אורח חיים קפ״זOrach Chayim 187

Se’if 1א׳

יֵשׁ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ מַשְׂבִּיעַ לָרְעֵבִים, וְאֵין לְאָמְרוֹ, וְהַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ; אִם אָמַר בִּמְקוֹם בִּרְכַּת הַזָּן: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא מַלְכָּא, מָארֵיהּ דְּהַאי פִּתָּא, יָצָא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּחְתֹּם: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּזָן כֹּלָּא.

Details of the text of the blessing after meals. Containing 4 subsections. Some say "Blessed is the one who satisfies the hungry". One should not say this, and the one who adds it detracts. If one said in place of the [first] blessing of nourishment, "Blessed is the Merciful One, Ruler of the World, Master of this bread", they have fulfilled their obligation. Some say that they must conclude "Blessed is the Merciful One, who Nourishes All."

Se’if 2ב׳

בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, לְהָרֹא"שׁ לֹא יֹאמַר: שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה וְכו' בְּרִית וְתוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר עַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְדַי בְּפַעַם אֶחָד; וְהָרַמְבָּ"ם חוֹלֵק. הַגָּה: וְדִבְרֵי הָרֹא"שׁ הֵם עִקָּר.

In the [second] blessing of the land, according to the Ro"sh one should not say "Who has caused our ancestors to inherit a good and pleasant land...". Covenant and Torah - for behold, one says "For Your Covenant which is sealed in our flesh, and for Your Torah which you have taught us" - and it's enough [to have said it] just once. And the Rambam disagrees. [Rem"a: and the words of the Ro"sh are most important].

Se’if 3ג׳

אִם לֹא הִזְכִּיר בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ בְּרִית וְתוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא חִסֵר אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. הַגָּה: וְנָשִׁים וַעֲבָדִים לֹא יֹאמְרוּ בְּרִית וְתוֹרָה, דְּנָשִׁים לָאו בְּנֵי בְּרִית נִינְהוּ, וַעֲבָדִים לָאו בְּנֵי תּוֹרָה נִינְהוּ (כָּל בּוֹ).

If one did not mention covenant and Torah in the blessing of the land, or even missed only one of them, we return them. Rem"a: and women and slaves do not mention covenant and Torah, for women are not members of the covenant, and slaves are not members of the Torah. (Kol Bo)