others hang [the load] to [a load] carried by two. It is written: “One man per tribe.” In the opinion of Rebbi Aqiba who says these are expressions of additions, there were 24, sixteen for the grape bunch and eight for figs, pomegranates, and their belongings. In the opinion of Rebbi Simeon, who says there are double expressions, there were twelve, eight for the grape bunch and four for figs, pomegranates, and their belongings. In the opinion of Rebbi Ismael a beam; in the opinion of Rebbi Aqiba a beam and beams of beams.

כְּתִיב וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קִרְיָיה וְצָרְתָן קִרְיָיה. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִזּוֹ לְזוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כְּמַצַּד צָרְתָן. וְכִי אֵי זֶה קַל. הַמַּיִם אוֹ אָדָם. הַמַּיִם קַלִּין מֵאָדָם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל כֵּיפִין. רִבִּי לֵוִי אָמַר. עַד לִבּוֹ שֶׁלָּרָקִיעַ. תַּמָּן אָמְרִין. עַד בָּבֵל. נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֵל. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל גַּבֵּי כֵיפִין עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָדָא הִיא דִכְתִיב. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְכָל הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וגו׳.

It is written: “The waters descending from higher up stood like a dam, very far, from the town of Adam which is besides Ṣāretān. Rebbi Joḥanan said, Adam is a town and Ṣāretān is a town; there are twelve mil from one to the other. That teaches that the water was stacked up and rose like the citadel of Ṣāretān. Which one is lighter, water or man? Waters are lighter than man; you know that this is so. This teaches that the waters were stacked and increased, wave upon wave. Rebbi Levi said, up to the sky’s heart. There, they said, as far as Babylon. It says here “far”, and it says there “they came from a very far land, from Babylon.” It was stated: Rebbi Eliezer ben Jacob said, the waters were stacked and rose, waves on waves, for more than 300 mil until all the peoples of the world saw them. That is what is written: “It happened when all the kings of the Emorite on the other side of the Jordan, and all the Canaanite dwelling on the Sea, heard that the Eternal had dried up the waters of the river Jordan for the children of Israel until they had passed across,” etc.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּיַּרְדֵּן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ. [אִם אֵין אַתֶּם] מְקַבְּלִין עֲלֵיכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת הַמַּיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבִּדָא. וְיֵאוּת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי עָכָן חָטָא וְרוּבָּהּ שֶׁלַּסַּנְהֶדְרִין נָפְלָה בָּעַי. אָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּיַבְנֶה הוּתְּרָה הָרְצוּעָה. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה. אֵין לָכֶם עֶסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.

Rebbi Simeon ben Laqish said, in the Jordan they accepted the secret matters. Joshua told them, if you do not accept the secret matters, the waters will come and sweep you away. Rebbi Simon bar Zabida said, that is correct. You should know that this is so, for Akhan sinned and the majority of the Synhedrion fell at Ai. Rebbi Levi said, at Jabneh the rope was untied; there came a disembodied voice and said: You have nothing to do with secret matters.

Mishnah

משנה: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד. בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם. בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל עוֹמֵד וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמָשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָיָיה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וּשְׁאָר הַתְּפִילָּה.

MISHNAH: How is the priestly blessing? In the countryside they recited it as three blessings, but in the Temple as one blessing. In the Temple one says the Name as it is written, but in the countryside by its circumlocution. In the countryside the Cohanim lift their hands to the height of their shoulders but in the Temple over their heads except for the High Priest who does not lift his hands over the diadem. Rebbi Jehudah says, the High Priest also lifts his hands over his head, as it is said: “Aaron lifted his hands towards the people and blessed them.” How are the blessings of the High Priest? The organizer of the synagogue takes a Torah scroll and gives it to the president of the synagogue; the president of the synagogue gives it to the Second; the Second gives it to the High Priest. The High priest receives it standing, he stands and reads “after the death” and “but on the tenth”; he rolls the Torah tight, puts it in his bosom and says: More than what I read before you is written here. “And on the tenth” in Numbers he recites by heart, and recites eight benedictions: For the Torah, for the Temple service, for thanksgiving, for forgiveness of sins, for the Temple, for Israel, for the Cohanim, and the remainder of the prayer.

Halakhah

הלכה: אָמַר רַב חִסְדָּא. צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הוֹלְכִין אֵצֶל הַתּוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹלִיכִין אֶת הַתּוֹרָה אֶצְלָן. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הַתּוֹרָה מִתְעַלָּה בָהֶן. וְהָא תַמָּן מְיַיבְּלִין אוֹרָיְתָא גַבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁזַרְעוֹ שֶׁל דָוִד מְשׁוּקָּע שָׁם אִינּוּן עָבְדִין לוֹ כְּמִנְהַג אַבְהָתְהוֹן.

HALAKHAH: Rav Ḥisda said, they had great difficulty; elsewhere you say that one goes to the Torah, and here you say, one brings the Torah to him? But because they are important personalities, the Torah is honored by them. Does one not bring the Torah to the Head of the Diaspora over there? Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, since the seed of David is immersed there one treats him in the ancestral way.

תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל סֵדֶר. וְהָא תַנִּינָן. וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁלַּיּוֹם. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה וָכָא קוֹרֵא עַל פֶּה. רִבִּי יוֹסֵי מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזָּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי. כְּדֵי חָזְרָה אוֹרַיָיא תוּ גַּיֵיל לָהּ לַחוֹרֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִינּוּן תַּרְתֵּיי תוּ מְיַיבֵּל חָדָא וּמַייתֵי חָדָא.

There, we have stated: “One winds in Prophets but one does not wind in the Pentateuch.” One winds in one prophet, but not from one prophet to another, but among prophets of the Twelve it is permitted. But one does not wind in the Pentateuch; Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Because one does not wind the Torah in public. Rebbi Yose asked, think of it, if it was a small portion? But that Israel should hear it in its order. But did we not state: “He reads ‘after the death’ and ‘but on the tenth’”? It is different here, because that is the order of the day. Know that it is so since Rebbi Simeon ben Laqish said, one does not recite by heart, and here he recites by heart. Rebbi Yose commanded Bar Ulla, the organizer of the congregation of Babylonians: When the Torah has been brought back, wind it behind the curtain. If there are two, return one and bring the other.

וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה. הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה. עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבוֹד. עַל הַהוֹדָיָה. הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת. עַל מְחִילַת הֶעָוֹן. מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עַל הַמִּקְדָּשׁ. הַבּוֹחֵר בַּמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי אִידִי. הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. וְעַל יִשְׂרָאֵל. הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַכֹּהֲנִים. הַבּוֹחֵר בַּכֹּהֲנִים. וְעַל שְׁאָר תְּפִילָּה תְּחִינָּה וּבַקָּשָׁה. שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִיוָושֵׁעַ לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

He recites eight benedictions: For the Torah, “He who chooses the Torah.” For the Temple service, “For You alone in fear we worship.” For thanksgiving, “the Good One, You one must thank.” For forgiveness of sins, “He Who forgives the sins of His people Israel in mercy.” For the Temple, “He Who chooses the Temple”; and Rebbi Idi said, “He Who dwells in Zion.” For Israel, “He Who chooses Israel.” For the Cohanim, “He Who chooses the Cohanim.” And the remainder of the prayer, “entreaty and begging, for Your people Israel need to be helped before You; Praise to You, Eternal, Who hears prayer”.

Mishnah

משנה: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג בַּשְּׁמִינִי מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בֵּימָה שֶׁלְּעֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְיוֹשֵׁב. אַגרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁיבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אַתָּה אָחִינוּ אַתָּה.

MISHNAH: How does the reading of the king proceed? At the end of the last day of Tabernacles, on the eighth, at the end of the Sabbatical year, one makes a wooden platform for him and he sits on it, as it is said: “At the end of seven years, at the assembly of the Sabbatical years at the festival of Tabernacles, when all of Israel appears.” The organizer of the synagogue takes a Torah scroll and gives it to the president of the synagogue; the president of the synagogue gives it to the Second; the Second gives it to the High Priest, the High Priest gives it to the king. The king stands to receive it, he reads sitting down. King Agrippas stood to receive, he read while standing, and the Sages praised him. When he reached “you cannot put over yourselves a strange man who is not your brother”, tears flowed from his eyes. They said to him, do not fear Agrippas, you are our brother, you are our brother.

Halakhah

הלכה: לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. לֹא הָיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד לֹא הָיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ לֹו בַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כְתִיב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יי. אָמַר רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִיי. יִישֶׁב עַצְמוֹ בַתְּפִילָּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. יָצָאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. הַשְׁנִיָיה בַחֵיל. וְהַשְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מַה תַנִּינָן. יָשְׁבָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עָמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.

HALAKHAH: Did not Rebbi Ḥiyya state: Nobody could sit in the Temple courtyard except for kings of the Davidic dynasty, and Rebbi Immi said in the name of Rebbi Simeon ben Laqish, even the kings of the Davidic dynasty could not sit in the Temple courtyard! Explain it, that he was leaning on the wall in a kind of sitting. But is it not written: “King David came and sat before the Eternal”? Rebbi Ayvo bar Naggari said, he concentrated on his prayer. There, we have stated: The first group left and sat on the Temple Mount, the second in the Ḥel, and the third at its place! Rebbi Naḥman in the name of Rebbi Mana: Did we state that the third sat at its place? It stood at its place!

תַּנֵּי. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַרְבֶּה חֲלָלִים נָפְלוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ.

It was stated: Rebbi Ḥanina ben Gamliel says, many slain fell on the day they were flattering him.

Mishnah

משנה: וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת אֶלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת [וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ] עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן שֶׁלָּרְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.

MISHNAH: And he reads from the beginning of “These are the words” to Šema‘, Šema‘, “And it shall be if you listen,” “tithing you shall tithe,” “when you will have finished tithing,” blessings and curses [and the paragraph of the king], until he finishes the entire paragraph. The benedictions which the High Priest recites, the king recites, except that he substitutes “for the holidays of pilgrimage” instead of “forgiving of sins”.

Halakhah

הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְלָמָּה קוֹרִין עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. כִּי תְכַלֶּה לְעַשֵּׂר. עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. שֶלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֶי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר הִבְדִּיל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

HALAKHAH: Rebbi Abbahu said, why does one read “ “tithing you shall tithe,”, “when you will have finished tithing,”? Because Israel went from the Sabbatical year to the eighth, not to have them forget tithes. Rebbi Ḥaggai asked before Rebbi Yose, does he not to make havdalah? He said to him, one already said havdalah on New Year’s Day.