הלכות מלכים ומלחמות א׳Kings and Wars 1

Halacha 1א׳

שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה":

Three precepts Israel, were enjoined to fulfill after having entered the land of Canaan, viz :— 1. To appoint a king; for it is said: Thou shalt set in any wise a king over thee, (Deut. 17. 15). 2. To exterminate the offspring of Amalek, for it is said: Thou shalt blot out the remembrance of Amalek, etc., (Deut. 25. 19). 3. To erect the temple, for it is said : Unto His habitation shall you seek, and thither thou shalt come, (Deut. 12. 5).

Halacha 2ב׳

מִנּוּי מֶלֶךְ קוֹדֵם לְמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו א) "אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (שמואל א טו ג) "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק". וְהַכְרָתַת זֶרַע עֲמָלֵק קוֹדֶמֶת לְבִנְיַן הַבַּיִת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז א) "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" (שמואל ב ז ב) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים" וְגוֹ'. מֵאַחַר שֶׁהֲקָמַת מֶלֶךְ מִצְוָה לָמָּה לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל. לְפִי שֶׁשָּׁאֲלוּ בְּתַרְעֹמֶת. וְלֹא שָׁאֲלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּצוּ בִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ח ז) "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ" וְגוֹ':

The election of a king preceded the war with Amalek; for it is Said: The Lord sent me to anoint thee to be king, (I Sam. 15. 1). Go and smite Amalek, etc., (I Sam. 15. 3). The destruction of the offspring of Amalek preceded the erection of the temple; for it is said: And it came to pass, when the king sat in his house, and the Lord had given him rest round about from all his enemies, that the king said unto Nathan the prophet, I dwell in a house of Cedar, etc., (II Sam. 7. 1). Such being the case, the appointment of a king being a divine institution, why was the Lord displeased when they desired a king? because their desire was only a mere subterfuge. They did not wish for a king with the intention of accomplishing the Lord’s command; but because they disliked the just government of Samuel, for it is said: For they have not rejected thee, but they have rejected me, (I Sam. 8. 7).

Halacha 3ג׳

אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא. כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ. וּכְשָׁאוּל וְדָוִד שֶׁמִּנָּם שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי וּבֵית דִּינוֹ:

No king can be elected except by a tribunal of seventy elders, in conjunction with a prophet; as Joshua, whom Moses and his conclave had appointed; and Saul and David whom Samuel the Ramathi and his conclave had installed.

Halacha 4ד׳

אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ מִקְּהַל גֵּרִים אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת עַד שֶׁתִּהְיֶה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". וְלֹא לְמַלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא לְכָל שְׂרָרוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לֹא שַׂר צָבָא וְלֹא שַׂר חֲמִשִּׁים אוֹ שַׂר עֲשָׂרָה. אֲפִלּוּ מְמֻנֶּה עַל אַמַּת הַמַּיִם שֶׁמְּחַלֵּק מִמֶּנָּה לַשָּׂדוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דַּיָּן אוֹ נָשִׂיא שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ:

Halacha 5ה׳

אֵין מַעֲמִידִין אִשָּׁה בְּמַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "עָלֶיךָ מֶלֶךְ" וְלֹא מַלְכָּה. וְכֵן כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מְמַנִּים בָּהֶם אֶלָּא אִישׁ:

Halacha 6ו׳

וְאֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. לֹא קַצָּב. וְלֹא סַפָּר. וְלֹא בַּלָּן [א.] וְלֹא בֻּרְסִי. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּסוּלִין אֶלָּא הוֹאִיל וְאֻמָּנוּתָן נִקְלָה הָעָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן לְעוֹלָם. וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בִּמְלָאכָה מֵאֵלּוּ יוֹם אֶחָד נִפְסָל:

We do not deem eligible to royalty or to the high priest office, either a butcher or a barber, or the keeper of a bath or a tanner, not that they are morally incapacitated to such dignities, but owing to their being engaged in vulgar trades, the people would always treat them with contempt, though they had been in the specified trades only one day, they are considered disqualified to the stated dignities.

Halacha 7ז׳

כְּשֶׁמַּעֲמִידִין הַמֶּלֶךְ מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י א) "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ". וּמֵאַחַר שֶׁמּוֹשְׁחִין הַמֶּלֶךְ הֲרֵי זֶה זוֹכֶה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם. שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז כ) "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". הֵנִיחַ בֵּן קָטָן מְשַׁמְּרִין לוֹ הַמְּלוּכָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹיָדָע לְיוֹאָשׁ. וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה קֹדֶם לִירֻשַּׁת הַמְּלוּכָה. וְהַבֵּן הַגָּדוֹל קוֹדֵם לְקָטָן מִמֶּנּוּ. וְלֹא הַמַּלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַשְּׂרָרוֹת וְכָל הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ עַד עוֹלָם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה. הָיָה מְמַלֵּא בְּיִרְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְמַלֵּא בְּחָכְמָה מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אָבִיו וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם אַף עַל פִּי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ לְמִנּוּי מִן הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנִּמְשַׁח דָּוִד זָכָה בְּכֶתֶר מַלְכוּת. וַהֲרֵי הַמַּלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו הַזְּכָרִים עַד עוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". וְלֹא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלב יב) "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי". אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים לֹא תִכָּרֵת הַמְּלוּכָה מִזֶּרַע דָּוִד לְעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחוֹ בְּכָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט לא) "אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן" (תהילים פט לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהילים פט לד) "וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ":

When a king is installed, he is anointed with the anointing oil; for it is said: Samuel took a vial with oil and poured it upon his head and kissed him, (I Samuel 10. 1) When a king was anointed, he and his family had a permanent claim to the kingdom; because royalty is inheritable; for it is said: To the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children in the midst of Israel, (Deut. 17. 20). If on his demise he leaves a son who is a minor, then we guard the kingdom for him until he is grown up; as Jehojuda acted in regard to Yoash, (Kings 11). Whoever is entitled to the precedence in common inheritances has the same privilege in reference to the inheritance of the kingdom; the senior son has the preference to the junior. This law of inheritance is not only in force with regard to royalty, but also in respect of all other dignities and appointments in Israel; the said offices always descend permanently to the son and grandson in succession, provided the son be competent to fill his fathers’ place in respect to both capacity and moral worth. If he be equal to his parent in moral worth but not in wisdom, then we admit him to the dignity of the father, and instruct him afterwards. But he who is impious though he possesses a great amount of wisdom, still we do not grant him admission to any office in Israel. When David was anointed he had attained to the crown of royalty, and the kingdom belonged to him and to his male offspring for ever; for it is said: Thy throne shall be established for ever, (II Sam. 7.16). But royalty was only promised to his pious descendants; for it is said: If thy children keep my covenant, (Psalm 132. 12). Though the kingdom was originally only promised to David’s pious offspring, still the Lord assured him that it will never be entirely withdrawn from his family; for it is said: If his children forsake my laws and walk not in my judgment, then will I visit their transgressions with the rod, and their iniquity with stripes; nevertheless my loving kindness will I not utterly take from him, (Psalm 89. 31).

Halacha 8ח׳

נָבִיא שֶׁהֶעֱמִיד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה מֶלֶךְ וְכָל מִצְוֹת הַמַּלְכוּת נוֹהֲגוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַמַּלְכוּת לְדָוִד. וְיִהְיֶה מִבָּנָיו מֶלֶךְ. שֶׁהֲרֵי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הֶעֱמִיד יָרָבְעָם וְאָמַר לוֹ (מלכים א יא לח) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד" וְגוֹ'. וְאָמַר לוֹ אֲחִיָּה (מלכים א יא לו) "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַםִ":

If a prophet had raised a king from any of the other tribes of Israel, and that king walked in the path traced out by the law, and fought the wars of the Lord, then he was established as king and was entitled to all the privileges of royalty: even the kingdom might descend to his offspring, although that of David was entitled to the chief kingdom. For when Achiah invested Yerobeom with royalty, the prophet addressed him: And it shall be thou wilt hearken, that I will build thee a sure house, as built for David, (I Kings 11. 38). Ahayah further said: To his son I will give one tribe, that David my servant may have a light always before me in Jerusalem.

Halacha 9ט׳

מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הֵם הָעוֹמְדִים לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". אֲבָל אִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל תִּפָּסֵק הַמַּלְכוּת מִבֵּיתוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְיָרָבְעָם (מלכים א יא לט) "אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים":

The kings of the house of David will permanently exist; for it is said: Thy throne shall be established for ever, (2 Sam. 7. 16). But if a king should arise from another tribe of Israel, his kingdom would not continue in his family for ever, for it was said to Jerabean but not for ever, (I Kings 11. 39).

Halacha 10י׳

אֵין מוֹשְׁחִין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֶלָּא בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. וְאֵין מְמַנִּין אוֹתָן בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם אֶלָּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִזֶּרַע דָּוִד. וְאֵין מוֹשְׁחִין אֶלָּא זֶרַע דָּוִד:

Kings of the other tribes of Israel (besides Juda) are not anointed with the anointing oil, but with Aparsemon oil; (and this only when there is a dispute about the succession), neither can a king be appointed over Jerusalem, except the same is a descendant from David; neither is any one else anointed for royalty, but the offspring of David.

Halacha 11י״א

כְּשֶׁמּוֹשְׁחִין מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן:

The ceremony of anointing the king of the house of David has to take place near a well.

Halacha 12י״ב

וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה שָׁם מַחְלֹקֶת אוֹ מִלְחָמָה מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת. לְפִיכָךְ מָשְׁחוּ שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי אֲדֹנִיָּה. וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. וּמָשְׁחוּ יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו:

We do not anoint a king if he be the son of a king, except there is a contest or a war about the succession, then we anoint him to silence all opposition. For that very reason was Solomon anointed because his brother Adonyiah was a pretender; likewise Joash was anointed on account of Athaliah's opposition, and Jehoachaz on account of his brother Jeyohakin aspiring to the same dignity.