נזיר ד׳Nazir 4

Mishnah

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת.

MISHNAH: If a woman had made a vow of nazir but drank wine or defiled herself for the dead, she receives forty [lashes]. If her husband had dissolved her vow but she did not know that he had dissolved her vow when she drank wine or defiled herself for the dead, she does not receive forty [lashes]. Rebbi Jehudah said, if she does not receive forty, let her receive blows of rebelliousness.

Halakhah

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר כול׳. מַלְקוּת תּוֹרָה אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. אוֹמְדִין אוֹתוֹ. אִם יֵשׁ מַלְקִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. מַכּוֹת מַרְדּוּת חוֹבְטִין אוֹתוֹ עַד שֶיְּקַבֵּל אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.

HALAKHAH: “If a woman had made a vow of nazir,” etc. Biblical whippings are 39 lashes. One evaluates him; if he can stand it, one whips him, if not, one does not whip him. Blows of rebelliousness: one strikes him until he accepts or until he dies.

כְּתִיב וַיי יִסְלַח לָהּ. מַגִּיד שֶׁטְּעוּנָה סְלִיחָה. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי יַעֲקֹב מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה אוֹמֵר. מִי שֶׁנִּתְכַּוֵון שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר כְּשֵׁירָה צָרִיךְ כַּפָּרָה. הַמִּתְכַּוֵּין שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

It is written: “The Eternal will forgive her.” This tells that she needs forgiveness. When Rebbi Jacob came to this verse, he used to say: If somebody needs atonement having intended to get pig’s meat but happened to get kosher [animal’s] meat, so much more one who had the intent to get pig’s meat and got pig’s meat.

תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר. מוּתָּר לֵיךְ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִיָיה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִיָיה מוּתֶּרֶת.

It was stated: “A woman made a vow as nazir and her friend heard it and said, ‘so am I;’ if the first’s husband heard and told her, ‘it is permitted to you,’ the first one is permitted but the second forbidden. Rebbi Simeon says, if she said, my intention was only to be like her, in her state, the second also is permitted.”

תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי לָעְזָר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּים פָּטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אוֹף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה בָהּ. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִיטִּין מָהוּ שֶׁתָּחוּל עָלָיו שְׁאָר הַמִּינִין. חֲבֵרַיָיא אָמְרִין. לֹא חָלָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. חָלָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לַחֲבֵרַיָיא. הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁ‍מְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲל הָרִאשׁוֹנָה וְהֵיפֵר לָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִיָיה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִיָיה מוּתֶּרֶת. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָא אִם לֹא אָמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִיָיה אֲסוּרָה. מָה אִם תַּמָּן שֶׁאֵין שָׁם עִיקַּר נְזִירוּת אַתְּ אוֹמֵר. חָלָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עִיקַּר שְׁבוּעָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מָהוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִיטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. בְּמַתְפִּישׂ. בְּאוֹמֵר. שְׂעוֹרִין יְהוּ כְּחִיטִּין. כּוּסֲמִין יְהוּ כְּחִיטִּין.

There, we have stated: “Rebbi Eleazar says, only if he mentions ‘oath’ at the end. Rebbi Simeon says, only if he mentions ‘oath’ for every item.” Rebbi Joḥanan said, [Rebbi Simeon implies] if it turns out that he had no wheat, he is not prosecutable for the rest. Rebbi Abba said, even Rebbi Jehudah will agree with this. If it turns out that he had no wheat, does [the oath] refer to the other kinds? The colleagues said, it does not; Rebbi Ze‘ira said, it does. Rebbi Jacob bar Aḥa said, the baraita supports the colleagues: “A woman made a vow as nazir and her friend heard it and said, ‘so am I;’ if the first’s husband heard and told her, ‘it is permitted to you,’ the first one is permitted and the second forbidden. Rebbi Simeon says, if she said, my intention was only to be like her, in her state, the second also is permitted.” Because she said “to be like her, in her state;” therefore, if she did not say “to be like her, in her state,” the first is permitted and the second forbidden. Since there, where there was no original nezirut, you say it applies, here, where there was an original oath, not so much more? When Rebbi Joḥanan said, Rebbi Simeon implies that if it turns out that he had no wheat, he is not prosecutable for the rest, if he attaches: If he says, [my obligation for] barley shall be like that for wheat; [my obligation for] spelt shall be like that for wheat.

פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. לֹא הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְעָבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. שְׁנִיָיה מָהוּ שֶׁתִּלְקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. אָמַר רִבִּי לָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְתֵיעָשֶׂה שְׁנִיָיה כְּאוֹמֶרֶת. הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. שֶׁלֹּא נִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין.

The following is obvious: If her husband did not dissolve for the first [woman] and she transgressed her vow, she is whipped. Can the second be whipped? Rebbi Yose said, since one is whipped, the other also is whipped. Rebbi La said, this follows Rebbi Simeon. Can the second not be considered like one who said, I am a nezirah after twenty days? Rebbi Simeon follows his own opinion; for Rebbi Simeon declares him free, because his offering was not according to the custom of offerers.

Mishnah

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר הִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ אִם שֶלּוֹ הָיְתָה בְּהֵמָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. וְאִם מִשֶּׁלָּהּ הָיְתָה בְּהֵמָה הַחַטָּאת תָּמוּת וְהָעוֹלָה תִּיקְרַב עוֹלָה וּשְׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִים דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

MISHNAH: A woman who had made a vow of nazir and designated her animal when her husband dissolved her vow, if the animal was his, it leaves and grazes with the herd. But if the animal was hers, the purification offering shall die, the elevation offering shall be brought as an elevation offering, the well-being offering as a well-being offering, to be eaten on one day; it does not need bread. If she had money not designated, it should be given as a donation. If the monies were designated, the value of the purification offering shall be thrown into the Dead Sea; one may not use it but there can be no larceny. For the value of the elevation offering, they shall bring an elevation offering; it is subject to the law of larceny. For the value of the well-being offering, they shall bring a well-being offering, to be eaten on one day; it does not need bread.

Halakhah

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר כול׳. הָא לִיקַּדֵּשׁ קָדְשָׁה. אֶלָּא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ אַחֵר מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ. עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן. שֶׁלָּהּ הֵן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָיה. בַּמְשַׁלֶּטֶת עַל נְכָסָיו. וְאִם בָּא וּמִיחָה לֹא קָדְשָׁה. וְאִם לָאו קָדְשָׁה.

HALAKHAH: “A woman who had made a vow of nazir,” etc. Does this mean it became holy by dedication? But if a third person gave her a gift and said, on condition that your husband have no right of disposition over it, then it is hers. Rebbi Mattaniah said, if he gave her power over his properties. If he comes to protest, it did not become holy; otherwise, it became holy.

תַּמָּן אַתְּ מוֹצֵא אוֹמֵר. תִּרְעֶה בָעֵדֶר. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. תַּמָּן הַזָּקֵן עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ עוֹקֵר אֶלָּא מִיכָּן וְלָבֹא.

There, you find it possible to say, “it should go grazing”, and here, you say so? There, the Elder eliminates the vow from the start; here, he eliminates only from that moment onwards.

מִי מֵיפֵר אֶת שֶׁעָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. הֵפֵר אֶת נִדְרָהּ. הֵפֵר אֶת מַה שֶׁעָלֶיהָ. מִי שֶׁהוּא הֵיפֵר נִדְרָהּ הוּא מֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ.

Who dissolves her obligations? Rebbi Yose ben Ḥanina said, it is a decree of Scripture: “He dissolved her vow;” he dissolved her obligation. The one who dissolved her vow dissolved her obligation.

תַּנֵּי. אֵין טְעוּנִין לֹא לֶחֶם וְלֹא זְרוֹעַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי. שְׁלָמִים בָּאִין לְאַחַר מִיתָה. (בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן) מָהוּ שֶׁיִּטָעֲנוּ לֶחֶם. חָזַר וָמַר. וְכֵן בַּחַיִים. לֹא עַל הַבַּטָּלָה הֵן בָּאִין. אַתְּ אָמַר. טְעוּנִין לֶחֶם. וָכָא טְעוּנִין לֶחֶם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פְּשִׁיטָה לְרִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בִּשְׁלָמִים הַבָּאִין לְאַחַר הֲפָרָה שֶׁאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין הֲפָרָה. מִיתָה כְּבָר נִרְאוּ לְהִיטָּעֵן לֶחֶם. הֲפָרָה לֹא נִרְאוּ לְהִטָּעֵן לֶחֶם. תַּנֵּי. אָשָׁם לְאַחַר הֲפָרָה. אֵין אָשָׁם לְאַחַר מִיתָה. מֵתָה אֵין אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב לְאַחַר מִיתָה. הֵיפֶר לָהּ אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם בָּא עַל הַבַּטָּלָה כָזֶה.

It was stated: They need neither bread nor foreleg. Rebbi Abun bar Ḥiyya asked: Do well-being sacrifices which are brought after death need bread? He turned around and said, is it not the same during his lifetime, do they not come for nothing? You say, they need bread, and here they need bread. Rebbi Yose said, it is obvious for Rebbi Abun bar Ḥiyya that well-being sacrifices which are brought after dissolution do not need bread. What is the difference between death and dissolution? In the case of death, they already were prepared to need bread; In the case of dissolution, they never were prepared to need bread. It was stated: There is a reparation sacrifice after dissolution; there is no reparation sacrifice after death. If she died, her reparation sacrifice is not offered, since there is no reparation sacrifice after death. If he dissolved for her, her reparation sacrifice is offered since that reparation sacrifice does not come for nothing.

תַּמָּן תַּנִּינָן. מוֹתָר נְזִירִים לַנְּזִירִים. מוֹתָר נָזִיר לִנְדָבָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְהוּא שֶׁקָּרְבָה חַטָּאתוֹ בַּסּוֹף. וְאִם קָרְבוּ שְׁלָמָיו בַּסּוֹף מוֹתָרוֹ שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֲפִילוּ קָרְבוּ שְׁלָמָיו לְבַסּוֹף הֲלָכָה אַחַת הִיא בַּנָּזִיר שֶׁתְּהֵא מוֹתָרוֹ נְדָבָה. מַתְנִיתָא מְסַייעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייעָא לְרִבִּי זְעִירָא. אֵילּוּ הֵן מָעוֹת סְתוּמִין. כָּל שֶׁדְּמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. וַאֲפִילוּ הִפְרִישׁ דְּמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מִתּוֹכָן מָעוֹת סְתוּמִין הֵן. מַתְנִיתָא מְסַייעָא לְרַב חִסְדָּא. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִנְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵינָן מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. וְלֹא אָמַר. וְאִם מֵת יִפְּלוּ בִּנְדָבָה.

There, we have stated: “Leftovers for nezirim are for nezirim; what is left over from a nazir is for donation.” Rav Ḥisda said, only if his purification offering was presented last. But if his well-being offering waspresented last, what is left over is for a well-being offering. Rebbi Ze‘ira said, even if his well-being offering was presented last, it is a general rule for a nazir that his leftover be for donation. A baraita supports one and a baraita supports the other. A baraita supports Rebbi Ze‘ira: “The following are undesignated monies: any which contain money for purification offerings that should die. Even if he designated money for purification offerings that should die, it remains undesignated.” A baraita supports Rav Ḥisda: “This is for my purification offering and the rest for my nezirut. Then he died. One commits larceny with all of them but not with part of them.” It does not say, when he died it should be given for donation.

אָמַר רַב חִסְדָּא. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. לְהַקְרִיבוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵי אַתָּה יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לְהַקְרִיבוֹ עִם נְזִירוּת אֲחֶרֶת אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ נְזִירוּת בָּאָה עַל לֶחֶם. לְפוּם כֵּן צָרַךְ לוֹמַר. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. סָבְרִין מֵימַר. הוּא מוֹתַר לַחְמוֹ הוּא מוֹתַר נְסָכָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מוֹתַר נְסָכָיו קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אִינּוּן יִפְּלוּ לִנְדָבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שְׁמוּאֵל וְרַב חִסְדָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלָשְׁתָּן אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. רַב חִסְדָּא. הָהֵן דְהָכָא. שְׁמוּאֵל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי. עַד תַּמָּן שְׁמַעִת קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לְרַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אָמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתָר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָעְזָר אוֹמֵר. יִפְּלוּ בִנְדָבָה.

Rav Ḥisda said, a nazir’s leftover bread shall be left to decay. Rebbi Yose said, that is correct. You cannot sacrifice it by itself since (reparation sacrifices) cannot be brought alone. You cannot sacrifice it together with another nazir’s since no nazir sacrifices without bread. Therefore, it was necessary to say that a nazir’s leftover bread shall be left to decay. They wanted to say, the same rule applies to his leftover bread as to his leftover wine offering. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, his leftover wine offering is most holy; it should be given to donation accounts. In the opinion of Rebbi Yose ben Rebbi Abun, Samuel, Rav Ḥisda, and Rebbi Eleazar, all three said the same. Rav Ḥisda, as quoted here. Samuel, as Rebbi Yasa said, when I still was there, I heard the voice of Rav Jehudah asking our teacher Samuel: If he designated his sheqel and died? He said, it should be given as donation. The leftover of his tenth of an epha: Rebbi Joḥanan said, he should bring it to the Dead Sea; Rebbi Eleazar said, it should be given as donation.

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. מָעוֹת סְתוּמִין. אֵין בְּהֵמָה סְתוּמָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה מִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן אֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַל בְּהֵמַת אָבִיו נְזִירוּת. אֲבָל יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן הוּא מְגַלֵּחַ עַל מָעוֹת נְזִירוּת. בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין לֹא בִזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין. תִּלְמוּד לוֹמַר קָרְבָּנוֹ. בְּקָרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא. אֵינוֹ יוֹצֵא בְקָרְבָּנוֹ שֶׁלְּאָבִיו. כְּשֶׁהוּא אֶצֶל הַמָּעוֹת הוּא מַזְכִּיר סְתוּמִין.

Rebbi Abba in the name of Rav: Money can be non-designated, no animal can be non-designated. Rav Sheshet said, it was stated thus: “I might think that one could not satisfy his obligation with his father’s sacrifice, with an animal which he dedicated, whether from a minor sin for a major sin, or from a major sin for a minor sin, or from a minor sin for a minor sin, or from a major sin for a major sin, since he cannot shave for his nezirut with his father’s animal; but he could satisfy his obligation with his father’s sacrifice, with money he dedicated, whether from a minor sin for a major sin, or from a major sin for a minor sin, or from a minor sin for a minor sin, or from a major sin for a major sin, since he can shave on money for his nezirut, any time it is not designated, but not if it is designated. The verse says, ‘ his sacrifice’, he can only satisfy his obligation with his sacrifice, not with his father’s sacrifice.” Talking about money, one mentions “not designated”.

בְּהֵמָה אֵין עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין כַּתְּחִילָּה. יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. וְאֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דְּתַנִּינָן. הָיוּ לָ[הּ] מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה. בְּהֵמָה יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. דִּתְנַן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵירֵשׁ. יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דִּתְנַן. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וּשְׁאָר לִשְׁאַר נְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. אֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. כְּשֶׁהֵבִיא מְעוֹת וְחִילְלָן עַל בְּהֵמָה. הִפְרִישׁ חֲמוֹר כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. הִפְרִישׁ שׁוֹר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי חִיָיה בַּר לוּלִיָינִי תְּרֵיהוֹן אָמְרִין בְשֵׁם שַׁמַּי. חַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. וְחַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ בְּהֵמָה.

An animal is not subject to the rules of the non-designated at the beginning, but it is subject to the rules of the non-designated at the end. Money is subject to the rules of the non-designated at the beginning, but it is not subject to the rules of the non-designated at the end. Money is subject to the rules of the non-designated at the beginning, as we have stated: “If he had money not designated, it should be given as donation.” An animal is subject to the rules of the non-designated at the end, as we have stated: “Rabban Simeon ben Gamliel says, if he brought three animals but did not explain.” They are subject to the rules of the non-designated at the beginning, as we have stated: “ ‘These are for my purification offering, the remainder is for the rest of my nezirut’, when he died. One commits larceny about all but one cannot commit larceny about a part.” It is not subject to the rules of the non-designated at the end, when he brought money and redeemed it for an animal. If he designated a donkey, it is as if he designated money. If he designated an ox, Rebbi Yose ben Rebbi Abun and Rebbi Ḥiyya ben Julianus, both speak in Shammai’s name. One says, he is like one who designates money; the other says, he is like one who designates an animal.