הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳Foreign Worship and Customs of the Nations 2

Halacha 1א׳

עִקַּר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים לֹא מַלְאָךְ וְלֹא גַּלְגַּל וְלֹא כּוֹכָב וְלֹא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת וְלֹא אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים מֵהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ תְּחִלָּה הֲרֵי זֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְעִנְיָן זֶה הוּא שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה עָלָיו וְאָמְרָה (דברים ד יט) "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ" וְגוֹ' (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכָל הָעַמִּים". כְּלוֹמַר שֶׁמָּא תָּשׁוּט בְּעֵין לִבְּךָ וְתִרְאֶה שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמַּנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם וְהֵם שֶׁחָלַק ה' אוֹתָם לְכָל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חַיִּים וְהוֹוִים וְאֵינָם נִפְסָדִים כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם וְתֹאמַר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וּלְעָבְדָן. וּבָעִנְיָן הַזֶּה צִוָּה וְאָמַר (דברים יא טז) "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם". כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִּטְּעוּ בְּהִרְהוּר הַלֵּב לַעֲבֹד אֵלּוּ לִהְיוֹת סַרְסוּר בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַבּוֹרֵא:

The essential principle in the precepts concerning idolatry is that we are not to worship any thing created—neither angel, sphere, star, none of the four elements, nor whatever has been formed from them. Even if the worshipper is aware that the Eternal is God, and worships the created thing in the sense in which Enosh and his contemporaries did, he is an idolater. It is against this that the Torah warns us when it says "And lest thou lift up thine eyes unto heaven, and seest the sun…. which the Lord, thy God hath alloted unto all the peoples" (Deut. 4:19). This means that when your mind roams and you observe that the world is guided by these spheres and that God placed them in the world, as beings that live, endure permanently, and do not disintegrate, like all other things, you may say that it is proper to bow down to these spheres and worship them. Concerning this tendency, God commanded and said, "Take heed lest your heart be deceived" (Deut. 11:16); that is to say, do not be led astray by the fancies of your mind, to worship these beings as intermediaries between yourselves and the Creator.

Halacha 2ב׳

סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ. צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ד) "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים". וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים יב ל) "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ הִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:

Many volumes have been composed by idolaters on idolatry, dealing with its essential principle, rites and rules. The Holy One, blessed be He, has enjoined us not to read these books, nor to meditate upon idol-worship, nor upon anything appertaining to it. It is even forbidden to gaze upon the picture of an idolatrous figure, as it is said "Turn ye not unto the idols" (Lev. 19:4). In this connection it is further said "And that thou inquirest not after their gods, saying 'How do these nations serve'" (Deut. 12:30). That means that you shall not enquire in regard to an idol, as to the mode of its worship, even if you are not worshipping it. For this would cause you to turn after it and do as the idolaters do, as the text continues "Even so will I do likewise" (Deut. 12:30).

Halacha 3ג׳

וְכָל הַלָּאוִין הָאֵלּוּ בְּעִנְיָן אֶחָד הֵן וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְנֶה אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל הַנִּפְנֶה אַחֲרֶיהָ בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְלֹא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּלְבַד הוּא שֶׁאָסוּר לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ בְּמַחֲשָׁבָה אֶלָּא כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁהוּא גּוֹרֵם לוֹ לָאָדָם לַעֲקֹר עִקָּר מֵעִקְּרֵי הַתּוֹרָה מֻזְהָרִין אָנוּ שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתָהּ עַל לִבֵּנוּ וְלֹא נַסִּיחַ דַּעְתֵּנוּ לְכָךְ וְנַחְשֹׁב וְנִמָּשֵׁךְ אַחַר הִרְהוּרֵי הַלֵּב. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְצָרָה וְלֹא כָּל הַדֵּעוֹת יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת עַל בֻּרְיוֹ. וְאִם יִמָּשֵׁךְ כָּל אָדָם אַחַר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם לְפִי קֹצֶר דַּעְתּוֹ. כֵּיצַד. פְּעָמִים יָתוּר אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּפְעָמִים יַחְשֹׁב בְּיִחוּד הַבּוֹרֵא שֶׁמָּא הוּא שֶׁמָּא אֵינוֹ. מַה לְּמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר. וּפְעָמִים בַּנְּבוּאָה שֶׁמָּא הִיא אֱמֶת שֶׁמָּא הִיא אֵינָהּ. וּפְעָמִים בַּתּוֹרָה שֶׁמָּא הִיא מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמָּא אֵינָהּ. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּדּוֹת שֶׁיָּדִין בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הָאֱמֶת עַל בֻּרְיוֹ וְנִמְצָא יוֹצֵא לִידֵי מִינוּת. וְעַל עִנְיָן זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְנֶאֱמַר בָּהּ (במדבר טו לט) "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים". כְּלוֹמַר לֹא יִמָּשֵׁךְ כָּל אֶחָד מִכֶּם אַחַר דַּעְתּוֹ הַקְּצָרָה וִידַמֶּה שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ מַשֶּׂגֶת הָאֱמֶת. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים (גמרא ברכות יב ב) "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם זוֹ מִינוּת" וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם זוֹ זְנוּת. וְלָאו זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גּוֹרֵם לָאָדָם לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מַלְקוֹת:

All these prohibitions come under one category—not to turn to idolatry. Whoever turns towards it, by an overt act, is punished with stripes. It is not only idolatry to which we must not turn in thought. We are likewise warned not to permit any thought to enter our minds, that might cause one to reject a fundamental principle of the Torah. We must not turn our minds to such a thought and thus be drawn after the imaginations of our hearts. For the mind is limited; not every mind is capable of attaining knowledge of the truth in its purity. If every man were to follow after the vagaries of his heart, the result would be universal ruin, ensuing from the limitations of the human intellect. How so ? Sometimes one will be drawn to idolatry. Sometimes he will waver in his mind concerning the Unity of God, as to whether He is One or He is not One. He will speculate on what is above (the visible universe), what below it, what existed before the Creation, what will exist after the world comes to an end. Sometimes he will muse concerning Prophecy, and say to himself 'Perhaps it is true, perhaps it is not'. Sometimes he will harbour similar doubts concerning the Torah as to whether it is of divine origin, or not. And such a person, being ignorant of the logical principles which need to be applied in order to attain positive truth, will lapse into heresy. In this regard, the Torah exhorted us "And that ye go not about after your heart nor after your eyes, after which ye use to go astray" (Num. 15:39). This means "You shall not allow yourselves to be drawn, each one after his own limited intelligence, and imagine that his mind is attaining truth." The sages thus explained the text quoted above (Num. 15:39); "After your heart" refers to heresy. "After your eyes" refers to lechery." Although the violation of this prohibition may result in forfeiture of life hereafter, it is not punished with stripes. This is in accordance with the principle that an infraction which does not involve a physical act does not render one liable to that penalty.