הלכות מלכים ומלחמות ב׳Kings and Wars 2

Halacha 1א׳

כָּבוֹד גָּדוֹל נוֹהֲגִין בַּמֶּלֶךְ. וּמְשִׂימִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים" שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ. וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ. וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. וְלֹא בְּכִתְרוֹ. וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישָׁיו. וּכְשֶׁהוּא מֵת כֻּלָּן נִשְׂרָפִין לְפָנָיו. וְכֵן לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו וְשַׁמָּשָׁיו אֶלָּא מֶלֶךְ אַחֵר. לְפִיכָךְ אֲבִישַׁג הָיְתָה מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה וַאֲסוּרָה לַאֲדוֹנִיָּה:

They behave towards the king with great respect. And they place for him great fear and awe in the heart of every person. As it says, "you shall surely place," i.e., that his fear be on you. They do not ride on his horse. And they do not sit on his throne. And they do not use his scepter, his crown, or any of his instruments. And when he dies, all of them are burnt before him. And similarly one may not use his slaves or slave-women and servants, unless one is another king. Thus Avishag was permitted to Solomon and forbidden to Adonijah.

Halacha 2ב׳

אֲבָל אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵינָהּ נִבְעֶלֶת לְאַחֵר לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹשֵׂא אַלְמָנָתוֹ אוֹ גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אַחֵר:

But no one may ever have sexual intercourse with the wife of the king. Even the king may not marry the widow or divorcee of another king.

Halacha 3ג׳

וְאָסוּר לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא עֵרוֹם וְלֹא כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר. וְלֹא כְּשֶׁהוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. וְלֹא כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּג. וְאֵינוֹ חוֹלֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ט) "וְיָרְקָה בְּפָנָיו" וְזֶה בִּזָּיוֹן. וַאֲפִלּוּ רָצָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹלֵץ אֵינוֹ מְיַבֵּם. וְכֵן [אִם מֵת הוּא] כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ כָּךְ אֵין חוֹלְצִין לָהּ אֶלָּא תֵּשֵׁב לְעוֹלָם בְּזִקָּתָהּ:

Halacha 4ד׳

מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ. וְאִם נִכְנַס לָעֲזָרָה וְהָיָה מִזֶּרַע דָּוִד יֵשֵׁב. שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז יח) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'":

Halacha 5ה׳

הַמֶּלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכָל יוֹם. וּמְתַקֵּן עַצְמוֹ וּמִתְנָאֶה בְּמַלְבּוּשִׁין נָאִים וּמְפֹאָרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג יז) "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ". וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בַּפַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. וּמֵשִׂים כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ. וְכָל הָעָם בָּאִין אֵלָיו בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְעוֹמְדִין לְפָנָיו וּמִשְׁתַּחֲוִים אַרְצָה. אֲפִלּוּ נָבִיא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּחֲוֶה אַרְצָה. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א כג) "הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ". אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם רָצָה. וְאֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנָיו אֶלָּא הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז כא) "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד". אַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה עַל כֹּהֵן גָּדוֹל לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְהוֹשִׁיבוֹ וְלַעֲמֹד מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ. וְלֹא יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. וְכֵן מִצְוָה עַל הַמֶּלֶךְ לְכַבֵּד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לְפָנָיו סַנְהֶדְרִין וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם וְיוֹשִׁיבֵם בְּצִדּוֹ. וְכֵן הָיָה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עוֹשֶׂה אֲפִלּוּ לְתַלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ רַבִּי וּמוֹרִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו יַעֲשֶׂה זֶה בְּצִנְעָה. אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי הָעָם לֹא יַעֲשֶׂה. וְלֹא יַעֲמֹד מִפְּנֵי אָדָם. וְלֹא יְדַבֵּר רַכּוֹת. וְלֹא יִקְרָא לְאָדָם אֶלָּא בִּשְׁמוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא יִרְאָתוֹ בְּלֵב הַכּל:

Halacha 6ו׳

כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לוֹ הַכָּתוּב הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל. וְחִיֵּב הַכּל בִּכְבוֹדוֹ. כָּךְ צִוָּהוּ לִהְיוֹת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ שָׁפָל וְחָלָל שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קט כב) "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי". וְלֹא יִנְהַג גַּסּוּת לֵב בְּיִשְׂרָאֵל יֶתֶר מִדַּאי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו". וְיִהְיֶה חוֹנֵן וּמְרַחֵם לִקְטַנִּים וּגְדוֹלִים. וְיֵצֵא וְיָבוֹא בְּחֶפְצֵיהֶם וּבְטוֹבָתָם. וְיָחוּס עַל כְּבוֹד קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. וּכְשֶׁמְּדַבֵּר אֶל כָּל הַקָּהָל בִּלְשׁוֹן רַבִּים יְדַבֵּר רַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כח ב) "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי". וְאוֹמֵר (מלכים א יב ז) "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה" וְגוֹ'. לְעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה יְתֵרָה. אֵין לָנוּ גָּדוֹל מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ וְהוּא אוֹמֵר (שמות טז ח) "וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם". וְיִסְבּל טָרְחָם וּמַשָּׂאָם וּתְלוּנוֹתָם וְקִצְפָּם כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק. רוֹעֶה קְרָאוֹ הַכָּתוּב. לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ. וְדַרְכּוֹ שֶׁל רוֹעֶה מְפֹרָשׁ בְּקַבָּלָה כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא וְגוֹ':

Just as Scripture has granted [the king] great honor and obligated all in honoring him, so has it enjoined [the king] to be humble and empty (of self-pride), as it is written, "and my heart is empty within me" (Psalms 109:22). He should not act more proudly than necessary toward [the people] Israel, as it is written, "Thus he will not act haughtily toward his fellows" (Deuteronomy 17:20). He should be gracious and merciful toward the lowly and the great. He should show concern for their property and welfare. He should show regard for the dignity of the lowliest. When he addresses the public, he should speak gently, as it is written, "Hear me, my brothers, my people!" (I Chronicles 28:2). It is also written, "If you will be a servant to these people today, etc." (I Kings 12:7). He should always behave with great modesty. None was greater than our Teacher Moses of whom it is written, "What are we? Your complaints are not with us..." (Exodus 16:8). He should bear with their troublesomeness, burdensomeness, complaining, and irritation as a governor bears with an infant. Scripture dubs him a shepherd: "to tend His people Jacob" (Psalms 78:71). The way of the shepherd is stated in Tradition [that is, the Prophets], "as a shepherd He pastures his flock: He gathers the lambs in His arms and carries them in His bosom..." (Isaiah 40:11).