ויקרא רבה ג׳Vayikra Rabbah 3

Section 1א׳

נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ד, ו): טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר הִלְכָן. טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מְכִילָאן. טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְתַלְמוּד וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר אוּלְפָן. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶן מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְלֹוֶה בְּרִבִּית, בְּמַתְלָא אָמְרִין דְּיוֹזִיף בְּרִיבִּיתֵיהּ מְאַבֵּד דִּילֵיהּ וּדְלָא דִילֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוֹטָא. טוֹב מִי שֶׁהוֹלֵךְ וּפוֹעֵל וְעוֹשֶׂה צְדָקָה מִשֶּׁלּוֹ מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְנוֹתֵן צְדָקָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, בְּמַתְלָא אָמְרִין גָּיְיפָא בְּחִזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישָׁא, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מִצְוָתָא. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה וּמְזַבְּלָהּ וּמְעַדְרָהּ וּמִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּהּ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל גִּנּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים בְּמֶחֱצָה, בְּמַתְלָא אָמְרִין דַּאֲגַר גִּנָּה אָכֵל צִפֳּרִין, דַּאֲגַר גִּנִּין צִפֳּרִין אָכְלִין לֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּאִתְקְרֵי מָרֵי אַסִיאָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה טוֹבָה דְרִיסָה אַחַת שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם כְּמָה דְתֵימָא (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִמְּלוֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל משֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה, שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְאֻלָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד עֲבִידְתֵּיהּ בְּהוֹן, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹרְשׁוֹי: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתָא דְּרַשִּׁיעַיָּא לְמֶעְבַּד עֲבִידְתְּהוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין מִיסַת מִתְפָּרַע מִנְהוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי, כְּדִתְנַן (משנה אבות ד, יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּבְשֵׁבֶט גָּד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְרָאוּ כַּמָּה זֶרַע יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָאו אֲנַן בְּחָרִינַן לָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, הֱוֵי וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתְהוֹן הֲוַת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה קוֹמֶץ מִנְחַת נְדָבָה שֶׁל עָנִי, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, זֶה קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה שֶׁל צִבּוּר, שֶׁזּוֹ טְעוּנָה כַּפָּרָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה כַּפָּרָה.

“When a person presents a meal offering to the Lord, his offering shall be of high quality flour; he shall pour oil upon it, and place frankincense on it” (Leviticus 2:1). “When a person presents a meal offering,” Rabbi Yitzḥak began: “A handful of tranquility is better than two handfuls of toil and herding wind [ureut ruaḥ]” (Ecclesiastes 4:6). One who studies two orders and is fluent in them is better than one who studies halakhot but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of halakhot. One who studies halakhot and is fluent in them is better than one who studies halakhot and halakhic midrash but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of halakhic midrash. One who studies halakhot and halakhic midrash and is fluent in them is better than one who studies halakhot, halakhic midrash, and Talmud but is not fluent in them. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a master of Talmud. One who has ten gold pieces and he conducts business and supports himself with them is better than one who goes and borrows with interest. In the parable they say: One who borrows with interest loses what is his and what is not his. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a merchant. One who goes, works, and gives charity with his own [money] is better than one who steals, extorts, and gives charity from [the money] of others. In the parable they say: She is promiscuous for apples and distributes to the ill. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called a charitable man. One who has a garden and fertilizes it, hoes it, and supports himself from it is better than one who takes the gardens of others for half the yield. In the parable they say: One who rents one garden eats birds, one who rents gardens, birds eat him. Rather, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to be called owner of an estate. Rabbi Berekhya said: One footstep trodden by the Holy One blessed be He in Egypt, just as it says: “I will pass through the land of Egypt that night [and I will smite all the firstborn in the land of Egypt]” (Exodus 12:12) was greater than the handfuls of furnace soot of Moses and Aaron. Why? Because this engendered salvation and that did not engender salvation. Rabbi Ḥiyya bar Abba said: “A handful of tranquility is better,” this is the Shabbat day, “than two handfuls of toil,” these are six workdays. Yet, ureut ruaḥ, his desire [reutei] is to perform his labor on them. Know that in fact Israel is saved only due to the merit of Shabbat, as it is stated: “With repose [beshuva] and tranquility you will be saved” (Isaiah 30:15). Rabbi Yaakov bar Korshoi said: “A handful of tranquility is better,” this is the World to Come, “than two handfuls of toil,” this is this world. Yet, ureut ruaḥ, the desire [reutei] of the wicked is to perform their actions in this world in exchange for payment that will be exacted from them in the World to Come, as we learned: One hour of repentance and good deeds in this world is better than all of life in the World to Come, and one hour of satisfaction in the World to Come is better than all of life in this world. Rabbi Yitzḥak interpreted the verse regarding the tribe of Reuben and the tribe of Gad; when they entered the Land and saw how much sowing and how much planting could be accomplished there, they said: “A handful of tranquility is better” in this land, “than two handfuls of toil” across the Jordan. They later said: ‘Was it not we who chose it for ourselves? That is what is written: “Let this land be given to your servants”’ (Numbers 32:5). Ureut ruaḥ, it was their desire [reutehon]. Another matter, “a handful of tranquility is better,” this is the handful of the freewill meal offering of the poor, “than two handfuls of toil,” this is the finely ground incense of spices of the public, as this brings atonement and that does not bring atonement.

Section 2ב׳

נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה', (תהלים כב, כד): יִרְאֵי ה' הַלְּלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ, יִרְאֵי ה' אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן אָמַר אֵלּוּ גֵּרֵי צֶדֶק. רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי אִם בָּאִין הֵן גֵּרֵי צֶדֶק לָעוֹלָם הַבָּא אַנְטוֹנִינוּס בָּא בְּרֹאשׁ כֻּלָּן, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ, אֵלּוּ אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי זֶה שֵׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה, כְּתִיב (תהלים כב, כה): כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, אֵצֶל מִי הַדַּיָּן הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו לֹא אֵצֶל הֶעָשִׁיר, בְּרַם הָכָא (תהלים כבף כה): וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. רַבִּי חַגַּי גָּזַר תַּעֲנִיתָא נָחִית מִטְרָא, אָמַר לָאו מִשּׁוּם דַּאֲנָא כְּדַי, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא בָּזָה אֶת תְּפִלָּתוֹ כָּךְ לֹא בָּזָה אֶת קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב וגו'.

“When a person presents a meal offering to the Lord” – “Those who fear the Lord, praise Him; all the offspring of Jacob, honor Him; [all the offspring of Israel, fear Him]” (Psalms 22:24). “Those who fear the Lord” – Rabbi Yehoshua ben Levi said: These are those who fear Heaven. Rabbi Yishmael bar Naḥman said: These are the righteous converts. Rabbi Ḥizkiya and Rabbi Abahu said in the name of Rabbi Elazar: If righteous converts enter the World to Come, Antoninus will enter at the head of them all. Why does the verse state: “All the offspring of Jacob, honor him”? These are the eleven tribes. Why then is it stated: “All the offspring of Israel, fear Him”? Rabbi Binyamin bar Levi said: This is the tribe of Benjamin, that came last. It is written: “For He neither despised nor abhorred the plea of the poor person” (Psalms 22:25). The way of the world is that when two people come before a judge, one poor and one wealthy, to whom does the judge turn his face if not to the wealthy one? However here, “He did not conceal His face from him; when he cried to Him, He heard” (Psalms 22:25). Rabbi Ḥagai decreed a fast and rain fell. He said: It is not because I am worthy, but rather because it is written: “For He neither despised nor abhorred the plea of the poor person.” Just as He does not despise his prayer, so He does not despise his offering, as it is stated: “When a person presents…”

Section 3ג׳

יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו (ישעיה נה, ז), אָמַר רַבִּי בֵּיבַי בַּר אָבִיָּא כֵּיצַד אָדָם צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי כָּל רַע שֶׁעָשִׂיתִי לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ רַע הָיִיתִי עוֹמֵד וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עוֹד לֹא אֶעֱשֶׂה כָּמוֹהוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי וְתִסְלַח לִי עַל כָּל פְּשָׁעַי וּתְכַפֵּר לִי עַל כָּל חַטֹּאתָי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וגו'. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּאָדָם שֶׁהוּא מַלְחִים שְׁתֵּי נְסָרִים וּמַדְבִּיקָן זֶה לָזֶה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר כְּאָדָם שֶׁהוּא מַלְחִים שְׁתֵּי כַּרְעֵי הַמִּטָּה וּמַדְבִּיקָן זֶה לָזֶה. (ישעיה נה, ז): וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל הַכַּפָּרוֹת הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, חוּץ מֵעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אַף עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא ב, ח): אֵלֶּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית טו, י): אֵלֶּה, מָה אֵלֶּה הָאָמוּר כָּאן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, אַף אֵלֶּה הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. (ישעיה נה, ז): וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִתֵּר לָנוּ סְלִיחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ, וְאֵיזוֹ זוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

“Let the wicked forsake his way and the man of iniquity his thoughts” (Isaiah 55:7). Rav Beivai bar Aviya said: How must a person confess on the day before Yom Kippur? He must say: ‘I confess all the evil that I have performed before You. I had been standing on a path of evil. But everything that I have done, I will not do anything like it again. May it be Your will, Lord my God, that You pardon me for all my iniquities, forgive me for all my transgressions, and atone for me all my sins.’ That is what is written: “Let the wicked forsake his way and the man of iniquity his thoughts.” Yitzḥak said: Like a person who welds two boards and attaches them to each other. Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Like a person who welds two legs of a bed and attaches them to each other. “Let him return to the Lord and He will have mercy on him (Isaiah 55:7).” The Rabbis and Rabbi Shimon ben Yoḥai, the Rabbis say: The Holy One blessed be He showed Abraham our patriarch of blessed memory all the atonements except for the tenth of an ephah. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Holy One blessed be He showed Abraham our patriarch of blessed memory even the tenth of an ephah. [The word] “these” (Leviticus 2:8) is stated here, and [the word] “these” (Genesis 15:10) is stated there. Just as [the word] “these” stated here refers to the tenth of an ephah, so, too, [the word] “these” stated there refers to the tenth of an ephah. “And to our God, as He abundantly forgives” (Isaiah 55:7); Rabbi Yehuda bar Simon in the name of Rabbi Ze’eira: The Holy One blessed be He, too, added one atonement of his own. Which is that? It is the tenth of an ephah.