פאה ו׳Peah 6

Mishnah

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר לָעֲנִיִים הֶבְקֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אֵינוֹ הֶבְקֵר עַד שֶׁיַּבְקִיר אַף לָעֲשִׁירִים כִּשְׁמִיטָּה. כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וְשָׁכְחוּ בוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אֵינוֹ שִׁכְחָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין שִׁכְחָה.

MISHNAH: The House of Shammai say, property abandoned to the poor is abandoned, but the House of Hillel say, it is not abandoned unless it is abandoned also to the rich, as in a Sabbatical year. If all sheaves of a field are of one qab each, except one which is of four qab and they forgot about that one, the House of Shammai say, it cannot be a forgotten sheaf, but the House of Hillel say, it can be a forgotten sheaf.

Halakhah

הלכה: רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לֶעָנִי וְלַגֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּעֲזוֹב אוֹתָם יֵשׁ לָךְ עֲזִיבָה אֲחֶרֶת כְּזוּ. מַה זוּ לָעֲנִיִים וְלֹא לָעֲשִׁירִים. אַף מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר לָעֲנִיִים וְלֹא לָעֲשִׁירִים.

HALAKHAH: Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: The reason of the House of Shammai ( Lev. 19:10, 23:22) “for the poor and the sojourner.” Why does the verse say, “relinquish them”? There is another relinquishing like this one. Just as this one is for the poor and not the rich, also what is spoken of elsewhere is for the poor and not for the rich.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל תִּשְׁמְטֶנָּה וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וּנְטַשְׁתָּהּ יֵשׁ לְךָ נְטִישָׁה אֲחֶרֶת כְּזוּ. מַה זוּ בֵּין לָעֲנִיִים בֵּין לָעֲשִׁירִים. אַף מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לָעֲנִיִים בֵּין לָעֲשִׁירִים.

Rebbi Simeon ben Laqish said, the reason of the House of Hillel, ( Ex. 23:11) “let drop,” why does the verse say, “and abandon it”? There is another abandoning like this one. Just as this one is for poor and rich alike, also what is spoken of elsewhere is for poor and rich alike.

מַה מְקַיְימִין בֵּית הִלֵּל טַעֲמֵהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי. תַּעֲזוֹב אוֹתָם מִיעוּט זוּ לָעֲנִיִים וְלֹא לָעֲשִׁירִים. אֲבָל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לָעֲנִיִים בֵּין לָעֲשִׁירִים. מַה מְקַיְימִין בֵּית שַׁמַּאי טַעֲמֵהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ נְטִישָׁה מִיעוּט זֶה בֵּין לָעֲנִיִים בֵּין לָעֲשִׁירִים. אֲבָל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר לָעֲנִיִים אֲבָל לֹא לָעֲשִׁירִים. אָמַר רִבִּי אָבִין לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֶׁיַּבְקִיר אַף לָעֲשִׁירִים כִּשְׁמִיטָּה.

How do the House of Hillel deal with the reason of the House of Shammai? “Relinquish them” is a restriction, these are for the poor, not for the rich, but what is spoken of elsewhere is for poor and rich alike. How do the House of Shammai deal with the reason of the House of Hillel? “Let it drop and abandon it” is a restriction, this abandoning is for poor and rich alike, but what is spoken of elsewhere is for the poor but not for the rich. Rebbi Avin said, the Mishnah supports Rebbi Simeon ben Laqish: “Abandoned also to the rich, as in the Sabbatical year.”

הֶבְקֵר לִבְהֵמָה אֲבָל לֹא לְאָדָם לְגוֹיִם אֲבָל לֹא לְיִשְׂרָאֵל. לָעֲשִׁירִם אֲבָל לֹא לָעֲנִיִים דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא לְגוֹיִם. לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר אֲבָל לֹא לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵין הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. אָמַר רִבִי לָא בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר.

Property abandoned to animals but not to humans, to Gentiles but not to Jews, to rich but not to poor, everybody agrees that it does not have the status of abandoned property. For humans but not for animals, for Jews but not for Gentiles, for the poor of one town but not for the poor of any other town is a disagreement between Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish. In the opinion of Rebbi Joḥanan, this abandoning is legal abandoning. In the opinion of Rebbi Simeon ben Laqish, this abandoning is not legal abandoning. Rebbi Lia said, they disagree explicitly: Rebbi Joḥanan said, this abandoning is legal abandoning. Rebbi Simeon ben Laqish said, this abandoning is not legal abandoning.

אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִיָיא הָדָא דְאָמְרָה הֶבְקֵר לָעֲנִיִים וְזָכוּ בָהֶן עֲשִׁירִין תַּפְלוּגָתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי מֵאִיר דּוּ אָמַר כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר דָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹסֵי דּוּ אָמַר אֵין הֶבְקֵר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִיָיה אֵין הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר.

Rebbi Abin bar Ḥiyya said, that which was said, if it was abandoned to the poor but grabbed by the rich is a difference between Rebbi Meïr and Rebbi Yose. According to Rebbi Meïr, who asserts that [it is legally abandoned] as soon as a person abandons anything from his property, [in our case] it is legally abandoned. According to Rebbi Yose, who says that nothing may leave the hands of its owners except if it is taken up [by another person, in our case] it is not legally abandoned.

עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהִבְקִירָהּ לִזְמָן מְרוּבָּה. אֲבָל הִבְקִירָהּ לִזְמָן מוּעָט. נִישְמְעִינָהּ מִן הָדָא הִבְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה יָמִים חוֹזֵר בּוֹ. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן דימא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חוֹזֵר בּוֹ. אָמַר לֵיהּ מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים הִיא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה הִיא לְאַחַר כַּמָּה. לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַיֵיעַ לְרִבִּי זְעִירָא בְּמַה דְּבָרִים אָמוּרִים בְּשֶׁהִבְקִיר סְתָם. אֲבָל אִם אָמַר שָׂדִי מוּבְקֶרֶת יוֹם אֶחָד שַׁבָּת אַחַת חֹדֶשׁ אֶחָד שָׁנָה אַחַת שָׁבוּעַ אֶחָד אִם עַד שֶׁלֹּא זָכָה בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר הוּא יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. אֲבָל מִשֶׁזָּכָה בָּהּ בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. הָדָא אָמְרָה הוּא זְמָן מְרוּבָּה הוּא זְמָן מוּעָט. הָדָא אָמְרָה לֹא חָשׁוּ עַל הַעֲרָמָה. הָדָא אָמְרָה שֶׁאָדָם מַבְקִיר וְחוֹזֵר וְזוֹכֶה. הָדָא פְשִׁיטָא שְׁאִילְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר הוּא זְמָן מְרוּבָּה הוּא זְמָן מוּעָט.

So far, if he abandoned it for a longer period of time. But if he abandoned only for a short time? Let us hear from the following: “If he abandoned his field, he may cancel his action during two or three days.” Rebbi Simeon Dima stated before Rebbi Zeïra: Even after three he may cancel his action. He said to him, since you say after three days, is it the same after three or after many? The language of a baraitha supports Rebbi Zeïra: “About when is this said? If he abandoned in an unspecified way. But if he said: My field shall be abandoned one day, one week, one month, one year, a sabbatical period, as long as nobody took it over, either he or another person, he may cancel. But after somebody acquired it, either he or somebody else, he cannot cancel.” This means that short or long periods are the same. It also means that they were not worried about dishonesty. That obviously answers Rebbi Zeïra’s question, since Rebbi Zeïra had said, are short and long times the same?

מַה נָן קַיָימִין. אִם מִשּׁוּם דָּבָר מְסוּיָים דַּיּוֹ שְׁנַיִם. אִם מִשּׁוּם שׁוּרָה דַייוֹ שְׁלֹשָׁה. חַד בַּר בֵּי רַב אָמַר הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְחוֹלְקוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ שׁוּרָה כְּבֵית שַׁמַּאי. רִבִּי יוֹנָה וְהוּא בָּעֵי שֵׁיעוּרָא כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּשָׁכְחוּ כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל שְׁנֵי קַבִּין וְאֶחָד שֶׁל שְׁמוֹנַת קַבִּין.

What are we discussing? If it should be recognizable, two would be enough. If for a row, three would be enough. One scholar quoted this statement by Rebbi Joḥanan before Rebbi Simeon ben Laqish: Anything he can split and make into a row following the House of Shammai. Rebbi Jonah: That goes by proportionality; “if all sheaves of a field are of one qab each, except one which is of four qab and they forgot about that one,” if all sheaves of a field are of two qab each, except one which is of eight qab.

Mishnah

משנה: הָעוֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לְגָפָא וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וּלְכֵלִים וּשְׁכָחוֹ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינוֹ שִׁכְחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שִׁכְחָה.

MISHNAH: A sheaf that was near a closure, a stack, cattle, or vessels, if it was forgotten, the House of Shammai say, it is not a forgotten sheaf, but the House of Hillel say, it is a forgotten sheaf.

Halakhah

הלכה: וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּאי בְּגָפָה וּבְגָדִישׁ דָּבָר שֶׁהוּא מְסוּיָים וְאִינּוּן אָמְרֵי אֵינָן שִׁכְחָה. וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית הִלֵּל בְּבָקָר וְּבְכֵלִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּיָים וְאִינּוּן אָמְרִין הוּא שִׁכְחָה.

HALAKHAH: It is difficult about the House of Shammai; closure and stack are definite things, and they say it is not a forgotten sheaf. It is difficult about the House of Hillel; cattle and vessels are not definite things, and they say it is a forgotten sheaf.

בִּמְקוֹמוֹ הוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד פִּירְצָה מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אָמְרִין אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. תַּמָּן דָּבָר מְחוּבָּר בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר בְּרַם הָכָא דָבָר תָּלוּשׁ בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר.

“By its place, if it was standing beside the wine press or beside a breach in the fence.” This Mishnah follows the House of Shammai, since the House of Shammai say, it is not a forgotten sheaf. Rebbi Yose said, it is everybody’s opinion. There a stationary object is beside a stationary one, but here a movable object is beside a stationary one.

אָמַר רִבִּי אִילְעַאי שָׁאַלְתִי אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאֵילוּ עוֹמָרִין חֲלוּקִין בֵּית שַׁמַאי וּבֵית הִלֵּל אָמַר לִי בַּתּוֹרָה הַזֹּאת עוֹמֶר הַסָּמוּךְ לְגָפָה וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וּלְכֵלִים וּשְׁכָחוֹ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שִׁכְחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ שִׁכְחָה. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לִי לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הָעוֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לְגָפָה וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וְּלכֵלִים וּשְׁכָחוֹ שֶׁהוּא שִׁכְחָה. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹמֶר שֶׁנְּטָלוֹ וּנְתָנוֹ בְּצַד הַגָּפָה בְּצַד הַגָּדִישׁ בְּצַד הַבָּקָר בְּצַד הַכֵּלִים וּשְׁכָחוֹ שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינוֹ שִׁכְחָה מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה בוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שִׁכְחָה. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר לִי הַבְּרִית הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּחוֹרֵב.

Rebbi Ilaï said: I asked Rebbi Joshua, about which sheaves do the Houses of Shammai and Hillel disagree? He said to me, this is the teaching: The sheaf which was near a closure, a stack, cattle, or vessels, if it was forgotten, the House of Shammai say it is a forgotten sheaf, but the House of Hillel say it is not a forgotten sheaf. But when I came to Rebbi Eliezer, he told me that the Houses of Shammai and Hillel did not disagree that a sheaf near a closure, a stack, cattle, or vessels, if it was forgotten, was a forgotten sheaf. What did they disagree about? About a sheaf he took up and put beside a closure, beside a stack, beside cattle, beside vessels, and forgot about it; in that case the House of Shammai say it is not a forgotten sheaf because he already acquired rights to it. But the House of Hillel say it is a forgotten sheaf. And when I came and lectured about these things before Rebbi Eleazar ben Azariah, he said to me, by the Covenant, these are the words that had been spoken to Moses on Horeb.

תַּמָּן תַּנֵּינָן הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁהִיא מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָים. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּימְכּוֹר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תִמְכּוֹר. רִבִּי פִּינְחָס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. אֲמַר לֵיהּ לָא אֲתִינָן מַתְנִיָּתָא אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא חוֹמֶר מִשְּׁנֵי צְדָדִין וְקַל מִשְּׁנֵי צְדָדִין. בְּרַם הָכָא חוֹמֶר הוּא מִצַּד אֶחָד וְקַל מִצַּד אֶחָד. וְהָתַנֵּינָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר לָעֲנִיִים הֶבְקֵר הֲרֵי הוּא קַל לָעֲנִיִים וְחוֹמֶר הוּא לְבַעַל הַבַּיִת וְתַנִּיתָהּ. קַל הוּא לָעֲנִיִים וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁמִּדַּעְתּוֹ הוּבְקְרוּ. אָמַר לֵיהּ וְהָתַנֵּינָן עוֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לְגָפָה וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וְּלכֵלִים וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא קַל לְבַעַל הַבַּיִת וְחוֹמֶר הוּא לָעֲנִיִים וְתַנִּיתָהּ. אָמַר לֵיהּ קַל הוּא לְבַעַל הַבַּיִת וְאֵינוֹ חוֹמֶר לָעֲנִיִים שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכוּ בָהֶן וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא קַל הוּא לָאִשָּׁה וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ מִכֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָׁהּ לִזְכוּתָהּ וְלִזְכוּתוֹ נָפְלוּ.

There we have stated: “A woman who inherited property before she was betrothed, the Houses of Shammai and Hillel both are of the opinion that she may sell or give away and her actions are valid. If she inherited after she was betrothed, the House of Shammai say, she may sell, but the House of Hillel say, she may not sell.” Rebbi Phineas asked before Rebbi Yose, why did we not state it with the leniencies of the House of Shammai and the stringencies of the House of Hillel? He said to him, the Mishnaiot come only for circumstances that are either stringent on both sides or lenient on both sides. But here it is a stringency on one side and a leniency on the other side. But did we not state: “The House of Shammai say, property abandoned to the poor is abandoned?” Is this not lenient for the poor and stringent for the householder, and it was stated! It is lenient for the poor and not stringent for the householder, since it was abandoned by his intent. He said to him, did we not state: “The sheaf that was near a closure, a stack, cattle, or vessels, if it was forgotten,” is this not lenient for the householder and stringent for the poor, and it was stated! He said to him, it is lenient for the householder but not stringent for the poor, because they did not acquire it yet. You may also say here, it is lenient for the woman and not stringent for the husband since he did not yet acquire property rights to it. He said to him, since he became betrothed to her, the inheritance fell to both of them.

אָמַר רִבִּי יוּדָה אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְהָאֲרוּסָה אִשְׁתּוֹ וְהַנְּשׂוּאָה אִשְׁתּוֹ מַה זוּ מִכְרָהּ בָּטֵל אַף זוּ מִכְרָהּ בָּטֵל. אָמַר לָהֶן בַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עִמָּנוּ הַיְּשָׁנִים. אֵילּוּ הֵן הַחֲדָשִׁים מִשֶּׁנִּישְׂאֵת. וְאֵלוּ הֵן הַיְּשָׁנִים עַד שֶׁלֹּא נִישְׂאֵת וְנִישְׂאֵת.

Rebbi Jehudah said, they argued before Rabban Gamliel: Because betrothed she is his wife and married she is his wife; just as the sale by the latter is void, the sale by the former also should be void. He said to them, we are ashamed of the new ones, now you want to roll old ones over us! The new ones, after nissuïn, the old ones before nissuïn, when she was married in the second ceremony.