שמות רבה ל״גShemot Rabbah 33

Section 4ד׳

דָּבָר אַחֵר, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (דברי הימים א כט, יא): לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וגו' כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָן בָּרָא לְמַטָּן. לְמַעְלָן זְבוּל וַעֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, טו): וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ, עֲרָפֶל (שמות כ, יח): וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וּכְתִיב (איוב כב, יג): הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט. לְמַטָּן (מלכים א ח, יב): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל, וּכְתִיב (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ. לְמַעְלָן (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. לְמַטָּן (שמות כו, טו): עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. לְמַעְלָן כְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לז, טז): ישֵׁב הַכְּרֻבִים, לְמַטָּן (שמות כה, כ): וְהָיוּ הַכְּרוּבִים. לְמַעְלָן (יחזקאל א, כ): וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְֹּׂאוּ לְעֻמָּתָם. לְמַטָּן (מלכים א ז, לג): וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה, וְכֵן (יחזקאל א, טו): וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ. לְמַעְלָן (תהלים יא, ד): ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ. לְמַטָּן (שמואל א א, ט): הֵיכַל ה'. לְמַעְלָן (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן. לְמַטָּן (שמות יב, מא): יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה'. לְמַעְלָן (בראשית א, ו): יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. לְמַטָּן (שמות כו, לג): וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם. לְמַעְלָן (דברי הימים א כט, כג): כִּסֵּא ה'. לְמַטָּן (ירמיה יז, יב); כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. לְמַעְלָן (איוב כה, ג): הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. לְמַטָּן (שמואל ב ד, ב): וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים. לְמַעְלָן (בראשית טו, ה): וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים. לְמַטָּן (דברים א, י): וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. לְמַעְלָן (יחזקאל ט, יא): וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים. לְמַטָּן (ויקרא טז, ד): כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ. לְמַעְלָן (תהלים לד, ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה', וּלְמַטָּן (מלאכי ב, ז): כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא. לְמַעְלָן (ישעיה ו, ז): בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וּלְמַטָּן (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. לְמַעְלָן (ישעיה מ, כב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָּׁבֶת. לְמַטָּן (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. לְמַעְלָן (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וּלְמַטָּן (שמות כו, א): עֶשֶׂר יְרִיעֹת. לְמַעְלָן (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. לְמַטָּן (שמות כז, כ): שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחֲבִיבִין כָּל מַה שֶּׁלְּמַטָּן מִשֶּׁל לְמַעְלָן, תֵּדַע לָךְ שֶׁהִנִּיחַ מַה שֶּׁלְּמַעְלָן וְיָרַד בְּשֶׁלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, הֱוֵי: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְאוֹמֵר (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת.

Another matter: “They shall take Me a gift” – Rabbi Berekhya began: “Yours, Lord, is the greatness, and the might…for everything that is in the heavens and on the earth” (I Chronicles 29:11). You find that everything the Holy One blessed be He created above, He created below. Above, an abode and thick cloud, as it is stated: “See from the abode of Your holiness” (Isaiah 63:15). Thick cloud, [as it is stated]: “Moses approached the thick cloud [where God was]” (Exodus 20:18), and it is written: “Can He judge through the thick cloud?” (Job 22:13). Below, “then Solomon said: The Lord said that He would dwell in the thick cloud” (I Kings 8:12), and it is written: “I have built a house as an abode for You” (I Kings 8:13). Above, “seraphim were standing above Him” (Isaiah 6:2); below, “standing acacia wood” (Exodus 26:15). Above, cherubs, as it is stated: “who abides upon the cherubs” (Isaiah 37:16); below, “the cherubs shall be” (Exodus 25:20). Above, “the wheels were borne parallel to them” (Ezekiel 1:20); below, “The workmanship of the wheels was like the workmanship of the chariot’s wheel” (I Kings 7:33), and likewise, “and behold, there was one wheel on the ground” (Ezekiel 1:15). Above, “the Lord is in His Holy Sanctuary” (Psalms 11:4); below, “the Sanctuary of the Lord” (I Samuel 1:9). Above, “The kings of hosts flee again and again” (Psalms 68:13); below, “the hosts of the Lord departed” (Exodus 12:41). Above, “let there be a firmament in the midst of the water, [and let it divide between water and water]” (Genesis 1:6); below, “the curtain shall divide for you [between the Sanctuary and the Holy of Holies]” (Exodus 26:33). Above, “the throne of the Lord” (I Chronicles 29:23); below, “Throne of glory, exalted from the first, is the place of our Temple” (Jeremiah 17:12). Above, “Is there a number to His companies” (Job 25:3); below, “two men, captains of his companies” (II Samuel 4:2). Above, “And count the stars” (Genesis 15:5); below, “and, behold, you are today as the stars of the heavens in abundance” (Deuteronomy 1:10). Above, “Behold the man garbed in linen” (Ezekiel 9:11); below, “He shall don a sacred linen tunic” (Leviticus 16:4). Above, “The angel [malakh] of the Lord encamps” (Psalms 34:8); below, “as he is a messenger [malakh] of the Lord of hosts” (Malachi 2:7). Above, “he took it from upon the altar with tongs” (Isaiah 6:6); below, “You shall make for Me an altar of earth” (Exodus 20:21). Above, “and stretches them like a tent for dwelling” (Isaiah 40:22); below, “how goodly are your tents, Jacob” (Numbers 24:5). Above, “He spreads out the heavens like a sheet” (Psalms 104:2); below, “ten sheets” (Exodus 26:1). Above, “light rests with Him” (Daniel 2:22); below, “pure olive oil pressed for illumination” (Exodus 27:20). Moreover, everything that is below is more beloved that what is above. Know that He forsook what was above and descended to what was below, as it is stated: “They shall craft a Sanctuary for Me, and I will dwell among them” (Exodus 25:8). That is, “for everything that is in the heavens and on the earth” (I Chronicles 29:11), and it says: “Mine is the silver, and Mine the gold, the utterance of the Lord of hosts” (Haggai 2:8).

Section 5ה׳

דָּבָר אַחֵר, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, א): נִבְחַר שֵׁם מֵעשֶׁר רָב, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְּחִירוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לג, יז): וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם, מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, יג): חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ עשֶׁר אַתָּה מִתְגָּאֶה, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל משֶׁה מִכָּל עָשְׁרְךָ שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, הֱוֵי (משלי כב, א): מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב. דָּבָר אַחֵר, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל פִּנְחָס מִן עָשְׁרוֹ שֶׁל זִמְרִי שֶׁהָיָה נְשִׂיא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, וּמֶה עָשָׂה זִמְרִי עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כא, כט): הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו, זֶה זִמְרִי, (משלי כא, כט): וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ, זֶה פִּנְחָס. וּמָה הֵעֵז זִמְרִי, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאָה כָּזְבִּי בִּקֵּשׁ לִטְּלָהּ, אָמְרָה לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת לְךָ שֶׁכֵּן צִוַּנִּי אַבָּא שֶׁלֹא אֶהְיֶה נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמשֶׁה, אָמַר לָהּ אֲנִי גָּדוֹל מִמּשֶׁה שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט ג' וַאֲנִי מִשֵּׁבֶט ב', וּרְצוֹנֵךְ לֵידַע שֶׁאֲנִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, בְּפָנָיו אֲנִי נוֹטֵל אוֹתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ו): וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ דְּבָרִים כְּנֶגְדוֹ, אָמַר לוֹ, משֶׁה, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, אָמַר לוֹ, אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי, אַתָּה הוּא הַנֶּאֱמָן שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה בְּךָ וְאוֹמֵר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲסוּרָה זוֹ, אַף אִשְׁתְּךָ שֶׁנָּטַלְתָּ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, זוֹ מִדְיָנִית וְזוֹ מִדְיָנִית, זוֹ גְּדוֹלָה בַּת אָבוֹת, וְאִשְׁתְּךָ בַּת כֹּמֶר, הֱוֵי: לְעֵינֵי משֶׁה, וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הָיוּ בּוֹכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ו): וְהֵמָּה בֹכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה בּוֹכֶה אַתָּה, וְהֵיכָן חָכְמָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ דָּבָר וְהִבְלַעְתָּ לְקֹרַח, וְעַכְשָׁו אַתָּה בּוֹכֶה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (תהלים עו, ו): אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם. אָמַר לוֹ משֶׁה (משלי כא, ל): אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי מִי מוּכָן לְדָבָר זֶה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (משלי כא, לא): סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי דָּרַשׁ פִּנְחָס בְּעַצְמוֹ, וּמָה אִם הַסּוּס שֶׁהוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ לְיוֹם מִלְחָמָה אֲפִלּוּ הוּא מֵת הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בְּעָלָיו, אֲנִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, (במדבר כה, ז): וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, הִתְחִיל אוֹמֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּמָה אֶעֱשֶׂה אֵינִי יָכוֹל, שְׁנַיִם יְכוֹלִין לְאֶחָד, שֶׁמָּא אֶחָד יָכוֹל לִשְׁנַיִם, עַד שֶׁהוּא נוֹטֵל עֵצָה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הַנֶּגֶף נוֹגֵף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר (משלי כד, י): הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, (משלי כד, יא): הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, (משלי כד, יב): כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, אֲנִי מֵעִיד עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד, יב): הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין. נִכְנַס פִּנְחָס וּמָצָא אוֹתָם שֶׁקְּבָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה עִם זֶה וְהָיוּ כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִפָּרֵשׁ עַצְמָן, וְדָקַר שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ דְּבִיקָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ח): וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נִכְנְסוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל זִמְרִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָגַף אֶת כֻּלָּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה פִּנְחָס אֶת הַנֶּגֶף עָמַד וְהָיָה מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, מִיָּד קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ בּוֹא וְאוֹדִיעֲךָ מִי הֶעֱמִיד זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, יא): פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: נִבְחָר שֵׁם מֵעשֶׁר רָב. דָּבָר אַחֵר, נִבְחָר שְׁמוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן, אָמַר רַבִּי יֹאשְׁיָה מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיָה לוֹ וְנָתַן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ: נִבְחָר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב, נִבְחָר חִנָּהּ שֶׁל אֶסְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָשָׁע עִם הַמָּמוֹן אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, יא): הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אַתֶּם מוֹכְרִים שֶׁלִּי עַל שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּכְתִיב (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, חַיֶּיךָ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וגו', כָּךְ (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.

Another matter: “They shall take Me a gift” – that is what is written: “A name is preferable [nivḥar] to great wealth” (Proverbs 22:1). The name of Moses is preferable, as it is stated: “Were it not for Moses His chosen one [beḥiro]” (Psalms 106:23), and likewise it says: “I have known you by name” (Exodus 33:17) – to Koraḥ’s wealth, as it is stated: “Two hundred and fifty firepans” (Numbers 16:17). The Holy One blessed be He said to him: Because you have wealth you are haughty? The name of Moses is preferable to all your wealth of silver and gold. That is, “and good grace to silver and gold” (Proverbs 22:1). Another matter: The name of Pinḥas is preferable to the wealth of Zimri, who was the prince of the tribe of Simeon. What did Zimri do? In his regard, Solomon said: “A wicked man is insolent” (Proverbs 21:29). “And the upright, he discerns his way” (Proverbs 21:29) – this is Pinḥas. In what way was Zimri insolent? It was, that when Kozbi came, he sought to take her. She said to him: ‘I will not submit to you, as my father commanded me that I should submit only to Moses.’ He said to her: ‘I am greater than Moses, as he is from the third tribe and I am from the second tribe. Do you want to know that I am greater than Moses? I will take you in his presence,’ as it is stated: “And, behold, a man from the children of Israel came and brought the Midianite woman near to his brethren, before the eyes of Moses” (Numbers 25:6), as he was flinging words against [Moses]. He said to him: ‘Moses, is this one forbidden or permitted?’ He said to him: ‘She is forbidden to you.’ Zimri said to him: ‘Are you the one who is most faithful to the Torah, such that the Holy One blessed be He takes pride in you and says: “Not so My servant Moses; [in all My house he is faithful]” (Numbers 12:7)? If you say that this one is forbidden, then the wife that you took is forbidden to you. This one is Midianite and that one is Midianite. This one is the most prominent of her patrilineal family, and your wife is the daughter of a priest.’ That is, “before the eyes of Moses.” Solomon cries out: “A wicked man is insolent.” When they saw him they were weeping, as it is stated: “And they were weeping” (Numbers 25:6). The Holy One blessed be He said to him: ‘Moses, are you weeping? Where is your wisdom that you said something and you caused Koraḥ to be swallowed, and now you are weeping?’ The Divine Spirit calls out: “The stout-hearted ran rampant. They fell into a stupor” (Psalms 76:6). Moses said to Him: “There is no wisdom, no understanding, and no counsel against the Lord” (Proverbs 21:30). The Holy One blessed be He said: I know who is prepared for this matter. What is written thereafter? “A horse is ready for the day of battle, but salvation is for the Lord” (Proverbs 21:31). Rabbi Yosei said: Pinḥas himself expounded: If a horse that gives its life on a day of war, even if it dies, it gives its life for its owner, I, for the sanctity of the name of the Holy One blessed be He, all the more so. “Pinḥas son of Elazar saw” (Numbers 25:7) – he began saying to himself: What will I do? Two can prevail over one; can one, perhaps, prevail over two? While he was deliberating to himself, the plague was afflicting and the Holy One blessed be He was saying: “You faltered on a day of trouble” (Proverbs 24:10), “Deliver those taken to death” (Proverbs 24:11). “If you say: Behold, we did not know this” (Proverbs 24:12), I will attest in your regard, as it is stated: “Is He not the assessor of hearts, He understands” (Proverbs 24:12). Pinḥas entered, and he found that the Holy One blessed be He had secured them one to the other; they were intertwined one with the other, and they were unable to separate themselves. And he stabbed them in the place of their attachment, as it is stated: “He stabbed the two of them” (Numbers 25:8). When he exited, the tribe of Zimri entered. What did the Holy One blessed be He do? He smote them all with the plague. When Pinḥas saw the plague, he was standing and praying, as it is stated: “Pinḥas stood and he prayed” (Psalms 106:30). Immediately the Holy One blessed be He summoned Moses and said to him: ‘Come and I will inform you who preserved the descendants of Abraham,’ as it is stated: “Pinḥas son of Elazar [the son of Aaron the priest has turned My wrath away from the children of Israel]” (Numbers 25:11). That is why it is stated: “A name is preferable to great wealth” (Proverbs 22:1). Another matter: The name of Mordekhai is preferable to the wealth of Haman. Rabbi Yoshiya said: What did that wicked one do? He took out all the silver and gold that he had and he gave it to Aḥashverosh. The Holy One blessed be He said to him: ‘By your life, “good grace [ḥen] is preferable to silver and gold”’ (Proverbs 22:1). The grace of Esther, as it is stated: “Esther found favor [ḥen]” (Esther 2:15), is preferable. When the wicked one came with the money, the king said to him: “The money is given to you” (Esther 3:11). The Holy One blessed be He said: ‘Is this how you are selling Mine for what is Mine?’ As it is stated: “For the children of Israel are slaves to Me” (Leviticus 25:55), and it is written: “The silver and the gold are Mine” (Haggai 2:8). ‘As you live, what you said: “The money is given to you…,” so, “on that day, King Aḥashverosh gave the house of Haman to Queen Esther”’ (Esther 8:1).