אורח חיים תרי״חOrach Chayim 618

Se’if 1א׳

חוֹלֶה שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל, אִם יֵשׁ שָׁם רוֹפֵא בָּקִי אֲפִלּוּ הוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁאוֹמֵר: אִם לֹא יַאֲכִילוּ אוֹתוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו הַחֹלִי וְיִסְתַּכֵּן, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמָּא יָמוּת. אֲפִלּוּ אִם הַחוֹלֶה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שׁוֹמְעִים לָרוֹפֵא; וְאִם הַחוֹלֶה אוֹמֵר: צָרִיךְ אֲנִי, אֲפִלּוּ מֵאָה רוֹפְאִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ, שׁוֹמְעִים לַחוֹלֶה.

1. Laws of a Sick Person on Yom Kippur and in it is 10 paragraphs A Choleh (sick person) that needs to eat: if there is an expert doctor, even who is a Gentile, that says if he (the sick person) does not eat it is possible his sickness will worsen and become dangerous, we feed him on his word (the doctor). It is unnecessary (i.e obvious) to say (that he can eat, if the doctor says) maybe he'll die even if the sick person says it is not necessary. We listen to the doctor. Yet, if the sick person says I need to eat, even if 100 doctors say it is unnecessary, we listen to the sick person.

Se’if 2ב׳

רוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר: צָרִיךְ, וְרוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, מַאֲכִילִים אוֹתוֹ. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין לִשְׁנַיִם נֶגֶד שְׁנַיִם, וַאֲפִלּוּ קְצָתָן יוֹתֵר בְּקִיאִין מִקְּצָתָן כֵּן נִרְאֶה לִי.

2. One doctor says it is necessary (to eat), and one doctor says it is not necessary. We feed him. Note (Rema): And similarly two against two, and even if one pair has more expertise than the other pair, so seems to me.

Se’if 3ג׳

וְאִם הַחוֹלֶה וְרוֹפֵא אֶחָד עִמּוֹ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְרוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר: צָרִיךְ; אוֹ שֶׁהַחוֹלֶה אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם וְרוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר: צָרִיךְ, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ.

3. If the sick person and one doctor say it is not necessary (to eat). And (another) doctor says it is necessary. Alternatively, the sick person does not say anything and one doctor says it is necessary, and two say it is not necessary. We do not feed him (i.e. the sick person in either scenario.)