דברים רבה ח׳Devarim Rabbah 8

Section 1א׳

הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר אוֹ תְּפִלַּת מוּסַף אוֹ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁלֹא פָּנָה לְהִתְפַּלֵּל אוֹ מִקֹּצֶר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְרָכָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשָׁכַח לְהִתְפַּלֵּל, אֵי זוֹ שָׁעָה מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְיֵצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיצַד הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, אֲבָל שֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסַף וּבָא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת הַמּוּסַף, לָמָּה, הַכֹּל בְּעִתָּהּ מִתְבָּרֵאת, וּתְפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר, לָמָּה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (משלי ח, יז): אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי, וְכָל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמְכַוֵּן לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה, סִימָן טוֹב לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִתְקַבְּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' וגו', גְּדוֹלָה הִיא הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רְצוֹנְךָ לֵידַע כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה, אִם אֵינָהּ עוֹשָׂה כֻּלָּה חֶצְיָהּ הִיא עוֹשָׂה, קַיִן עָמַד עַל הֶבֶל אָחִיו וַהֲרָגוֹ, יָצְאָה גְּזֵרָה (בראשית ד, יב): נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ, מִיָּד עָמַד וְנִתְוַדָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְשׂוֹא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל הָעוֹלָם אַתָּה סוֹבֵל וְלַעֲוֹנִי אִי אַתָּה סוֹבֵל, כָּתַבְתָּ (מיכה ז, יח): נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, סְלַח לַעֲוֹנִי שֶׁהוּא גָדוֹל, מִיָּד מָצָא חֶסֶד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִמְנַע מִמֶּנּוּ נָע חֲצִי הַגְּזֵרָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁגְּדוֹלָה הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן חִזְקִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (ישעיה לח, א): צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה, מִיָּד (ישעיה לח, ב): וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה לח, ה ו): שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וגו' [והוספתי] הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים קמה, יט): רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

Halakha: A person of Israel who did not pray the morning prayer, the additional prayer, or the afternoon prayer, as many times he was too occupied to pray, because he was relieving himself, or he was walking on the way and forgot to pray – until what hour is it permitted for him to pray and fulfill his obligation? How must he act? So taught the Sages: The morning prayer is until noon. the afternoon prayer is until the evening. the evening prayer has no fixed time, but the additional prayer is all day. Rabbi Elazar said: If one forgot and did not pray the additional prayer, and comes to pray the afternoon prayer, he prays the afternoon prayer and then the additional prayer. Why? It is because everything is recited at its time. The evening prayer has no fixed time, until dawn. Why? It is as it is written: “I love those who love me, and those who seek me will find me” (Proverbs 8:17). And anyone who prays and focuses his heart in prayer, it is a positive indicator that his prayer was accepted, as it is stated: “Lord, You hear the desire of the humble” (Psalms 10:17). Great is prayer before the Holy One blessed be He. Rabbi Elazar said: Is your wish to know the power of prayer? If it does not accomplish all of it, it accomplishes half of it. Cain stood against his brother Abel and killed him. An edict was issued: “Restless and itinerant you shall be on the earth” (Genesis 4:12). Immediately, he stood and confessed before the Holy One blessed be He, as it is stated: “My iniquity is too great to bear” (Genesis 4:13). He said before Him: ‘Master of the universe, You bear the entire world, but you cannot bear me? You wrote: “Bearing iniquity and overlooking transgression” (Micah 7:18) – pardon my iniquity, which is great.’ Immediately, he found mercy before the Holy One blessed be He, and the “itinerant” half of the edict was withheld from him, as so it is written: “He resided in the land of Nod” (Genesis 4:16). From here you learn that prayer is great before the Holy One blessed be He. Likewise Hezekiah, when the prophet said to him: “Instruct your household, as you are dying” (Isaiah 38:1). Immediately, “Hezekiah turned his face to the wall [and he prayed to the Lord]” (Isaiah 38:2). The Holy One blessed be He said to him: “I have heard your prayer… behold, I am adding fifteen years to your days” (Isaiah 38:5), as it is written: “He grants the wishes of those who fear Him, and He hears their cry and saves them” (Psalms 145:19).

Section 2ב׳

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת (דברים ל, יא), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, יב): בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְאַחַר כָּךְ לַמְדֵנִי חֻקֶּיךָ, הֲרֵי בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, שֶׁכָּתוּב אַחַר הַשִּׁירָה (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, מִשֶּׁשָּׁנָה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִזְקַקְתָּ לְבִרְכָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו'. דָּבָר אַחֵר רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בֵּרַכְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְבָרֵךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יא): כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים, וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, כא): וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי אֵלּוּ הַחַיּוֹת, (איוב כח, כא): וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ו): וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים, אָמַר לָהֶם, בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים ל, יא): כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְךָ.

“For this mitzva that I command you today, it is not hidden from you, and it is not distant” (Deuteronomy 30:11). “For this mitzva” – halakha: A person of Israel who stands to read the Torah, how does he recite the blessing? So the Sages taught: One who begins and one who concludes reading the Torah recites a blessing before it and after it. From where is it derived that it requires a blessing before it and after it? It is as it is written: “Blessed are You, Lord” (Psalms 119:12) and then: “Teach me Your statutes” (Psalms 119:12); that is the blessing before it. From where is it derived that it requires a blessing after it? Rabbi Shmuel bar Naḥman said in the name of Rabbi Yonatan: It is as it is written after the song: “This is the blessing” (Deuteronomy 33:1). From the fact that he taught them the Torah and then recited a blessing; we learn the blessing after it. Another matter, the Holy One blessed be He said: ‘If you uttered the blessing of the Torah, I, too, will bless you,’ as it is stated: “In every place that I mention my name, [I will come to you and I will bless you]” (Exodus 20:21). Another matter, the Rabbis said: The Holy One blessed be He said: ‘If you recited a blessing on the Torah, you recited the blessing for yourself.’ From where is it derived? It is as it is stated: “For with Me your days will be increased, and years of life will be added for you” (Proverbs 9:11). [God said:] ‘If you say, perhaps I gave you the Torah to your detriment; I gave it to you only for your benefit, as the ministering angels desired it, but it was vanished from them,’ as it is stated: “It is vanished from the eyes of all living” (Job 28:21) – these are the "heavenly creatures," “and hidden from the birds [umeof] of the heavens” (Job 28:21) – these are the angels. From where is it derived? It is as it is stated: “One of the seraphim flew [vayaaf] to me” (Isaiah 6:6). He said to them [the Israelites]: ‘My children, it is hidden from the ministering angels, but from you it is not hidden,’ from what we read regarding the matter: “For this mitzva that I command you today, it is not hidden from you.”

Section 3ג׳

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, מַהוּ רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, וְאֵין שַׁעַר אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (דברים כה, ז): וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

What the verse said: “Wisdom is lofty to a fool; at the gate, he will not open his mouth” (Proverbs 24:7) – what is “wisdom is lofty to a fool”? Rabbi Tanḥuma said: This fool enters the synagogue, and he sees them engaging in talmudic discourse, but he does not know what they are saying. He is ashamed, as it is stated: “At the gate, he will not open his mouth.” “Gate” is nothing other than the Sanhedrin, as it is written: “His brother's widow shall go up to the gate, to the elders” (Deuteronomy 25:7). Another matter, the Rabbis said: This fool enters the synagogue and sees them engaged in Torah study, and he says to them: ‘How does a person study Torah from the outset?’ They say to him: ‘One reads a scroll; then [one reads] in the Torah scroll, then in the Prophets, and then in the Writings. When one completes the Bible, one studies the Talmud, then halakhot, and then aggadot.’ When he hears this, he says in his heart: When can I learn all this? He returns from the gate; that is, “at the gate, he will not open his mouth.” Rabbi Yannai said: To what is the matter comparable? It is to a loaf that was suspended in the air. The fool said: ‘Who will be able to retrieve it?’ The clever one says: ‘Did someone not suspend it?’ He brings a ladder or a rod and takes it down. Likewise, everyone who is a fool, says: ‘When will I read the entire Torah?’ But one who is clever, what does he do? He studies one chapter each and every day until he completes the entire Torah. The Holy One blessed be He said: “It is not hidden,” and if it is hidden, it is from you, because you did not engage in it. That is, “for this mitzva.”