ויקרא רבה ל״וVayikra Rabbah 36

Section 1א׳

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב (ויקרא כו, מב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, כו): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְבִיאִים טַעַם לְדִבְרֵיהֶם, טַעֲמָן דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ כִסֵּא, מִשֶּׁעֲשָׂאוֹ עָשָׂה אַפִּיפִירוֹן שֶׁלּוֹ, כָּךְ (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. טַעֲמָן דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין, מִשֶּׁבָּנָה הַתַּחְתּוֹנִים בָּנָה הָעֶלְיוֹנִים, כָּךְ כְּתִיב (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וַאֲנָא אֲמָרִית טַעְמָא: לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִמָּקוֹם שֶׁהַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית שַׁמַּאי מִשָּׁם בֵּית הִלֵּל מְסַלְקִין אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, דִּכְתִיב (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְהָאָרֶץ כְּבָר נִבְרֵאת. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר לַבְּרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה. בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תָּמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם עַל בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָא כְּאִלְפָס וְכִסּוּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם כְּדַעַת שֶׁאָמַר אַבָּא בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לְאֶרֶץ, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים תּוֹרִים לִבְנֵי יוֹנָה, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יב, ו): וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים משֶׁה לְאַהֲרֹן וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים יְהוֹשֻׁעַ לְכָלֵב וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (במדבר לב, יב): בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים כִּבּוּד אָב לְכִבּוּד אֵם וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. בְּכָל מָקוֹם מַקְדִּים אַבְרָהָם לָאָבוֹת וְכָאן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שָׁוִין זֶה כָּזֶה.

“I will remember My covenant with Jacob, also My covenant with Isaac, also My covenant with Abraham I will remember, and the land I will remember” (Leviticus 26:42). “I will remember My covenant with Jacob.” That is what is written: “You set the foundations of earth in the past; the heavens are Your handiwork” (Psalms 102:26). Beit Shammai and Beit Hillel, Beit Shammai say: The heavens were created first and then the earth, as it is stated: “In the beginning, [God] created [the heavens and the earth]” (Genesis 1:1). Beit Hillel say: The earth was created first and then the heavens. These and those cite a rationale for their statements. The rationale for Beit Shammai, who say the heavens were created first and then the earth, is that it is analogous to a king who crafted a throne for himself. After he crafted it, he crafted its footstool. Likewise, “so said the Lord: The heavens are My throne and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). The rationale for Beit Hillel, who said the earth was created first and then the heavens, is that it is analogous to a king who built a palace; after he built the lower story, he then built the upper story. Likewise it is written: “On the day that the Lord God made earth and heavens” (Genesis 2:4). Rabbi Tanḥuma said: And I cited a source: “You set the foundations of earth in the past; the heavens are Your handiwork.” Rabbi Ḥanina said: From the place where the verse supports Beit Shammai, from there Beit Hillel refutes it. According to the opinion of Beit Shammai, who said that the heavens were created first and then the earth, it is from that which is written: “In the beginning, God created the heavens and the earth” (Genesis 1:1). According to the opinion of Beit Hillel, who said that the earth was created first and then the heavens, it is from that which is written: “The earth was emptiness and disorder” (Genesis 1:2), [which indicates that] the earth had already been created. Rabbi Yoḥanan said in the name of the Sages: Regarding creation, the heavens were first, but regarding completion, the earth was first; “on the day that the Lord God made earth and heavens” (Genesis 2:4). Rabbi Shimon ben Yoḥai said: I wonder, how is it that the fathers of the world disagreed regarding the creation of the heavens and the earth, as I say that the heavens and the earth were created like a stew pot and its lid. That is what is written: “My hand also laid the foundation of the earth and My right hand measured the heavens” (Isaiah 48:13). Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon said: According to the opinion that my father said, [it can be explained why it is that] in every place it mentions the heavens before the earth, and in one place it says: “On the day that the Lord God made earth and heavens.” It teaches that the two of them are equal, equivalent to one another. In every place, it mentions young pigeons before doves, and in one place it says: “And a dove or a young pigeon” (Leviticus 12:6). It teaches that the two of them are equivalent to one another. In every place, it mentions Moses before Aaron, and in one place it says: “It is Aaron and Moses” (Exodus 6:26). It teaches that the two of them were equivalent to one another. In every place, it mentions Joshua before Caleb, and in one place it says: “except Caleb son of Yefuneh the Kenizite, and Joshua son of Nun” (Numbers 32:12). It teaches that the two of them were equivalent to one another. In every place, it mentions honor of one’s father before honor of one’s mother, and in one place it says: “Each of you shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3). It teaches that the two of them are equivalent to one another. But the Sages said: The father is mentioned before the mother in every place, because [a child] and his mother are obligated in the honor of his father. In every place, it mentions Abraham before the [other] patriarchs, and here it says: “I will remember My covenant with Jacob.” It teaches that the three of them are equivalent to one another.

Section 2ב׳

דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, מָה הַגֶּפֶן הַזֶּה אֵין נוֹטְעִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹם טְרָשִׁים גְּדוֹלִין אֶלָּא בּוֹלְשִׁין אוֹתָהּ מִתַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נוֹטְעִין אוֹתָהּ, כָּךְ (תהלים פ, ט): תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ כָּל שֶׁאַתָּה מְפַנֶּה תַּחְתֶּיהָ הֲרֵי הִיא מְשֻׁבַּחַת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל פִּנִיתָ לִפְנֵיהֶם כָּל מֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ (תהלים פ, י): וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ אֵין נוֹטְעִין אוֹתָהּ עִרְבּוּבְיָא אֶלָּא שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם דְּגָלִים דְּגָלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, ב): אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ נְמוּכָה מִכָּל הָאִילָנוֹת וְשׁוֹלֶטֶת בְּכָל הָאִילָנוֹת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, נִרְאִים כְּאִלּוּ שְׁפָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עֲתִידִין לִירַשׁ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ שַׁרְבִיט אֶחָד יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּמְכַבֵּשׁ כַּמָּה אִילָנוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אֶחָד יוֹצֵא מֵהֶן וְשׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ, (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, (מלכים א ה, א): וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת, (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ הֶעָלִים שֶׁלָּהּ מְכַסִּין עַל הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶם מְכַסִּין עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ יֵשׁ בָּהּ אֶשְׁכּוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נָמוּךְ מֵחֲבֵרוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁאֶחָד מֵהֶם יָגֵעַ בַּתּוֹרָה וְגָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בַּתּוֹרָה, נִרְאֶה נָמוּךְ מֵחֲבֵרוֹ. מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ טְעוּנָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם (במדבר ו, כד כו): יְבָרֶכְךָ ה', יָאֵר ה', יִשָּׂא ה', מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ יֵשׁ בָּהּ עֲנָבִים יֵשׁ בָּהּ צִמּוּקִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַלְמוּד, בַּעֲלֵי אַגָּדָה. מָה גֶּפֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ יַיִן וְיֵשׁ בָּהּ חֹמֶץ, זֶה טָעוּן בְּרָכָה וְזֶה טָעוּן בְּרָכָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה, עַל הַטּוֹבָה בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, עַל הָרָעָה בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. מָה הַיַּיִן הַזֶּה כָּל מִי שֶׁשּׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ פָּנָיו מְאִירוֹת וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ שִׁנָּיו קֵהוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁבָּא וּמִזְדַּוֵּג לָהֶם, סוֹף שֶׁנּוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶן. מַה גֶּפֶן זוֹ בַּתְּחִלָּה הִיא נִרְפֶּסֶת בָּרֶגֶל וְאַחַר כָּךְ עוֹלָה לְשֻׁלְחַן מְלָכִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִרְאִין כְּאִלּוּ מְאוּסִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, דִּכְתִיב (איכה ג, יד): הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' עֶלְיוֹן, דִּכְתִיב (ישעיה מט, כג): וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ. מַה גֶּפֶן זוֹ עוֹלָה עַל כָּל מַסָּע וּמַסָּע, כָּךְ יִשְׂרָאֵל סוֹפְרִין עַל כָּל מַלְכוּת. מַה גֶּפֶן זוֹ מַדְלִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי אֲרָזִים גְּדוֹלִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, יא): כָּסוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל. מַה גֶּפֶן זוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל גַּבֵּי קָנֶה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִשְׁעָנִין בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁכְּתוּבָה בְּקָנֶה. מַה גֶּפֶן זוֹ הַשּׁוֹמֵר שֶׁלָּהּ עוֹמֵד לְמַעְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹמֵר שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. מַה גֶּפֶן זוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל גַּבֵּי עֵצִים יְבֵשִׁים וְהִיא לַחָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִשְׁעָנִין בִּזְכוּת אֲבוֹתָם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יְשֵׁנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וגו'.

Another matter, “I will remember My covenant with Jacob” – that is what is written: “You transported a grapevine from Egypt” (Psalms 80:9). Just as this grapevine, one does not plant it on ground with large stones, but rather, one searches the land beneath it [and removes the stones], and only then plants it, so, “You drove out the nations and planted it” (Psalms 80:9). Just as this grapevine, the more that you clear from beneath it, [the more] it improves, so, Israel, You cleared all the kings from before them, and then: “[You cleared space for it], and it took root and filled the land” (Psalms 80:10). Just as this grapevine, one does not plant it in a disorderly fashion, but rather, in rows, so Israel is aligned according to their banners. That is what is written: “Each according to his banner, with the insignias of their patrilineal houses” (Numbers 2:2). Just as this grapevine is lower than all the trees but dominates all the trees, the same is true of Israel; they appear as though they are humble in this world, but in the future, they are destined to take possession from one end of the world to the other. Just as this grapevine, one branch emerges from it and conquers several trees, so, Israel, one righteous person emerges from them and dominates from one end of the world to the other. That is what is written: “Joseph was the ruler” (Genesis 42:6); “The Lord was with Joshua, [his fame was throughout the land]” (Joshua 6:27); “David’s renown circulated in all lands” (I Chronicles 14:17); “Solomon ruled over all the kingdoms” (I Kings 5:1); “For Mordekhai was great in the king’s palace, and his renown spread in all the provinces” (Esther 9:4). Just as this grapevine, its leaves cover the grape clusters, so, Israel, the ignoramuses among them cover the Torah scholars. Just as on this grapevine, there are large and small clusters, and one that is larger than another appears as though it is lower than the other, so, Israel, every one of them who toils in Torah and is greater than another in Torah, appears lower than the other. Just as this grapevine requires three blessings, so, Israel is blessed with three blessings each day: “May the Lord bless you”; “may the Lord illuminate”; “may the Lord lift” (Numbers 6:24–26). Just as this grapevine there are grapes on it and there are raisins on it, so, Israel, there are, in their midst, masters of Bible, masters of Mishna, masters of Talmud, masters of aggada. Just as this grapevine, there is wine in it and there is vinegar in it, this requires a blessing and that requires a blessing, so, Israel is obligated to recite a blessing over the good and over the bad; over the good, blessed…who is good and does good; over the bad, blessed…the true Judge. Just as this wine, anyone who drinks from it, his face shines and anyone who does not drink of it, his teeth become blunt, so, Israel, anyone who comes and aligns with them will be rewarded through them. Just as this grapevine, initially it is trampled underfoot and then it goes onto the table of kings, so Israel appears as though they are loathsome in this world, as it is written: “I have become a laughingstock to all my people, their song all day” (Lamentations 3:14), but in the future: “The Lord your God will place you supreme” (Deuteronomy 28:1), as it is written: “Kings will be your caregivers, and their princesses, your wet nurses” (Isaiah 49:23). Just as this grapevine improves with each and every transplanting, so, Israel becomes more numerous under each kingdom. Just as this grapevine is trellised on great cedars, the same is true of Israel, as it is stated: “The mountains were covered with its shade, its branches like cedars of the Almighty” (Psalms 80:11). Just as this grapevine rests upon a reed, so, Israel rests due to the merit of the Torah that is written with a reed. Just as this grapevine, its guard stands above it, so, Israel, their Protector is above, as it is stated: “Behold, the Guardian of Israel neither slumbers nor sleeps” (Psalms 121:4). Just as this grapevine rests upon dry branches, but it is moist, so Israel rests due to the merit of their patriarchs, even though they are asleep. That is what is written: “I will remember My covenant with Jacob…” (Leviticus 26:42).

Section 3ג׳

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, כא): יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע, בַּר קַפָּרָא אָמַר אָחָז וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ז, ז): כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי, הֲרֵי הוּא נִמְנֶה בְּאִיפָטְיָא שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, א): בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים, כֵּיצַד כֵּיוָן שֶׁהַנָּבִיא בָּא לְקַנְתְּרוֹ הָיָה יוֹצֵא לוֹ לִמְקוֹם טֻמְאָה לוֹמַר שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בִּמְקוֹם טֻמְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ז, ג): וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס, אַל תְּהִי קוֹרֵא כוֹבֵס אֶלָּא כוֹבֵשׁ, כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הַנָּבִיא בָּא לְקַנְתְּרוֹ כּוֹבֵשׁ פָּנָיו. רַבִּי אוֹמֵר עַל שֶׁנִּתְיַסֵּר עַל בְּנוֹ הַבְּכוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב כח, ז): וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אָבִיו צַדִּיק, הוּא שֶׁחִזְקִיָּה אוֹמֵר (ישעיה לח, יז): הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר, מַר לִי מִלְּפָנַי מֵאָחָז, מַר לִי מֵאַחֲרַי מִמְּנַשֶּׁה. אֶלָּא מְנַשֶּׁה הָיָה אָבִיו צַדִּיק וּבְנוֹ רָשָׁע, אֲבָל אָחָז הָיָה אָבִיו צַדִּיק וּבְנוֹ צַדִּיק. אָמַר רַבִּי סִימוֹן וְזֶרַע צַדִּיק נִמְלָט אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (משלי יא, כא): וְזֶרַע צַדִּיקִים, שֶׁמּוּשְׁחָל מִבֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים (משלי יא, כא): נִמְלָט. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה וּמְבַקֵּשׁ לִטֹּל שְׂכָרוֹ עָלֶיהָ מִיָּד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע, רָשָׁע הוּא וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְבָנָיו כְּלוּם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּאֵינָשׁ דַּאֲמַר הָא סַקָּא הָא סִלְּעָא הָא סָאתָא, קוּם טוֹל. כָּךְ אִלּוּ בִּקְּשׁוּ אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים לִטֹּל שְׂכַר מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵהֵיכָן הָיְתָה זְכוּת עוֹמֶדֶת לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב.

That is what is written: “One hand to another will not be absolved from evil, [but the descendant of the righteous will escape]” (Proverbs 11:21). Bar Kappara said: Aḥaz and all the wicked kings of Israel have no portion in the World to Come, as it is stated: “All their kings have fallen, none of them calls to me” (Hosea 7:7). But he is enumerated among the tally of the years of kings, as it is stated: “In the days of Uziyahu, Yotam, Aḥaz, Hezekiah, kings of Judah” (Isaiah 1:1). Rav Aḥa in the name of Rabbi Elazar and Rabbi Yosei in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is because he had humility. How so? When the prophet came to rebuke him, he would go out to a place of impurity saying that the Divine Presence does not rest in a place of impurity. That is what is written: “The Lord said to Isaiah: Go out now to Aḥaz, you and She’ar Yashuv your son, to the end of the channel of the upper pool, on the path of the launderer’s field [sede khoves]” (Isaiah 7:3). Do not read it as khoves, but rather, as lower [khovesh]. How so? When the prophet would come to rebuke him, he would lower his face [in shame]. Rabbi [Yehuda HaNasi] said: It is because he was tormented over his firstborn son. That is what is written: “Zikhri, a mighty warrior of Ephraim, killed Maaseyahu the king’s son, and Azrikam chief official of the house, and Elkana the viceroy” (II Chronicles 28:7). Rabbi Hoshaya the Great said: It is because his father was a righteous man. That is what Hezekiah says: “Behold, with peace, it is very bitter for me [mar li mar]” (Isaiah 38:17). It is bitter [mar] for me from before me, from Aḥaz; it is bitter for me from after me, from Menashe. Rather, Menashe’s father was righteous and his son was wicked, but Aḥaz’s father was righteous and his son was righteous. Rabbi Simon said: “But the descendant of the righteous [tzaddik] will escape” is not written here, but rather, “the descendant of the righteous [tzaddikim]” – one who is inserted between two righteous men will escape. Rabbi Pinḥas said: Anyone who performs a mitzva and seeks to take his reward for it, “one hand to another will not be absolved from evil” (Proverbs 11:21), he is wicked and will not leave anything to his children. Rabbi Simon said: Like a man who says: ‘Here is the sack, here is the sela, here is the se’a; arise and take.’ So, had the early patriarchs demanded to receive their reward for the minor mitzvot that they performed in this world, from where would merit remain for their descendants after them, as it says: “I will remember My covenant with Jacob.”