סנהדרין ב׳Sanhedrin 2

Mishnah

משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ. חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה אֶלָּא הֵן נִיכְסִין וְהוּא נִגְלֶה. הֵן נִיגְלִין וְהוּא נִכְסֶה. וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא.

MISHNAH: The High Priest judges and one judges him; he testifies and one testifies against him. He gives ḥalîṣah and one gives ḥalîṣah to his wife, and one marries his wife in levirate marriage. But he may not marry in levirate marriage since a widow is forbidden to him. If a family member of his dies, he cannot follow the bier but if they are unseen he can be seen; if they are seen he must be unseen. He leaves with them up to the city gate, the words of Rebbi Meïr; Rebbi Jehudah said, he does not leave the Temple since it is said: The Sanctuary he shall not leave.

Halakhah

הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ כול׳. נִיחָא דָן. דָּנִין אוֹתוֹ. וִימַנֶּה לֵיהּ אֶנְטֶלָּר. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנָּפְלָה לוֹ שְׁבוּעָה. וְאֶנְטֶלָּר בִּשְׁבוּעָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּכַמָּה. בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. אֵין מֶלֶךְ יוֹשֵׁב בַּסַּנְהֶדְרִין וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּעִיבּור. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. אֵין מֶלֶךְ יוֹשֵׁב בַּסַּנְהֶדְרִין מִפְּנֵי הֶחָשָׁד. וְלֹא בְעִיבּוּר מִפְּנֵי הֶחָשָׁד. וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּעִיבּור. שֶׁאֵין כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ לֵישֵׁב בְּשִׁבְעָה. תָּא חֲמִי. בְּשִׁבְעָה אֵין כְּבוֹדוֹ לֵישֵׁב לֹא כָל שֶׁכֵּן בִּשְׁלֹשָׁה. הָדָא אָמְרָה דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

HALAKHAH: “The High Priest judges and one judges him,” etc. One understands that he judges. Why does one judge him? Can he not appoint a plenipotentiary? Think of it, if an oath should be imposed on him, may a plenipotentiary take the oath? His monetary suits are heard by how many? By 23, as we understand from the following: “The king may not sit in the Synhedrion, neither king nor High Priest may participate in intercalations.” Rebbi Ḥanina and Rabbi Mana, one said the king does not sit in the Synhedrion because of suspicion; he cannot participate in intercalations because of suspicion. Neither king nor High Priest may participate in intercalations since it is not to the king’s honor to sit with seven, so much less with three. This implies that his monetary suits are heard by 23.

אָמַר רִבִּי לָעְזָר. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּתִיב כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יי. כִּבְיָכוֹל מָה אֲנִי בִקְדוּשָּׁתִי אַף אַהֲרֹן בִּקְדּוּשָּׁתוֹ. רִבִּי חֲנִינָה כְתוֹבָא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ. אִין תֵּימַר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. נִמְצֵאת עֲלִיָיתוֹ יְרִידָתוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. מַה מַחֲזִרִן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. אִין מַחֲזִרִין לֵיהּ דִּי קְטַל לוֹן. שָׁמַע רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא וְכָעַס. שָׁלַח גֹּנְתּוֹן לְמִיתְפּוֹס לְרֵישׁ לָקִישׁ. טָרְפוֹן. עֲרַק לְדָא מוּגְדָּלָא. וְאִית דָּמְרִין לְהָדָא כְפַר חִיטַּיָּא. לְמָחָר סְלַק רִבִּי יוֹחָנָן לְבֵית וַועֲדָא וּסְלַק רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא לְבֵית וַועֲדָא. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה לֵיה מָרִי אֲמַר לַן מִילָּה דְאוֹרַיָיא. שְׁרֵי טְפַח בְּחָדָא יָדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּבְחָדָא טַפְּחִין. אֶלָּא אֲמַר לֵיהּ. לֹא וְלֹא בֶן לָקִישׁ לֹא. אֲמַר לֵיהּ. אֶלָּא אֲנִי מְפַתְּחֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּהָדָא מַגְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ. לְמָחָר אֲנָא וְאַתְּ נִיפּוּק לְקַדְמֵיהּ. שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן גַּבֵּי רֵישׁ לָקִישׁ. עֲתֵיר לָךְ מִילָּה דְאוֹרַיָיא דִּנְשִׂיָיא נְפִיק לְקַדְמָךְ. נְפַק לְקַדְמוֹן וָמַר. דֵּיגְמַא דִידְכוֹן דָּמְיָיא לְבִירְיַיתְכוֹן. כַּד אֲתַא רַחֲמָנָא לְמִיפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ אֶלָּא הוּא בְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם. הוּא וְכָל דַּרְגּוֹן דִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה חֲמִית מֵימַר הָא מִילְּתָא. אֲמַר לוֹן. מָה אַתּוֹן סָבְרִין. מַה דְחִיל מִינְּכוֹן הֲוִינָא מְנַע אוּלְפָּנֵיהּ דְּרַחֲמָנָא. דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַל בָּנָיי כִּי לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה.

Rebbi Eleazar said, if a High Priest sinned, one whips him but does not remove him from his elevated status. Rebbi Mana said, it is written: For the crown of his God’s ointment is on him, I am the Eternal; if one could compare it, just as I am in My Sanctity, so Aaron is in his sanctity. Rebbi Ḥanina the scribe, Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: if a High Priest sinned, one whips him. If you would say by 23, his elevation would be his degradation. And Rebbi Simeon ben Laqish said, if a patriarch sinned, one whips him by a court of three [judges]. Does one return him? Rebbi Haggai said, by Moses, if one would return him, he would kill them. Rebbi Jehudah the Prince heard this and became angry. He sent Goths to catch Rebbi Simeon ben Laqish. They beat him. He fled to Magdala, some say to Kefar Ḥiṭṭim. The next day, Rebbi Joḥanan went to the assembly hall, when Rebbi Jehudah the Prince also went to the assembly hall. He said to him, why is the master not telling us words of instruction? He started clapping with one hand. He asked, does one clap with one? He answered him, no, but without ben Laqish there is nothing. He told him, I shall free him. He said to him, in Magdala. He told him, tomorrow I and you will go out to meet him. Rebbi Joḥanan sent to Rebbi Simeon ben Laqish, prepare for yourself some words of instruction since the Patriarch will go out to meet you. He went out to meet them and said, your example is similar to that of your Creator. For when the Merciful went to liberate Israel [from Egypt], He sent neither messenger nor angel but He went Himself, as is written: I shall pass through the Land of Egypt, He and all His Court. He asked him, why did you say these things? He told him, what are you thinking? That for fear of you I would refrain from the teachings of the Merciful? As Rebbi Samuel ben Rav Isaac said, No my sons, because the reputation is not good.

רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. לְמַעֲלָן. לְמַעֲלָן מִקָּנֶה שָׂפָה. לְמַטָּן. לְמַטָּן מִקָּנֶה שָׂפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְמַטָּן מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלַק למְבַקְּרָה לְרִבִּי חֲנִינָה גַּו אִיסְטְרָטָה. שְׁמַע דִּדְמָךְ. אָמַר. שְׁלַח וְאַייתִי מָנוֹי טַבְיָיא דְשׁוּבְתָא וּבְזָעֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג עַל רִבִּי יוּדָן בְּתַרְתֵּי. וְאַתְיָיא דְרִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא כְרִבִּי יוּדָה. וְאִי כְרִבִּי יוּדָה לֹא יִפְרוֹס כָּל עִיקָּר. לָא אַתְיָיא דְלָא אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ כְרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים אֵין מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה הֲרֵי זֶה קֶרַע שֶׁלְּתִפְלוּת. מַאי כְדוֹן. חוֹמֶר הוּא בְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה.

Rebbi Eleazar in the name of Cahana: On top, high starting with the seam, below, low starting with the seam. Rebbi Joḥanan said, really low. Rebbi Joḥanan was going up the mountain to visit Rebbi Ḥanina; on the road he heard that he had died. He sent, brought his good Sabbath garment, and tore it. Rebbi Joḥanan disagrees with Rebbi Jehudah in two things, but Rebbi Eleazar in the name of Cahana follows Rebbi Jehudah. If following Rebbi Jehudah, he should not tear at all! This refers only to his father or mother, following Rebbi Meïr, as it was stated: One tears the seam for nobody who died except for father and mother, the words of Rebbi Meïr. Rebbi Jehudah says, any tear which does not completely sever the seam is a frivolous tear. How is that? It is a stringency for the High Priest that he shall sever the seam completely.

כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוּמֵר. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי יוּדָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי יוּדָה הַכְנָסָה. רִבִּי יַעֲקֹב בֶּן דֹּסַאי. מַפְסִיק בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה יוֹצֵא. הָיָה בַחוּץ הָיָה נִכְנָס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה נִכְנָס. הָיָה בַחוּץ לֹא הָיָה נִכְנָס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב הוּנָא. מַתְנִיתָא לְרֵישׁ לָקִישׁ. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. עִמָּהֶן אֵין יוֹצֵא. יוֹצֵא הוּא אַחֲרֵיהֶן. הֵן נִיכְסִין וְהוּא נִגְלֶה וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר. אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. יָצָא לֹא הָיָה חוֹזֵר.

“The High Priest sacrifices while in deep sorrow but does not eat, the words of Rebbi Meïr; Rebbi Jehudah says, the entire day. Rebbi Simeon says, he completely finishes the service he is engaged in and then leaves.” Between Rebbi Meïr and Rebbi Simeon there is one [difference], between Rebbi Jehudah and Rebbi Simeon there is one [difference]. Between Rebbi Meïr and Rebbi Jehudah is entering. Rebbi Jacob ben Dositheos: interruption is between them. Rebbi Meïr says, if he was inside, he leaves; if he was outside, he did [not] enter. Rebbi Jehudah says, if he was inside, he enters; if he was outside, he did not enter. Rebbi Simeon says, he completely finishes the service he is engaged in and then leaves. Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rav Huna: a baraita is from Rebbi Simeon ben Laqish: The Sanctuary he shall not leave, he may not leave with them, but he may leave after them. If they are unseen he can be seen; he leaves with them up to the city gate, the words of Rebbi Meïr; Rebbi Jehudah said, he does not leave the Temple since it is said: The Sanctuary he shall not leave. If he left, he may not return.”

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. אֵין אֲנִינָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. דִּכְתִיב וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ. הָתִיב חִיָיה בַּר אָדָא. וְהָכְתִיב וְאָנוּ הַדַּיָיגִים. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁאֵין אֲנִינַת טוּמְאָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. תַּנֵּי. אֵי זוֹ הִיא אֲנִינָה. מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. אַשְׁכָּחַת מַר קוּלֹּת וְחוּמְרֹת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי. קוּלֹּת וְחוּמְרֹת עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מֵת וְנִקְבַּר בְּשַׁעְתּוֹ. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבַד. מֵת וְנִקְבַּר לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָסוּר עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲתַא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרַוֵּיהוֹן מָרִין. מוֹדֶה רִבִּי לַחֲכָמִים שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵין אֲנִינוּת לָי‍ְלָה תוֹרָה. שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ. אונֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעָרֶב. וַהֲרֵי אָמְרוּ אֲנִינוּת תּוֹרָה. רִבִּי יֹסֵא בְּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. תִּיפְתָּר שֶׁנִּקְבַּר בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה.

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Eleazar: “Deep sorrow” is only for the dead, for it is written: Its gates are in deep sorrow and mourning. Ḥiyya bar Ada objected: Is it not written: the fishermen are in deep sorrow? Rebbi Ḥanina said, so is the baraita: there is no deep sorrow in impurity except for the dead. It was stated: “What is deep sorrow? From the moment of death until the moment of burial, the word of Rebbi. But the Sages say, the entire day.” It turns out that one describes leniencies and stringencies following Rebbi, leniencies and stringencies following the rabbis. What is the difference between them? If he died and was buried within the hour. Following the rabbis, he is forbidden the entire day; following Rebbi he is forbidden only that hour. If he died and was buried after three days. Following the rabbis, he is forbidden the entire day; following Rebbi he is forbidden up to three days. There came Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan, and Rav Ḥisda, both of whom said that Rebbi agrees with the Sages that he is forbidden only during the first day, as it was stated: Rebbi said, you know that deep mourning in the night is not biblical, since they said, “the deep mourner immerses himself and eats his Passover sacrifice in the evening.” But they said, deep mourning [during daytime] is biblical. Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rebbi Huna: Explain it that he was buried close to sundown [and one cannot infer anything.]

Mishnah

משנה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֵת אֲחֵרִים דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַּפָּרָתוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הִתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַסַּפְסָל:

MISHNAH: If he consoles others, common behavior requires the people to come in single file and the executive officer becomes a partition between himself and the people. If he is consoled by others, everybody tells him, we are his atonement; he answers them, may you be blessed by Heaven. If one brings him the first meal, the people sit in a circle on the ground and he sits in their circle on a footstool.

Halakhah

הלכה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים כול׳. הָדָא אָמְרָה. סַפְסָל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָיב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.

HALAKHAH: “If he consoles others,” etc. This implies that a footstool is not meant by “overturning the couch.” The High Priest is obligated to overturn his couch.

תַּנֵּי אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְקִרְיַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּימוּ שָׁעָה אַחַת אוֹ אִיחֲרוּ שָׁעָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וְיִתְפַּלְלוּ. וְהָתַנִּינָן קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ. תִּיפְתָּר בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן סָבְרִין דְּאִית בָּהּ עֹנָה וְלֵית בָּהּ עֹנָה.

It is stated: “One does not take the dead for burial close to the recitation of the Shemaˋ unless one do it one hour in advance or one hour afterwards, so that they may recite and pray.” But did we not formulate: “When they buried the dead and returned”? Explain it for those who thought that they had a free period but they did not have a free period.

תַּנֵּי הַהֶסְפֵּד וְכָל הָעֲסוּקִין בָּהֶסְפֵּד מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְלֹא לִתְפִילָּה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִפְסִיקוּ רַבּוֹתֵינוּ לְקִרְיַת שְׁמַע וְלִתְפִילָּה. וְהָתַנִּינָן אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר. מַתְנִיתָא בְיוֹם רִאשׁוֹן. מַה דְתַנֵּי בְּיוֹם שֵׁינִי.

It is stated: The eulogizer and all who participate in a eulogy interrupt for the recitation of Shemaˋ but do not interrupt for prayer. It happened that our teachers interrupted for the recitation of Shemaˋ and prayer. Did we not state: “If they are able to start and finish”? Our Mishnah refers to the first day; that the Tanna stated for the second day.

אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּומָא זֶה שֶׁנִּכְנַס לַכְּנֶסֶת וּמְצָאָן עוֹמְדִין לִתְפִילָּה. אִם יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל לִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַתְחִיל שְׁלִיחַ צִיבּוּר לַעֲנוֹת אָמֵן יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל. בְּאֵי זֶה אָמֵן אָמְרוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר שֶׁלְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ. וְחַד אָמַר שֶׁלְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. בַּחוֹל.

Rebbi Samuel ben Eudaimon said: He who enters the synagogue and finds them standing and praying; if he knows that he could start and finish before the reader starts, so that he may answer “Amen”, he may pray, otherwise he should not pray. About which “Amen” did the speak? Two Amoraïm, one says the Amen of “the Holy King”, the other says the Amen of “Who listens to prayer.” On weekdays.

תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיוּ כוּלָּן עומְדִין בְּשׁוּרָה. מִשּׁוּם כָּבוֹד חַיָיבִין. מִשּׁוּם אֵבֶל פְּטוּרִין. יָרְדוּ לְסֶפֶד. הָרוֹאִין פָּנִים פְּטוּרִין. וְשֶׁאֵין רוֹאִין פָּנִים חַיָיבִין. וְהָדָא דְתַנִּינָן. כְּשֶׁמְנַחֵם אֲחֵרִים כָּל הָעָם עוֹבְרִין זֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הַפְּנִימִין פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִין חַיָיבִין. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹמְדוֹת וְהָאֲבֵילִין עוֹבְרִין. מִשֶׁרָבַת תַּחֲרות בְּצִיפֹּרִין הִתְקִין רִבִּי יוֹסֵי שֶׁיְּהוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹבְרוֹת וְהָאֲבֵילִים עוֹמְדִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל דְּסוֹפֶפְתָּה. חָזְרוּ הַדְּבָרִים לְיוֹשְׁנָן.

It is stated: Rebbi Jehudah says, if they are all standing in one row, those who are standing because of honor are obligated, those because of mourning are exempt. When they descend for a eulogy, those who see inside are exempt, those who do not see inside are obligated. It would be what we stated: “If he consoles others, the people come in single file and the executive officer becomes a partition between himself and the people,” the first teaching. And what we stated: “the innermost are exempt and the outer ones obligated,” is the first teaching. Rebbi Ḥanina said: Originally, all families were standing still and the mourners passed between them. When competition increased in Sepphoris, Rebbi Yose ben Ḥalaphta instituted that the families should pass by and the mourners stand still. Rebbi Samuel Sofefta said: Matters returned to their original state.

Mishnah

משנה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מֵעִידִין אוֹתוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא מְיַיבֵּם וְלֹא מְיַיבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם רָצָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת אַלְמְנָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוּ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶךָ בְּחֵיקֶךָ:

MISHNAH: The king does not judge, nor may one judge him; he does not testify, nor may one testify against him; he does not give ḥalîṣah, nor does one give ḥalîṣah to his wife. He does not marry in levirate, nor may one marry his wife in levirate. Rebbi Jehudah says, if he wants to give ḥalîṣah or marry in levirate, let his good deeds be remembered. They told him, even if he wants to, one does not listen to him. One may not marry his widow; Rebbi Jehudah says, a king may marry a king’s widow, since we find that David married Saul’s widow, as it is said: I gave your master’s house to you and your master’s wives on your breast.

Halakhah

הלכה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ כול׳. לֹא דָן. וְהָכְתִיב וַיְהִי דָוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. וְתֵימַר הָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. הָיָה דָן הַדִּין. זִיכָּה הַזַּכַּיי וְחִיֵיב הַחַיָיב. הָיָה הַחַיָיב עָנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׂלּוֹ. נִמְצָא עוֹשֶׂה דִין לָזֵה וּצְדָקָה לָזֵה. רִבִּי אוֹמֵר. הָיָה דָּן וְזִיכָּה הַזַכַּיי וְחִיֵיב הַחַיָיב. מַעֲלֶה עָלָיו הַמָּקוֹם כִּילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַחַיָיב שֶׁהוֹצִיא גְזֵילָה מִיָּדוֹ.

HALAKHAH: “The king does not judge, nor may one judge him;” etc. But is it not written: David administered justice and charity for his entire people, and you say so? One has to say that he judged by the law, cleared the innocent and condemned the guilty. If a poor person was found liable, he paid from his own money; in that he was administering justice for one party and charity for the other. Rebbi said, if somebody judged, cleared the innocent and condemned the guilty, the Omnipresent will credit him with acting charitably with the guilty by taking the ill-gotten goods out of his hand.

וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ. עַל שֵׁם מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא. רִבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי. הַמֶּלֶךְ וְצִיבּוּר נִידּוֹנִין לְפָנָיו בְּכָל יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.

“One may not judge him.” Because from You my judgment will come. Rebbi Isaac in the name of Rebbi: To provide the judgment of His servant and the judgment of His people Israel day by day.

רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַיבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן נִמְצֵאתָ פוֹגֵם כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ.

“Rebbi Jehudah says, if he wants to give ḥalîṣah or marry in levirate, let his good deeds be remembered.” They told him, if you say so, you injure the king’s prestige.

אֵין נוֹשְׂאין לֹא אַלְמָנָתוּ וְלֹא גְרוּשָׁתוֹ שֶׁלְּמֶלֶךְ. עַל שֵׁם וַתִּהְיֶינָה צְרוּרוֹת עַד יוֹם מוּתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה דָוִד מְקַלְעָתָן וּמְקַשְׁטָתָן וּמַכְנִיסָן לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וְאוֹמֵר לְיִצְרוֹ הָרַע. תִּאַבְתָּה דָבָר הָאָסוּר לָךְ. חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַתְאִיבְךָ דָּבָר הַמּוּתָּר לָךְ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. אֲסוּרוֹת מַמָּשׁ הָיוּ. וּמַה כְלֵי הֶדְיוֹט שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט אָסוּר לַמֶּלֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. כְּלֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּהֶן הֶדְיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַמֶּלֶךְ אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן.

One marries neither the king’s widow nor his divorcee, because they were secluded to the day of their death, living in widowhood. Rebbi Jehudah bar Pazi in the name of Rebbi Joḥanan: This teaches that David had them braided and adorned, and brought them before himself every day and told his evil inclination, you desire something which is forbidden to you; by your life, I shall make you desire what is permitted to you. The rabbis of Caesarea said, they actually were forbidden to him. If a private person’s vessel used by a private person is forbidden for the king’s use, a fortiori the king is forbidden to use the king’s vessels which were used by a private person.

רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁמָּצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנַת שָׁאוּל. שֶׁנֶּאֱמַר. וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ. זוֹ רִצְפָּה וַאֲבִיגַיִל וּבַת שֶׁבַע.

“Rebbi Jehudah says, a king may marry a king’s widow, since we find that David married Saul’s widow, as it is said: I gave your master’s house to you and your master’s wives on your breast.” This refers to Riṣpah, Abigail and Batseba.

שְׁלֹשָׁה בָנִים הָיוּ לְחֶצְרוֹן. דִּכְתִיב וּבְנֵי חֶצְרוֹן יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי. הוּא יְרַחְמְאֵל קַדְמוֹי אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה גּוֹיָה לְהִתְעַטֵּר בָּהּ. דִּכְתִיב וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם. שֶׁהִכְנִיסָה אֲנִינָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בּוֹעַז וּבוֹעַז נָשָׂא אֶת רוּת.

Ḥeṣron had three sons, as it is written: The sons of Ḥeṣron Yeraḥmeël, and Ram, and Kelubai. Yerahmeël should have been first, but he married a Gentile woman to crown himself with her, as it is written: Yerahmeël had another wife; her name was Crown, she is the mother of Onam, for she brought deep sorrow to his house. And Ram fathered Amminadav, Amminadav fathered Naḥshon, Naḥshon fathered Salma, Salmon fathered Boaz, and Boaz married Ruth.

הֵא נָבָל אֲתִי מִן דִּכְלוּבָי. אֲמַר נָבָל. לֵית בְּיִשְׂרָאֵל בַּר טָבִין סַגִּין מִינִּי. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא כָלִיבִּי. דַּאֲתִי מִן כְּלוּבָי. וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גוֹזֵז נָבָל. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי. לְקִיּוּמָא. וְאַתָּה שָׁלוֹם וגו׳. אָמַר רִבִּי יוּסְטָּא בַר שׁוּנֵם. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וגו׳. וּמְנַיִין לְדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁמַּתְחִילִין מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו וגו׳. וַיָּעַט בָּהֶם. מָהוּ וַיָּעַט בָּהֶם. אַפְחִין בְּמִילִּין. וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי. וַתִּפְגּוֹשׁ אוֹתָם. גִּילַּת שׁוֹקָהּ וְהָלְכוּ לְאוֹרָהּ. וַתִּפְגּוֹשׁ אוֹתָם. הוּקְרוּ כוּלָּם. וחד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי וגו׳. מַשְׁתִּין בְּקִיר. מָה עִיסְקֵיהּ דְּכַלְבָּא מַשְׁתִּין בְּכָתְלָא. אֲפִילוּ עַל כַּלְבָּא לֵי נָא חַיִיס. וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וגו׳. אָמְרָה לֵיהּ. מָרִי דָוִד. אֲנָא מֶה עָבְדִית. בָּנַיי מָה עָבְדוֹן. בְּעִירַיי מָה עֲבַד. אָמַר לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁקִּילֵּל מַלְכוּת דָּוִד. אָמְרָה לֵיהּ. וּמֶלֶךְ אַתָּה. אָמַר לָהּ. וְלֹא מָשְׁחֵנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ. אָמְרָה לוֹ. עַדַּיִין מוֹנֵיטָה דְּמָרָן שָׁאוּל קַיָים. וַאֲנִי אֲמָתְךָ. מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָהּ לְתַשְׁמִישׁ. מִיַּד הוֹצִיאָה כִתְמָהּ וְהֶרְאָת לוֹ. אָמַר לָהּ. וְכִי רוֹאִין כְּתָמִין בַּלָּיְלָה. אָמְרָה לֵיהּ. וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. כְּתָמִין אֵין רוֹאִין בַּלָּיְלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּלָּי‍ְלָה. אָמַר לָהּ. כְּבָר נִגְמַר דִּינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמְרָה לוֹ. וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה.

This Nabal was a descendant of Kelubai. Nabal said, nobody in Israel comes from a better family than I. That is what is written: A man from Maˋon had his business in Karmel; the man was exceedingly rich, a Kalebite, a descendant of Kelubai. David heard in the prairie that Nabal was shearing. Tell him, to life! For long life. Peace be with you, etc. Rebbi Justus from Sunem said, they formed a camp. Nabal answered David’s servants, etc. From where that in criminal trials the voting starts from the side? Samuel the Elder stated before Rebbi Aḥa: David told his men, etc. He flew at them. What means he flew at them? He made them fly with words. Now know this and consider what to do. She fell in with them, she bared her thigh and they walked by its light. She fell in with them, they all were recognizable. [David] said, was it in vain that I watched, etc.? Pissing on a wall; why does he refer to the dog pissing on a wall? Even with the dog I shall not have mercy. Abigail saw David, etc. She told him, my lord David, what did I do, what did my children do, what did my animals do? He answered her, because he insulted the kingdom of David. She asked him, are you a king? He told her, did not Samuel anoint me as king? She answered him, our Lord’s Saul‘s coin is still circulating. And I am your servant; this proves that he asked her for sex. Immediately, she brought out her stains and showed him. He said, does one investigate stains in the night? She retorted, may your ears hear what your lips say! Stains one does not investigate in the night, does one judge capital cases in the night? He answered, his sentence was already passed in daytime. She retorted, may this not be פוּקָה for you.

אָמַר רִבִּי לָעְזָר. פִּיקְפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם. רִבִּי לֵוִי הֲוָה עֲבַר פַּרְשָׁתָא. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַיָיא. עֲלוֹן וְשָׁמְעוֹן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר לֵיהּ דְּהוּא מַפְקָא פַרְשָׁתָא דְלָא רִיבָוווֹן. עָאַל וַמַר לוֹן. לָא. וּשְׁמַע רִבִּי זְעִירָא וָמַר. אוּף בַּאֲגַדְתֵּיה אִית רִיבְּווֹן. לְפוּקָה. פִּיקְפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם.

Rebbi Eleazar said, matters of reproach are there. Rebbi Levi was reviewing the lesson, when Rebbi Zeˋira commanded the colleagues to come and hear the voice of Rebbi Levi sermonizing, for it was impossible that the lesson would be finished without new insight. He came and told them, not be; Rebbi Zeˋira heard it and said, even in his aggadah there is new insight. לְפוּקָה matters of reproach are there.

אָמְרָה לֵיהּ. כַּד תִּיפּוּק פִּקְפּוּתָךְ יְהוּ אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ. וּלְמִכְשׁוֹל עָוֹן. אַתָּה עוֹמֵד לְהִיכָּשֵׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מוטָּב אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. עֲתִידָה רוֹבָה מִן הָדָה מַיְיתֵי לֹא תְהֵא דָא כְדָא. וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם. עוֹמֵד אַתָּה לִמְלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים הָיָה. וְהָדָא דְתֵימַר. כָּל הַמְקַלֵּל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַיָיב מִיתָה. אַדַּיִין מְחוּסָּר כִּסֵּא אַתְּ. וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁפָּקְרָה עַצְמָהּ. וְכֵיוָן שֶׁפָּקְרָה עַצְמָהּ פְּגָמָהּ הַכָּתוּב. בְּכָל קִרְיָיא אַתְּ קְרִי אֲבִיגַיִל בַּר מֵהָדֵין פְּסוּקָא וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל בָּרוּךְ יי. מִבּוֹא בְדָמִים. דַּם נִידָּה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

She told him, when you emerge from your tribulations, one will say of you that you that you are a murderer. And a stumbling block for sin. You are set up to stumble over a married woman, better one than two. In the future it will be enough to bring one, and not to add spilling blood. Are you ready to rule over Israel when they will say about you that you were a spiller of blood? Even though anybody who curses the dynasty of David incurs the death penalty, still you are missing the throne. But remember your servant, this proves that she showed herself licentious. Since she showed herself licentious, the verse damaged her. In all verses one reads Abigail, except for this verse: David said to Abigal, praised be the Eternal, etc., to come into blood guilts, the blood of menstruation and the spilling of blood.

Mishnah

משנה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה יוֹצֵא שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּיטָּה. אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ:

MISHNAH: If a relative of his died, he does not leave his palace. Rebbi Jehudah says, if he wants to follow the bier, he may follow it, as we find that David followed Abner’s bier, as it is said: King David followed the bier. They told him, this was only to quiet. When one brings him the first meal, the people sit in a circle on the floor and he sits in their circle on a couch.

Halakhah

הלכה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. הָדָא אָמְרָה. דַּרְגֵּשׁ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חַיָיב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.

HALAKHAH: “If a relative of his died, he does not leave his palace.” This implies that a dargesh is included in overturning one’s bed. The king is not required to overturn his bed.

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּשִׁים מְהַלְּכוֹת תְּחִילָּה וְהָאֲנָשִׁים אַחֲרֵיהֶם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲנָשִׁים תְּחִילָּה וְהַנָּשִׁים אַחֲרֵיהֶם. מָאן דָּמַר הַנָּשִׁים תְּחִילָּה. שֶׁהֵן גָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם. מָאן דָּמַר הָאֲנָשִׁים תְּחִילָּה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֵׂלֹּא יְהוּ מַבִּיטִין בַּנָּשִׁים. וְהָכְתִיב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּיטָּה. אָמְרוּ לֹא הָיָה דָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס. מָאן דַּהֲוָה מְפַיֵיס לִנְשַׁיָיא הֲוָה מְפַיֵיס לְגוּבְרַיָא וּמָאן דַּהֲוָה מְפַיֵיס לְגוּבְרַיָא הֲוָה מְפַיֵיס לִנְשַׁיָיא.

Some Tannaïm state: Women go first, after them men. But some Tannaïm state: Men first, women after them. He who says women first, since they caused death to the world. He who says men first, for the honor of the daughter of Israel, lest people look at women. But was it not written: King David followed the bier. They said, this was only to quiet. Whoever was calming the women was calming the men, and whoever was calming the men was calming the women.

כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו׳. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן. רִבִּי בּוּן בֵּרִבִּי לָעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וגו׳. וָאָחֻס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל וגו׳. וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶעֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד. וְהָכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.

It is written: David turned. Who are the “empty ones”? Rebbi Abba bar Cahana said, the most empty one, that is the dancer. She told him, today the honor of my father’s house became obvious. One said about the family of Saul that one never saw a heel or a thumb of them. That is what is written: He came to the sheep fences. Rebbi Abun ben Rebbi Eleazar: That was a fence inside a fence. Saul came to spread his feet. He saw him how he lifted a little and covered a little. He said, one who would touch such modesty would be cursed. That is what he told him, behold, what your eyes saw today, etc. Is it not written “I had mercy on you” but it had mercy on you, your modesty had mercy on you. David told Michal, etc. With the servant girls you mentioned, with them I shall be honored, for they are not servant girls but mothers. How was she punished? Michal, Saul’s daughter, had no child, But is it not written: The sixth Yitreˋam, of his wife Calf. She mood like a calf and died.

אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד. מִפְּנֵי מַה בִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת. שֶׁהָיוּ מַבִּיטִין בָּאָרוֹן וּמֵתִים. דִּכְתִיב וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ וגו׳. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף. וְחַד אָמַר. וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מֵעַם הָאָרֶץ. כְּתִיב שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יי לֹא גָבַהּ לִבִּי בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחֵנִי שְׁמואֵל. וְלֹא רָמוּ עֵינַיי בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גּוֹלְיַת. וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדוֹלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵיתִי הָאָרוֹן. וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי. אֶלָּא אִם לֹא שִׁיוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי כְּגָמוּל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמוּל עָלַי נַפְשִׁי. כָּהֵן יְנֻקָא דִּנְחִית מִמְּעֵי אִימֵּיהּ כֵּן הֲוָות נַפְשִׁי עָלַי.

no person in Israel was abasing himself before the Commandments more than David. Why was he abasing himself before the Commandments? Because people were looking at the Ark and dying, as it is written: He smote of the people of Bet Shemesh, etc. Rebbi Ḥanina and Rebbi Mana. One said, He smote among the people seventy men, that is the Synhedrion. And 50’000 men, for they were worth 50’000. The other said, He smote among the people seventy men, that is the Synhedrion. And 50’000 men from the people of the Land. It is written: A song of ascent of David. O Eternal, my heart was not haughty when Samuel anointed me; my eyes were not overbearing when I slew Goliath; and I did not decide on matters too great when I brought up the Ark; and wonderful for me, when He brought me back to my kingdom. But rather I prayed, and silenced my soul like a baby by its mother, like a baby my soul is for me. Like a baby delivered from his mother’s womb is my soul for me.

Mishnah

משנה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ.

MISHNAH: He goes to a war of choice by the word of the Court of 71. He breaches fences on his way and one may not protest against him. The king’s highway has no measure. When all people plunder, it is put before him and he selects his part first.

Halakhah

הלכה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כול׳. דִּכְתִיב עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. דִּכְתִיב נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד.

HALAKHAH: “He goes to a war of choice,” etc. For it is written: on his saying they shall go out, on his saying they shall return. “He breaches fences on his way,” for it is written: they drove before [this] flock and said, this is David’s booty.

הוּא הָיָה עִם דָּוִד בְּאֶפֶס דַּמִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בַּחֳקַל סוּמַקְתָּה. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁמִּשָּׁם נִפְסְקוּ דָמִים. וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים וגו׳. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר. עֲדָשִׁין הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֲנָבָה שֶׁלָּהֶן יָפָה כְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אֵילּוּ הֵן הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיוּ בָאִין זְקוּפִין כִּשְׂעוֹרִין וְהוֹלְכִין לָהֶן נְמוּכִין כָּעֲדָשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵיאָה שְׂעוֹרִים. וּכְתִיב מְלֵיאָה עֲדָשִׁים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. שָׁנָה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. אַחַת שְׂעוֹרִים וְאַחַת עֲדָשִׁים. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד וְלִיתֵּן דָּמִים. דִּילְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד שֶׁלֹּא לִיתֵּן דָּמִים. אֵי זֶה מֵהֶן יְאַבֵּד וְאֵי זֶה מֵהֶן יִתֵּן דָּמִים. שֶׁלָּעֲדָשִׁין וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אֶלָּא שֶׁלָּעֲדָשִׁים מַאֲכָל אָדָם. וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין מַאֲכָל בְּהֵמָה. שֶׁלָּעֲדָשִׁים אֵינָהּ חַיֶיבֶת בַּחַלָּה וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִים חַיֶיבֶת בַּחַלָּה. עֲדָשִׁים אֵין עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. שְׂעוֹרִים עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. וְרַבָּנִין אָמְרִין. שָׂדֶה אַחַת וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ. הָיָה לָמֵד מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וְאֵין לְמֵידִין מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילוּהָ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיַּצִּילָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְשָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם.

He was with David at Efes Dammim. Rebbi Joḥanan said, at the red field. But Rebbi Samuel said, from there the money stopped. The Philistines assembled, etc. Rebbi Jacob from Kefar Ḥanan said, they were lentils but a kernel was as good as a barley grain. Rebbi Levi said, this describes the Philistines who came straight as barley and went away low as lentils, as one verse says, there was a field full of barley, and one said, full of lentils. Rebbi Samuel bar Naḥman said, it was one year but concerning two fields, one of barley and one of lentils. It was obvious to him that he might destroy it and pay for the damage. Perhaps it was obvious to him that he might destroy it and not pay for the damage? Which one might he destroy and for which one would he have to pay? For the one of lentils or the one of barley? For the one of lentils grows human food, the one of barley animal feed. The one of lentils will not be obligated for ḥallah, barley will be obligated for ḥallah. The ˋomer comes from barley; ˋomer cannot be brought from lentils. But the rabbis said, it was one field and two years. Does one infer from last year, or does one not infer from one year to the next? They stood up in the property and saved it. One verse says, they saved it, and one says, he saved it. This shows that he returned it to its owner and it was dear to him as if it had been a field of saffron.

כְּתִיב וַיִּתְאָו דָּוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם וגו׳. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֵרֵת פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. וְלֹא אָבָה דָוִד לִשְׁתּוֹת. לֹא אָבָה דָוִד שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ. וַיַּסֵּךְ אוֹתָם לַיי. קְבָעָהּ מַסֶּכֶת לַדּוֹרוֹת. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ.

It is written: David had a desire and said, who would give me to drink from the cistern of Bethlehem, etc. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, he questioned practice. Three broke through. Why three? For no practice can be elucidated by less than three [opinions]. But David refused to drink. David did not want that the practice would be attached to his name. He poured it out for the Eternal, he fixed it as a tractate for all generations, “he breaches fences on his way.”

בַּר קַפָּרָא אָמַר. חַג הָיָה וְנִיסּוּךְ מַיִם הָיָה וְהֵיתֵר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפַנֶּה הֲרוּגִים וְאֶחָד מַכְנִיס צְלוֹחִית בְּטָהֳרָה.

Bar Qappara said, it was the feast of Tabernacles, the time of water libations, and a time when private altars were permitted. Three broke through. Why three? One was slaying, one was removing the corpses, and the third brought the flask in purity.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיְנַסֵּךְ אוֹתָם לַיי. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיַּסֵּךְ. מָאן דָּמַר וַיַּסֵּךְ מְסַיֵיעַ לְרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. מָאן דָּמַר וַיְנַסֵּךְ מְסַיֵיעַ לְבַר קַפָּרָא. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הִילְכוֹת שְׁבוּיִים נִצְרְכָה לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי אוֹמֵר. בִּנְיָין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתְאַוֶּה.

One verse says, he made a libation for the Eternal, but another verse says, he covered. He who says ויסך, supports Rebbi Ḥiyya bar Abba. He who says, he made a libation, supports Bar Qappara. Rebbi Huna in the name of Rebbi Yose: He had a problem with the rules of captives. Rebbi Simeon ben Rebbi said, he desired to build the Temple

Mishnah

משנה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים דַּאֲפִילּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְיָיא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְהוּא עִמּוֹ נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין הוּא אֶצְלוֹ. מֵסֵב וְהוּא כְנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרוֹם. וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ:

MISHNAH: He shall not add wives, only eighteen. Rebbi Jehudah says, he may have many on condition that they not deflect his mind. Rebbi Simeon says, he should not marry even one if she deflects his mind. Then why was it said, he shall not add wives? Even one like Abigail. He shall not add horses, over and above what he needs for his chariots. And silver and gold he shall not add excessively, over and above what he needs for his payroll. And he shall write a Torah scroll for himself. If he goes to war, it is with him; if he returns, it is with him; if he sits in court, it is with him; if he sits down for dinner, it is with him, as it is said: It shall be with him, and he shall read in it all the days of his life. One does not ride on his horse, nor does one sit on his throne, nor does one use his scepter. One may not see him when he is barbered, nor when he is naked, nor when he is in the bath, as it is said: You certainly shall put a king over you, that his fear be upon you.

Halakhah

הלכה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים כול׳. רַב כַּהֲנָא אָמַר. עַל שֵׁם הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה. וּמַה כְתִיב תַּמָּן. וְאִם מְעָט וְאוֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

HALAKHAH: “He shall not add wives,” etc. Rav Cahana said, because of the sixth Yitream by Egla. What is written there? At least, I shall give you twice as many.

לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. עַל שֵׁם וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וגו׳. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לֹּו מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְיָיא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וּבִלְבַד אָפְּסָנְיָיא שֶׁל שָׁנָה זוֹ בִּלְבַד.

“ He shall not add horses over and above what he needs for his chariots.” As in David destroyed all the chariots, etc. “ And silver and gold he shall not add excessively over and above what he needs for his payroll.” Rebbi Joshua ben Levi said, but only for this year’s payroll.

אָמַר רִבִּי אָחָא. אָמַר שְׁלֹמֹה. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁסִּחֲקָה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין חִילַּלְתִּים. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים. וְכָתוּב וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. אָהַב מַמָּשׁ לִזְנוּת. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. עַל שֵׁם לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְמוֹשְׁכָן לְדִבְרֵי תוֹרָה וּלְקָרְבָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. עַל שֵׁם גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. אַשְׁכַּח תֵּימַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי וַחֲנַנְיָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר חָדָא. וְרִבִּי יוֹסֵי פְלִיג עַל תַּלְתֵּיהוֹן.

Rebbi Aḥa said: Solomon said, three things I desecrated where I got the better of the law. He shall not add wives, and it is written: King Solomon loved foreign women. Rebbi Simeon ben Ioḥai said, he really made love to them immorally. Ḥananiah, Rebbi Joshua’s nephew, says, because you shall not intermarry with them. Rebbi Yose said, to draw them to the words of the Torah and bring them under the Wings of the Divine Presence. Rebbi Eliezer said, because also the foreign wives made him sin. It turns out that one may say that Rebbi Simeon ben Ioḥai, Ḥananiah, and Rebbi Eliezer mean the same. Rebbi Yose disagrees with all three of them.

לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים. וְכָתוּב וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אוּרְיוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים. בַּטְלָנִים הָיוּ. וְהַהֶדְיוֹט מוּתָּר בְּכוּלָּן.

He shall not add horses, and it is written: Solomon had 40’000 horse stables for his chariot, and 12’000 riders. They were idle. A private person is permitted all of these.

וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. וְכָתוּב וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַם כַּאֲבָנִים. וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אֲפִילוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִימֵי שְׁלֹמֹה לֹא הָיוּ שֶׁל כֶּסֶף אֶלָּא שֶׁלְּזָהָב. וּמַה טַעַם. אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה.

And silver and gold he shall not add excessively, and it is written: The king made silver in Jerusalem to be like stones. Were they not stolen? Rebbi Yose ben Ḥanina said, they were stones of ten cubits and eight cubits. Rebbi Simeon ben Laqish stated: In Solomon’s times, even weights were not of silver but of gold. Why? Silver was not valuable in Solomon’s times.

כָּתוּב לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלֹמֹה. מָה עֲטָרָה זוֹ בְרֹאשְׁךָ. רֵד מִכִּסְאִי. רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה אָמַר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ וְנִדְמֶה כִדְמוּת שְׁלֹמֹה וְהֶעֱמִידוֹ מִכִּסְאוֹ וְיָשַׁב תַּחְתָּיו. וְהָיָה מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְאוֹמֵר אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָם. וַהֲווּ מָרִין לֵיהּ. מַלְכָּא יְתִיב עַל בִּסֶּילְּיוֹן דִּידֵיהּ וְתֵימַר אֲנִי קֹהֶלֶת. וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְקָנֶה וּמֵבִיאִין לְפָנָיו קְעָרַת גְּרִיסִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר וְזֶה הָיָה חֶלְקִי. אִית דָּמְרִין. חוּטְרָא. וְאִית דָּמְרִין. קַנְיָא. וְאִית דָּמְרִין. קוֹשַׁרְתֵּיהּ. וּמִי קִיטְרְגוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. יוֹ״ד שֶׁבְּיַרְבֶּה קִיטְרְגוֹ. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עָלָה סֵפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן הָעוֹלָם. כָּתַבְתָּה בְתוֹרָתָךְ. כָּל דִּיַיתֵיקֵי שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ. וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה מְבַקֵּשׁ לַעֲקוֹר יוֹ״ד מִמֶּנִּי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שְׁלֹמֹה וְאֶלֶף כְּיוֹצֵא בוֹ בְטֵילִין וְדָבָר מִמָּךְ אֵינוֹ בָטֵל.

It is written: To amusement I said, be praised. The Holy One, praise to him, said to Solomon: What is this crown on your head? Descend from My throne! Rebbi Yose ben Ḥanina said, at that moment an angel came down looking like Solomon, removed him from his throne, and sat in his stead. He was going around in synagogues and houses of study, saying I am Ecclesiastes, I used to be king over Israel in Jerusalem. They were telling him, the king sits on his chair of honor and you say, I am Ecclesiastes? They hit him with a stick and brought a dish of split beans before him. At that moment, he said: that is my part. Some say, a staff. Others say, a rod. Others say, with his belt. Who had accused him? Rebbi Joshua ben Levi said, י in יַרְבֶּה accused him. Rebbi Simeon ben Ioḥai stated: The book Deuteronomy ascended, bowed down before the Holy One, praise to Him, and said to Him: Master of the Universe, You wrote in Your Torah that any disposition which is partially invalid is totally invalid, and now Solomon wants to uproot a י from me! The Holy One, praise to Him, said to it: Solomon and a thousand like him will disappear but nothing from you will disappear.

רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. יוֹ״ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִמֵּינוּ שָׂרָה נִיתַּן חֶצְיוּ עַל שָׂרָה וְחֶצְיוּ עַל אַבְרָהָם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עָלָה יוֹ״ד וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. עָקַרְתָּנִי מִן הַצַּדֶּקֶת הַזֹּאת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. צֵא לָךְ. לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ נָתוּן בְּשֵׁם נְקֵיבָה וּבְסוֹף תֵּיבָה. חַיֵּיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתְנָךְ בְּשֵׁם זָכָר וּבְרֹאשׁ תֵּיבָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.

Rebbi Huna in the name of Rebbi Aḥa: The י which the Holy One, praise to Him, lifted from our mother Sarah was given half to Sarah and half to Abraham. Rebbi Hoshaiah stated: The י ascended, bowed down before the Holy One, praise to Him, and said to Him: Master of the Universes, you uprooted me from this just woman! The Holy One, praise to Him, said to him: leave. In the past you were the last letter of a woman’s name. By your life, I shall make you the first letter of a man’s name. That is what is written: Moses called Hoshea bin Nun Yehoshua.

וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. שֶׁלֹּא יְהֵא נֵיאוֹת לֹא בְשֶׁלְּאָבִיו וְלֹא בְשֶׂלְּרַבּוֹ. וּמַגִּיהִין אוֹתוֹ מִסֵּפֶר עֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

And he shall write a Torah scroll for himself. That he should use neither his father’s not his teacher’s. One proofreads it from the Temple scroll under the supervision of the court of 71.

יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְהִיא עִמּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עָסוּק בְּצָרְכֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. הַהֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כְּיוֹצֵא בוֹ נֶאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעוֹסֵק בְּצוֹרְכֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בּוֹ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. הֶדְיוֹט לֹא כָל שֶׁכֵּן.

“If he goes to war, he carries it with him for it is said: It shall be with him, and he shall read in it all the days of his life. Is there not an inference de minore ad majus? Since for a king of Israel, who was occupied by the needs of Israel, is it said that he shall read in it all the days of his life, a private person so much more. Similarly, it was said to Joshua: You shall meditate about it day and night. Is there not an inference de minore ad majus? Since for Joshua, who is occupied by the needs of Israel, it is said: you shall meditate about it day and night, then certainly a private person.

מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל נִיסְלוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין לֹא בְכִתְרוֹ וְלֹא בְשַׁרְבִיטוֹ וְלֹא בְאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשָׁיו. וּכְשֶׁמֵּת כּוּלָּן נִשְׂרָפִין לְפָנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ.

One does not ride on a horse of a king of Israel, nor does one sit in his chair, nor does one use his crown or his scepter, or any of his personal utensils. When he dies, all these are burned before him, as it is said: You shall die in peace and like the burnings of your forefathers they will burn for you.

וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ עָרוֹם וְלֹא כְּשֶׁמִּסְתַּפֵּר וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ. עַל שֵׁם מֶלֶךְ בְּיוֹפִיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ. רִבִּי חֲנִינָה סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא. נְפַק לְגַבֵּיהּ לָבוּשׁ אוֹתָנִּיתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר וּלְבוֹשׁ לָגִין דִּידָךְ. מִשּׁוּם מֶלֶךְ בְּיוֹפִיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא. נְפַק לְגַבֵּיהּ בַּחֲלוּקָא דְכִיתְנָא. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר וּלְבוֹשׁ חֲלוּקָךְ דְּעִימְרָא. מִשּׁוּם מֶלֶךְ בְּיוֹפִיוֹ וגו׳. מִי נְפַק אֲמַר לֵיהּ. אַייתִי עטעמה. אֲמַר לֵיהּ. שְׁלַח וְאַיְיתִי לָךְ מְנַחֵם טָלְמָא. דִּכְתִיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. מִי נְפַק חֲמָא רִבִּי חֲנִינָה בַר סִיסִי מְפַצֵּעַ קִיסִין. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לֵית הוּא כְבוֹדָךְ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נִיעֲבִיד וְלֵית לִי מָאן דִּמְשַׁמְּשֵׁינִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין לָא הֲוָה לָךְ מָאן דִּמְשַׁמְּשָׁךְ לָא מְקַבְּלָה עֲלָךְ מִתְמַנְיָיא.

One may not see him when naked, nor when he is being barbered, nor when he is in his bath, because your eyes shall see the king in his beauty. Rebbi Ḥanina went to visit Rebbi Jehudah the Prince. He came to meet him dressed in sail-cloth. He told him, go and wear your lagin, because of your eyes shall see the king in his beauty. Rebbi Joḥanan went to visit Rebbi Jehudah the Prince. He came to meet him dressed in a linen gown. He told him, go and wear your woolen gown, because of the king in his beauty. When he left, he told him, bring עטעמה. He answered, send and get Menaḥem Ptolemy, for it is written: Graceful teaching is on her tongue. Leaving, he saw Rebbi Ḥanina bar Sisi splitting wood. He told him, Rebbi, that is not fitting for you. He answered, what can I do? I have nobody to serve me. He retorted, if you have nobody to serve you, you should not have accepted ordination.

תִּירְגֵּם יוֹסֵי מָעוֹנִי בִּכְנִישְׁתָּא בְּטִיבֵּרִיָּה. שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים. לָמָּה לֵית אַתּוּן לָעִין בְּאוּרַיְתָא. לָא יְהָבִית לְכוֹן כ״ד מַתַּנְתָּא. אָמְרוּ לֵיהּ. לָא יְהָבִין לָן כְּלוּם. וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לָמָּה לֵית אַתּוּן יְהָבִין כ״ד מַתַּנְתָּא דִפְקִידִית יַתְכוֹן בְּסִינַי. אָמְרוּ לֵיהּ. מַלְכָּא נְסִיב כּוּלָּא. וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט. לָכֶם אָמַרְתִּי וְזֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים. עָתִיד אֲנִי לֵישֵׁב עִמָּהֶן בַּדִּין וּלְפַסְּקָן וּלְאַבְּדָן מִן הָעוֹלָם. שָׁמַע רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא וְכָעַס. דְּחַל וְעָרַק. סַלְקוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לְפַיֵיס לֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ. רִבִּי. גַּבְרָא רַבָּא הוּא. אָמַר לֵיהּ. אֶיפְשַׁר כָּל מָאן דָּנָא שְׁאִיל לֵיהּ הוּא מֵגִיב לִי. אָמְרוּ לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ דֵין דִּכְתִיב כִּי זָנְתָה אִמָּם. וְכִי שָׂרָה אִמֵּינוּ זוֹנָה הָיְיתָה. אָמַר לֵיהּ. כְּבַת כֵּן אִמָּהּ. כְּאִמָּהּ בִּתָּהּ. כַּדּוֹר כֵּן הַנָּשִׂיא. כַּנָּשִׂיא כֵן הַדּוֹר. כַּמִּזְבֵּחַ כֹּהֲנָיו. כַּהֲנָּא אֲמַר כֵּן. כְּגִנְּתָא כֵּן גַּנָּנָהּ. אָמַר לֵיהּ. לָא טָב דִּקְלִיל לִי דְלָא בְאַפּוֹי חַד זְמַן. אֶלָּא בְאפַּיי תְלָתָא זִימְנִין. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ דֵין דִּכְתִיב הִנֵּה כָּל הַמּוֹשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשׁוֹל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. וְכִי אִימֵּינוּ לְאָה זוֹנָה הָיְיתָ. דִּכְתִיב וַתֵּצֵא דִינָה. אֲמַר לֵיהּ. לְפוּם דִּכְתִיב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאת̇וֹ. פָּשְׁטִין יְצִיאָה מִיצִיאָה.

Yose from Maon interpreted in the synagogue of Tiberias: Listen to this, you priests, why do you not study Torah? Did I not give you 24 gifts? They told him, they do not give us anything. And hearken, House of Israel, why do you not give the 24 gifts which I commanded you at Sinai? They told him, the king takes everything. Listen, king’s court, for yours are legal proceedings, for you I did say, these are the priests’ legal rights; in the future I shall sit in judgment over you, to stop them and to eliminate them from the world. Rebbi Jehudah the Prince heard this and became angry. He was afraid and fled. Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish went to appease him. They told him, Rabbi, he is a great man. He asked them, would it be possible that he could answer any question which I would ask him? They told him, yes. He asked him: What is that which is written: For their mother whored? Was our mother Sarah a whore? He answered, like daughter like mother, like mother like daughter, like generation like the prince, like the prince like the generation, like the altar like its priests. Cahana used to say, like the garden like its gardener. He told them, not only did he curse me once in my absence, but he cursed me three times in my presence! He asked him, what is that which is written: Anybody wanting to formulate a simile about you will state as follows: like mother like daughter; was our mother Leah a prostitute since it is written, Dinah went out? He told him, for it is written, Leah went out towards him. One identifies going out with going out.

רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹרְחָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתִי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אַתְּ הוּא רַבְהוֹן דִּיהוּדָאֵי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מַה כְתִיב שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. אָשִׂים אֵין כְּתִיב אֶלָּא תָּשִׂים. דְּאַתְּ שָׁוִי עֲלָךְ.

Rebbi Ḥizqiah was walking on a road when he met a Samaritan who asked him, Rabbi, are you not the head of the Jews? He answered him, yes. He said to him, look what is written: You certainly shall put a king over yourself. It does not say “I shall put”, but “you shall put”, you appoint him over yourself.