יורה דעה רנ״חYoreh De'ah 258

Se’if 4ד׳

הָאוֹמֵר: תְּנוּ ק' ק' זוּז אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא רָגִיל בָּעִיר שֶׁהוּא דָּר שָׁם. הַגָּה: וְאִם רָגִיל בִּשְׁתַּיִם, יִתֵּן לִשְׁתֵּיהֶם (טוּר). הָאוֹמֵר לִתֵּן שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, יִתֵּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סי' רס"ח).

One who says: give two hundred zuz, or a Torah scroll, to the synagogue — they give to the synagogue that he regularly attends in the city in which he lives. Hagah [Rema]: And if he regularly attends two, he gives to both of them (Tur). One who says to give oil for the lamp gives to the synagogue and not to the house of study (Beit Yosef in the name of a responsum of the Ramban, siman 268).

Se’if 5ה׳

הָאוֹמֵר: תְּנוּ ק' ק' זוּז לַעֲנִיִּים, יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהוּא דָּר בָּהּ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רנ"א סָעִיף ה'. וְכָל זֶה מִן הַסְּתָם, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדְעִים כַּוָנָתוֹ שֶׁלֹּא כִּוֵּן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר לְבַד, כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ עֲשִׁירִים לִתֵּן לִצְדָקָה הַרְבֵּה בִּשְׁעַת מִיתָתָן, וְדֶרֶךְ לַחֲלֹק אוֹתָן הַצְּדָקוֹת לְכָל עֲנִיִּים, הוֹלְכִים אַחַר זֶה. וַאֲפִלּוּ נָדַר סְתָם, הוֹלְכִים אַחַר הַמִּנְהָג וִיחַלְּקוּ יוֹרְשֵׁיהֶם הַצְּדָקָה לְכָל עֲנִיִּים הַטּוֹבִים בְּעֵינֵיהֶם, אֲפִלּוּ אֵינָם בְּעִירָן. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אוֹתָהּ צְדָקָה מֻנַּחַת וּמֻפְקֶדֶת בְּיַד אַחֵר, יִתְּנוּ אוֹתָהּ לַיּוֹרְשִׁים וְיוֹדִיעוּם שֶׁכָּךְ נָדַר (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב). הַמְחַיֵּב עַצְמוֹ בִּקְנָס לִצְדָקָה, וְעָבַר, צָרִיךְ לִתְּנָן לָעֲנִיִּים שֶׁבָּעִיר וְלֹא יוּכַל לוֹמַר שֶׁיִּתְּנֵם לַעֲנִיִּים אֲחֵרִים. וְיוּכַל הַגַּבַּאי לְתָבְעוֹ, דְּמִקְרֵי מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִים. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר בְּשֵׁם מַהֲרַ"ם). אֲבָל מִי שֶׁהִקְדִּישׁ מָמוֹן הַרְבֵּה, וּמִנָּה עֲלֵיהֶם יוֹרְשָׁיו לְחַלְּקוֹ כְּפִי הַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, אֲפִלּוּ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, מִקְרֵי מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים וְאֵין גַּבָּאֵי הָעִיר יְכוֹלִין לָכוֹף אוֹתָן וּלְתָבְעָם שֶׁיְּקַיְּמוּ צַוָּאַת הַמֵּת. וְאַף עַל גַּב דְּעוֹבְרִים וְגוֹזְלִים הָעֲנִיִּים, מִכָּל מָקוֹם מִקְרֵי מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים, הוֹאִיל וִיכוֹלִין לְחַלֵּק לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ. (בֵּית יוֹסֵף בְּסִימָן רנ"ט בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). וַאֲפִלּוּ הָיוּ הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִים שְׁנַיִם, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, אֵין הַקָּהָל יְכוֹלִין לְמַנּוֹת אַחֵר, אֶלָּא הַנִּשְׁאָר יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּכְמוֹ שֶׁצִּוָּה הַנּוֹתֵן (שָׁם וְשָׁם). וְעַיֵּן בחו"מ סִימָן ש"א. וַאֲפִלּוּ בִּצְדָקָה שֶׁל בְּנֵי עִיר אֵין אָדָם יָכוֹל לִתְבֹּעַ צְדָקָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ הַרְשָׁאָה מִן הַגַּבַּאי אוֹ טוֹבֵי הָעִיר. הַמַּקְדִּישׁ מָנֶה לִצְדָקָה וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם, מְסַדְּרִין לוֹ כְּמוֹ לִשְׁאָר בַּעַל חוֹב (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ס"ה שַׁעַר א').

One who says: give two hundred zuz to the poor — they give to the poor of the city in which he lives. Hagah [Rema]: And see above, siman 251, se'if 5. And all this is without specification; but in a place where they know his intention, that he did not intend the poor of that city alone — such as in places where it is the way of the rich to give much to charity at the time of their death, and the way is to distribute those charities to all the poor — they follow this. And even if he vowed without specifying, they follow the custom, and their heirs shall distribute the charity to any poor who are good in their eyes, even if they are not in their city. And even if that charity was lying deposited in the hand of another, they shall give it to the heirs and inform them that he vowed so (Mordechai, first chapter of Bava Batra). One who binds himself to a penalty for charity, and transgressed, must give it to the poor who are in the city, and he cannot say that he will give it to other poor. And the collector may claim it from him, for it is called money that has claimants (Mordechai, chapter "The people of the city", in the name of the Maharam). But one who consecrated much money, and appointed his heirs over it to distribute it as is good in their eyes, even to the poor of another city — it is called money that has no claimants, and the collectors of the city cannot compel them and claim from them that they fulfil the dead man's instruction. And even though they transgress and rob the poor, nevertheless it is called money that has no claimants, since they may distribute it to whomever they wish (Beit Yosef in siman 259, in the name of a responsum of the Rashba). And even if the trustees were two, and one of them died, the community cannot appoint another; rather the one who remains shall do what he wishes, and as the giver commanded (there and there). And see Choshen Mishpat, siman 301. And even with the charity of the people of the city, no man can claim charity unless he has a power of attorney from the collector or from the good men of the city. One who consecrates a maneh to charity and has nothing to pay with — they make an arrangement for him as for any other debtor (Beit Yosef in the name of Sefer haTerumot, gate 1).