יורה דעה ס״חYoreh De'ah 68

Se’if 1א׳

הַטּוֹמֵן הָרֹאשׁ לִצְלוֹתוֹ, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁיְּהֵא בֵּית הַשְּׁחִיטָה לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּב הַדָּם דֶּרֶךְ שָׁם. וְאִם הִנִּיחוֹ עַל הַצְּדָדִים, הַמֹּחַ וְהַקְּרוּם אֲסוּרִים אֶלָּא אִם כֵּן נִקַּב עֶצֶם הַמֹּחַ וְהָיָה הַנֶּקֶב לְמַטָּה, לְפִי שֶׁהַדָּם זָב דֶּרֶךְ שָׁם. הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִצְלוֹת שׁוּם רֹאשׁ שָׁלֵם, אֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהַנִּיחוֹ אַבֵּית הַשְּׁחִיטָה, חָיְשִׁינָן שֶׁמָּא יִתְהַפֵּךְ אַצְּדָדָיו (תְּשׁוּבַת רֹא"שׁ כְּלָל כ' וּמְבִיאוֹ בֵּית יוֹסֵף סי' ע"א).

One who buries the head in order to roast it must take care that the place of slaughter be downward, so that the blood may flow out by way of it. And if he set it upon its sides, the brain and the membrane are forbidden, unless the bone of the brain was perforated and the hole was downward, since the blood flows out by way of it. Hagah [Rema]: And at the outset they have been accustomed to be stringent not to roast any whole head, even where he wishes to set it upon the place of slaughter, for we are concerned lest it turn over onto its sides (responsum of the Rosh, klal 20, and the Beit Yosef brings it, siman 71).

Se’if 2ב׳

הִנִּיחוֹ עַל נְחִירָיו, אִם נָעַץ בּוֹ קָנֶה אוֹ דָּבָר אַחֵר, מֻתָּר, וְאִם לָאו אָסוּר הַמֹּחַ וְהַקְּרוּם.

If he set it upon its nostrils: if he thrust into it a reed or some other thing, it is permitted; and if not, the brain and the membrane are forbidden.

Se’if 3ג׳

יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דִּלְהָשִׁיר אֶת הַשֵּׂעָר בִּלְבַד, אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל הַצְּדָדִין, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר (רַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם י"א). הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְכֵן נוֹהֲגִין לַחֲרֹךְ הָרֹאשׁ לְהָסִיר הַשֵּׂעָר, וְכֵן עוֹפוֹת מִשִּׁיּוּרֵי נוֹצוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם, דְּהוֹאִיל וְאֵינוֹ מֻנָּח עַל מָקוֹם אֶחָד אֶלָּא מַעֲבִירוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁנִּבְלַע בּוֹ הַדָּם. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא הַטְמָנָה וְשֶׁמֻּנָּח תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד (ר"ן וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהָאָרֹךְ כְּלָל י"ז). וְנוֹהֲגִין לַחְרֹךְ עַל קַשׁ וְתֶבֶן שֶׁאֵין לָהֶם חֲמִימוּת כָּל כָּךְ לְבַשֵּׁל הַדָּם (בא"ו הָאָרֹךְ). וּמִכָּל מָקוֹם יַעֲבִירֵם עַל הָאֵשׁ תָּמִיד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה בְּמָקוֹם אֶחָד הַרְבֵּה.

There is one who has written that to make the hair fall off alone, even if he set it upon its sides, is permitted. And there is one who forbids (Rashba in the name of some authorities). Hagah [Rema]: And the first reasoning is the main one; and so they are accustomed to singe the head in order to remove the hair, and likewise birds, from the remnants of feathers that are upon them — since it does not lie in one place but he passes it hither and thither, we are not concerned lest the blood be absorbed in it. And nothing is forbidden save burying, and where it lies always in one place (Ran and Rabbeinu Yerucham and the Issur v'Heter haAroch, klal 17). And they are accustomed to singe over stubble and straw, which have not so much heat as to cook the blood (in the Issur v'Heter haAroch). And in any case he should pass them over the fire continually, so that it does not remain long in one place.