חושן משפט ת״יChoshen Mishpat 410

Se’if 1א׳

בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו לה סעיפים: בור הוא מאבות נזיקין דכתיב כי יכרה איש בור שמאחר שחפרו נתחייב בנזקיו כיון שעשה דבר המזיק וזהו ממונו שמזיק במקום שעשאו שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזק לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק אפי' שפך מים ברשות הרבים והוחלק בהם אחר חייב:

The pit: in what place one is liable for it, what its measure is, and all the laws of the pit; it contains thirty-five se'ifim. The pit is one of the avot (primary categories) of damage, as it is written: "And if a man shall dig a pit"; for once he has dug it he has become liable for its damages, since he made a thing that damages. And this is his property that damages in the place where he made it: it does not move from its place but stands in its place, and whoever passes over it is damaged. Therefore, anything like it — which is his property, lies in its place and damages — even if he poured out water in the public domain and another slipped on it, he is liable.

Se’if 2ב׳

אחד הכורה בור ואחד הפותח בור שכרהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגילהו חייב:

Both one who digs a pit and one who opens a pit that another dug and covered properly, and this one came and uncovered it — he is liable.

Se’if 3ג׳

המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו בעל הבור חייב וזה האחרון פטור סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון:

One who finds a pit and covered it, and then uncovered it — the owner of the pit is liable and this last one is exempt. If he filled it with earth and then took out all the earth, this last one is liable; for once he filled it with earth, the act of the first was removed.