יורה דעה שכ״וYoreh De'ah 326

Se’if 1א׳

שְׁתֵּי עִסוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בְּחַלָּה, וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, וְנָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ, אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה, שֶׁסְתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִים. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל עֵרוּב הָעִסוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְתַלְמִידִים הַלּוֹמְדִים לִפְנֵי רַב, סְתָמָא אֵינָם מַקְפִּידִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל הַבָּשָׂר), הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד, אִם הָיוּ מִמִּין אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"ד, מִצְטָרְפִין וְחַיָּבִים בְּחַלָּה. וְאִם מִשְּׁנֵי מִינִים הָיוּ, אֵין מִצְטָרְפִין, שֶׁסְתָם אֶחָד אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאִם הָיָה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּגַּע עִסָה זוֹ בְּזוֹ וְלֹא תִּתְעָרֵב, אֲפִלּוּ הָיוּ מִין אֶחָד אֵין מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָאַחַת פַּת קִבָּר וְהָאַחַת פַּת נָאָה, אֲפִלּוּ הֵן שֶׁל אָדָם אֶחָד, מִסְתָמָא מַקְפִּיד וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאַחַת כַּרְכֹּם וּבַשֵּׁנִית אֵין בָּהּ. וְכָל זֶה שֶׁאֵין שִׁעוּר בְּכָל אַחַת, אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן שִׁעוּר, מַפְרִישׁ מֵאַחַת עַל חֲבֶרְתָּהּ אִם הֵן שֶׁל אָדָם אֶחָד (ת"ה סִימָן קכ"ט).

Two batches of dough which together hold the measure liable to challah (the portion of dough given to a priest), and neither of them holds the measure, and they touched one another and stuck to one another: if they belonged to two people, even if they are of one kind, they are exempt from challah, for two people are presumed to be particular. And if it is known that they are not particular about the mixing of the batches, these join together. And disciples who study before a teacher are presumed not to be particular (Mordechai, chapter "All flesh"). If both belonged to one man: if they were of one kind, as was explained in siman 324, they join together and are liable to challah; and if they were of two kinds, they do not join together — for one man is presumed not to be particular. And if he was particular that one dough should not touch the other and should not mix with it, even if they were of one kind they do not join together. And if the one is coarse bread and the other fine bread, even if they belong to one man, he is presumed to be particular and it does not join. Hagah [Rema]: And the same law applies to two batches of dough where one has saffron in it and the second has none. And all this is where there is not the measure in each one; but if there is the measure in them, he separates from one for the other, if they belong to one man (Terumat haDeshen, siman 129).

Se’if 2ב׳

נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה עִסָה לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקָהּ, חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂנָּה פַּת. אֲבָל שְׁאָר אָדָם הָעוֹשֶׂה עִסָה לְחַלְּקָהּ בְּבָצֵק, פְּטוּרָה.

A baker who made dough in order to make it into se'or (the sourdough leaven that makes the dough ferment) to distribute it — it is liable to challah, for if it is not sold he will make it into bread. But any other man who makes dough to distribute it as raw dough — it is exempt.

Se’if 3ג׳

שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ קֶמַח לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר, אִם אֵין בְּשֶׁל אֶחָד מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָלָן כַּשִּׁעוּר, פְּטוּרָה. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁעֵרְבָן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן, אֲבָל מִדַּעְתָּן חַיָּב שֶׁהֲרֵי אֵינָן מַקְפִּידִין (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ"ג).

Two who gave flour to a baker to make se'or for them: if the share of neither of them holds the measure, even though together they hold the measure, it is exempt. Hagah [Rema]: And this is specifically where he mixed them without their knowledge; but with their knowledge it is liable, for they are not particular (Beit Yosef in the name of the Semag).