הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳Prayer and the Priestly Blessing 4

Halacha 1א׳

חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב.

There are five requisites, the absence of which hinder the [proper] recital of a Service, even when its due time has arrived;—Cleansing the hands, Covering the body, Assurance as to the cleanliness of the place where the prayers are recited, Removal of distractions, and Concentration of the mind.

Halacha 2ב׳

טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.

Cleanliness of hands: How is this condition complied with? The hands are washed in water, up to the wrists, and then the prayers are recited. A person, travelling on the road, finds, when the time for prayer has arrived, that he has no water. If it can be procured within a distance of four miles, equal to 8000 cubits, he should proceed to the locality where there is water, wash his hands and then recite the prayers. If the distance exceeds that limit, he wipes his hands on a clod, or with loose earth, or on a beam and then reads the Service.

Halacha 3ג׳

בד"א לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואח"כ יתפלל.

This rule only applies if the direction of the place where water can be procured is in front of the traveller. But if it is in his rear, he is only obliged to retrace his steps a mile. If he has passed on from the place where there is water beyond this distance, he is not obliged to go back, but wipes his hands and recites the prayers. The statement that for prayers only the hands need to be cleansed refers to all services except the morning service. For this service, the face, the hands and the feet*Why feet? Because these may be mired as people walked barefoot or only wearing sandals. should first be washed, and then the prayers are recited. If water is not accessible, one wipes the hands only, and recites the prayers.

Halacha 4ד׳

כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.

Those who are ritually unclean wash their hands only—like those that are clean—and recite the prayers. Although they are able to take a ritual bath and so be rid of their ritual impurity, their omission to do so does not debar them from the recital of the prayers. We have already explained that Ezra instituted the rule that one who had had an emission should not read Torah alone till he had taken a ritual bath. Subsequent authorities extended the rule to the recital of prayers, and ordained that such a person should not recite the prayers alone till he had ritually bathed. This rule has no connection with ritual cleanliness or uncleanliness. Its purpose is to restrain scholars from uxoriousness. Hence the limitation of the requirement of ritual bathing to those who had seminal emissions and whose case forms an exception to those otherwise unclean.

Halacha 5ה׳

לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.

While this ordinance was in force it was held that even one who suffered from flux and had a seminal issue, or a woman who in her period of menstration had a seminal discharge, or during cohabitation, found that her period of separation had come, must, in order to read the Shema and the prayers, first take a ritual bath on account of the seminal emission, even though they are also otherwise unclean. This is logical, the ritual bathing being prescribed not because of the uncleanness, but to discourage uxoriousness. The ordinance, however, has become obsolete, as it was never universally adopted by the Jewish people and was found too irksome.

Halacha 6ו׳

מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל בד"א בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.

The custom is general in Spain and in Shinar (Iraq) that one who has had a seminal emission does not recite prayers till he has washed all his body in water, out of respect to the exhortation, "Prepare to meet thy God." This only applies to a healthy person or one who is sick and has cohabited. But a sick man who has had an involuntary emission is exempt from the duty of bathing for prayer. The custom does not apply to his case, nor to the case of one who suffers from a flux or of a woman in her period of separation who had a seminal emission. They dry themselves, wash their hands and recite the prayers.

Halacha 7ז׳

כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה.

The covering of the body: how is this requirement to be fulfilled? Although the lower part of the body is covered, as for the reading of the Shema, the prayers are not to be recited till the heart is also covered. If one has not covered it or is unable to do so, having nothing wherewith to cover it, and recites the prayers, he has fulfilled his duty, since the lower part of his body is covered. But he should not do so deliberately.

Halacha 8ח׳

טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.

Cleanliness of the place where prayers are recited: how is this condition fulfilled? One may not pray in a place where there is filth, nor in a bath-house, nor in a latrine, nor on a site used for depositing refuse, nor in any place concerning which there is no presumption that it is clean. In short, wherever the Shema is not read, there prayers are not recited. And as we move away from ordure, urine, a foul odor, a corpse, and an indecent exposure, in order that we may read the Shema, we do the same, for the recital of the prayers.

Halacha 9ט׳

המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אע"פ שהמקום טהור.

A person who, after reciting prayers, finds ordure in the place, inasmuch as he had committed a sin in not examining it before his recital of the prayers, must read them again in a clean place. A person, while standing and reading the service, finds ordure in front of him. If by walking on, he would leave it four cubits in his rear, he should do so. If this is impossible,*A river or other barrier being in front of him. he should move away from it sideways. If he cannot do this, he must intermit the recital of the prayers. The great sages did not recite prayers in a house where there was beer or strong sauce that had turned bad, because of its offensive odor, even though the premises might otherwise be clean.

Halacha 10י׳

דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל.

[Absence of] disturbing elements. How is this requisite fulfilled? If one feels an urgent call of nature, one must not pray. If the call is disregarded, the prayer that one utters is an abomination. And, having first relieved himself, he should recite the Service a second time. But if he can restrain himself as long as it would take to walk a Parsah (= 4 mil = 8000 cubits), his recital of prayer is accounted a proper recital. Nevertheless, prayers should not be recited by anyone till he has examined himself well and is satisfied that the calls of nature have been attended to. So also, phlegm, saliva and anything else that might disturb one should be removed and then the prayers should be recited.

Halacha 11י״א

מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו.

A person who, during prayers, stretches himself, yawns or sneezes, if he does so voluntarily, his behavior is unseemly. But if, before beginning his prayers, he examined himself and the act was involuntary, it does not matter. Saliva that has accumulated during prayer, should be covered with the garment. A person, whose delicacy would be offended by this procedure, casts it behind him with his hand, so that during prayer he may be saved from an annoyance which would disturb him. If, while standing in prayer, intestinal flatus involuntarily escapes, he waits till it has passed and resumes his prayer.

Halacha 12י״ב

בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל.

If he is seized with intestinal flatulence, and its retention causes him excessive pain, he should step backwards four cubits and wait till he feels relieved. Then he should say: "Lord of the Universe, Thou hast formed us with apertures and cavities. Our shame and reproach are open and known to Thee. Objects of shame and reproach are we while we live; worm and corruption, after we die." Then he returns to his place and resumes his prayer.

Halacha 13י״ג

היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש.

If, while standing reading the service, his urine dripped on to his knees, he should pause till the dripping has ceased, and then resume his prayers at the place where he left off. If he had paused for an interval sufficiently lengthy to conclude the service, he starts again from the beginning.

Halacha 14י״ד

וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואח"כ יתפלל ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו.

So, after urinating, one must pause for as long as it would take to walk four cubits and then one may recite the service. Thus too, after the conclusion of a service, one should wait as long as it would take to walk four cubits before urinating, so that there shall be an interval after the reading of the service.

Halacha 15ט״ו

כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל.

Concentration of the mind—how is this condition [to be fulfilled?] Any prayer uttered without mental concentration is not prayer. If a service has been recited without such concentration, it must be recited again devoutly. A person finds that his thoughts are confused and his mind is distracted: He may not pray till he has recovered his mental composure. Hence, on returning from a journey or if one is weary or distressed, it is forbidden to pray till his mind is composed. The sages said that he should wait three days till he is rested and his mind is calm, and then he recites the prayers.

Halacha 16ט״ז

כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

What is to be understood by concentration of the mind? The mind should be freed from all extraneous thoughts and the one who prays should realize that he is standing before the Divine Presence. He should therefore sit awhile before beginning his prayers, so as to concentrate his mind, and then pray in gentle tones, beseechingly, and not regard the service as a burden which he is carrying and which he will cast off and proceed on his way. He should, accordingly, also sit awhile, after concluding the prayers, and then leave. The ancient saints were wont to pause and meditate one hour before the service, one hour after the service and take one hour in its recital.

Halacha 17י״ז

שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה אי זה שכור זה שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש אע"פ כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו.

An intoxicated person must not pray, because he cannot concentrate. If he prays, his prayer is an abomination. He must therefore recite the prayers again after he has recovered from his intoxication. A person under the influence of drink should not pray while in that condition. But if he has recited the service, it is regarded as prayer. A drunkard is one who is unable to speak in the royal presence. A person under the influence of drink is one who can speak in the presence of a king without committing error. Yet having drunk, if only a quarter of a log of wine,*Equal in volume to 1½ eggs. one is not to pray till he is rid of the effect of the wine he has taken.

Halacha 18י״ח

וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.

So too, persons should not stand up to pray after indulging in jest, laughter, frivolity, idle talk, quarrelling or outburst of anger, but only after the study of Torah, not however of legal discussions by which the mind is distracted, but only after the study of such themes as require no profound reflection, as for instance established rules.

Halacha 19י״ט

תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואח"כ עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא:צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה תשעה עשר ברכות.

Prayers which are only read at periodic intervals, such as the additional service for the beginning of the month and the services for the festivals should be first rehearsed before one stands up to recite them so that he shall not break down during their recital. If a person were travelling in a dangerous locality, infested, for example, by wild beasts or robbers, he should recite one blessing as follows: "The needs of Israel, Thy people, are many. Their knowledge is scanty. Be it Thy will, O Lord, our God, to give every one what is sufficient for his maintenance and provide every creature with its requirements. Do what is good in Thy sight. Blessed art Thou, O Lord, who hearkenest unto prayer." He recites this prayer, walking. If he is able to stand on one spot while uttering it, he should do so. And when he arrives in a neighbourhood that is populated and his mind is calm, he reads the service of nineteen blessings in its regular form.