בראשית רבה ע״גBereshit Rabbah 73

Parashah 73 of 100 in Bereshit Rabbah — 12 sections

Checking for audio…

Section 1א׳

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל, כב), (תהלים קו, ד): זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָה.

“God remembered Rachel, and God heeded her, and He opened her womb” (Genesis 30:22). “God remembered Rachel.” “Remember me, Lord, when You favor Your people; be mindful of me in Your salvation” (Psalms 106:4) – Rabbi Elazar said: Sarah, Rachel, and Hannah were remembered on Rosh Hashanah.

Section 2ב׳

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל, כב), (תהלים צח, ג): זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. זָכַר חַסְדּוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, כ): חֶסֶד לְאַבְרָהָם. וֶאֱמוּנָתוֹ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, כ): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. לְבֵית יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. מִי הָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא רָחֵל, בְּכֻלָּם כְּתִיב (בראשית לה, כג): וּבְנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן, (בראשית לה, כו): וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר, (בראשית לה, כה): וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי, וּבְרָחֵל כְּתִיב (בראשית מו, יט): בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב, דָּבָר אַחֵר, זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ.

“God remembered Rachel.” “He remembered His kindness and His faithfulness to the house of Israel; all the ends of the earth beheld the salvation of our God” (Psalms 98:3). “He remembered His kindness” – this is Abraham, as it is stated: “Kindness to Abraham” (Micah 7:20). “And his faithfulness” – this is Jacob, as it is stated: “Give truth to Jacob” (Micah 7:20); “To the house of Israel” – Israel the elder. Who was the house of our patriarch Jacob? Was it not Rachel? Regarding all of them it is written: “The children of Leah, the firstborn of Jacob, Reuben” (Genesis 35:23); “the children of Zilpa, maidservant of Leah, Gad and Asher” (Genesis 35:26); “the children of Bilha, maidservant of Rachel, Dan and Naphtali” (Genesis 35:25). But regarding Rachel it is written: “The children of Rachel, Jacob’s wife” (Genesis 46:19). Another matter, “He remembered His kindness and His faithfulness to the house of Israel” – “God remembered Rachel, and God heeded her.”

Section 3ג׳

פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי (תהלים נה, יט), זֶה יַעֲקֹב. מִקְּרָב לִי, שֶׁלֹא תִּקְרַב לִי עֲצָתוֹ שֶׁל רָשָׁע, שֶׁלֹא יֹאמַר זוֹ שֶׁיָּלְדָה יִטְלֶנָּה עִמּוֹ וְזוֹ שֶׁלֹא יָלְדָה אַל יִטְלֶנָּה עִמּוֹ. דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּהַרְבֵּה תְּפִלּוֹת נִפְקְדָה רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, רָחֵל בִּזְכוּתָהּ, אֶת רָחֵל, בִּזְכוּת אֲחוֹתָהּ. (בראשית ל, כב): וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, בִּזְכוּת יַעֲקֹב, (בראשית ל, כב): וַיִּפְתַּח, בִּזְכוּת הָאִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם מְהַפְּכִין מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּכְתִיב (בראשית ו, ה ז): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּנָחֶם ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה. וְאַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. (בראשית ל, יז): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה. (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, (בראשית ח, א): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

“He redeemed me unharmed from the battle waged against me [mikerav li], for there were many with me” (Psalms 55:19) – this is Jacob. “Mikerav li” – so that the counsel of that wicked one [Laban] will not come near me [shelo tikrav li], so that he [Laban] will not say: ‘He [Jacob] will take with him this one, who bore children, and that one, who did not bear children, he will not take with him,’ as Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Aivu: Rachel was remembered due to many prayers, as it is stated: “God remembered Rachel [et Raḥel],” “Rachel” – by her merit; “et Rachel” – by the merit of her sister. “God heeded her” – by the merit of Jacob; “and he opened” – by the merit of the matriarchs. Rabbi Shmuel bar Naḥman said: Woe to the wicked, who transform the attribute of mercy into the attribute of justice. Everywhere that “the Lord” is stated – [it is] the attribute of mercy, as it is stated: “The Lord, the Lord, God merciful and gracious, slow to anger and abounding in kindness” (Exodus 34:6), and it is written: “The Lord saw that the wickedness of man was great on the earth…. The Lord regretted…. The Lord said: I will obliterate” (Genesis 6:5–7). Happy are the righteous, who transform the attribute of justice into the attribute of mercy. Everywhere that “God [Elohim]” is stated, it is the attribute of justice – “you shall not curse God” (Exodus 22:27); “the statement of the two of them shall come before God” (Exodus 22:8). “God heeded Leah”(Genesis 30:17); “God heard their groan” (Exodus 2:24); “God remembered Noah” (Genesis 8:1).

Section 4ד׳

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל, כב), מַה זְּכִירָה זָכַר לָהּ, שְׁתִיקָתָהּ לַאֲחוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ אֶת לֵאָה הָיְתָה יוֹדַעַת וְשׁוֹתֶקֶת. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. רַב הוּנָא וְרַב אֲחָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר (דברי הימים א ב, ב): דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, בִּזְכוּת דָּן נִפְקְדָה רָחֵל, בִּזְכוּת דָּן עָמַד יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. (בראשית ל, כב): וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בֵּיבַי אָמַר שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְתֵּחַ שֶׁל קְבוּרָה, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל רֶחֶם. מַפְתֵּחַ שֶׁל קְבוּרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים מִנַּיִן (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וגו' לָתֵת מְטַר וגו'. מַפְתֵּחַ שֶׁל רֶחֶם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה, טז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וגו'.

“God remembered Rachel.” What remembrance did he remember for her? It was her silence for her sister, when they were giving him [Jacob] Leah. She knew, and she was silent. “God remembered Rachel.” Thus it should be, as she introduced her rival wife into her house. Rav Huna and Rav Aḥa said in the name of Rabbi Simon: “Dan, Joseph, and Benjamin” (I Chronicles 2:2). By the merit of Dan, [Bilha’s son], Rachel was remembered; by the merit of Dan, Joseph and Benjamin were produced. “He opened her womb” – Rabbi Tanḥuma said in the name of Rabbi Beivai: There are three keys in the hand of the Holy One Blessed be He: The key of burial, the key of rains, and the key of the womb. The key of burial, from where is it derived? It is as it is stated: “Behold, I am opening your graves, and I will take you up from your graves” (Ezekiel 37:12). The key of rains, from where is it derived? “The Lord will open for you His good storehouse, the heavens, to provide the rain…” (Deuteronomy 28:12). The key to the womb, from where is it derived? It is as it is stated: “He opened her womb.” Some say, the key to sustenance, as well, as it is stated: “You open Your hand, [and satisfy the desire of every living thing]” (Psalms 145:16).

Section 5ה׳

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי (בראשית ל, כג), אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר זְכַרְיָה עַד שֶׁלֹא תֵּלֵד הָאִשָּׁה הַסִּרְחוֹן נִתְלֶה בָהּ, לְאַחַר שֶׁתֵּלֵד תָּלוּי בִּבְנָהּ, מַאן אֲכַל הֲדָא מְקָמְתָא, בְּרָךְ. מַאן תְּבַר הֲדָא מְקָמְתָא, אֶלָּא בְּרָךְ. אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, בְּפִלֶּגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, בִּימֵי יָרָבְעָם (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְפֵהוּ ה' וַיָּמֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אַתְּ סָבוּר יָרָבְעָם הוּא שֶׁנִּגּוֹף, לֹא נִגּוֹף אֶלָּא אֲבִיָּה, וְלָמָּה נִגּוֹף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. רַבִּי לֵוִי אָמַר שֶׁהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִים בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו, וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד ג' יָמִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁחִסְּדָם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' וגו' וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ז): וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רַבָּנָן אָמְרִין עַל שֶׁבָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְלֹא בִּעֲרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, וּכְתִיב (מלכים א יב, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וגו', וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמֶּלֶךְ שֶׁהוֹנָה אֶת הַמֶּלֶךְ כָּמוֹהוּ נִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

“She conceived, and bore a son, and said: God has removed my disgrace” (Genesis 30:23). “She conceived, and bore a son, and said: God has removed my disgrace” – Rabbi Levi bar Zechariah said: Until the woman bears a child, the sin is attributed to her, after she bears a child; it is attributed to her child. Who ate this item? It is your son. Who broke this item? It is only your son. “God has removed my disgrace” – in the incident of the concubine in Giva, “cursed is one who gives a wife to Benjamin” (Judges 21:18). “God has removed my disgrace” – “Yerovam did not gain strength again in the days of Aviya; and the Lord afflicted him, and he died” (II Chronicles 13:20). Rabbi Shmuel bar Naḥman said: Do you think that it was Yerovam who was afflicted? It was no one other than Aviya who was afflicted. Why was he afflicted? Rabbi Abba bar Kahana said: It is because he mutilated the identifying features of Israel’s faces, as it is written: “The expression of their faces testifies against them” (Isaiah 3:9). Rabbi Levi said: Because he positioned guards over them for three days until their form decayed, as we learned: One may testify only about the countenance of the face with the nose, even if there are distinguishing marks on his body and his belongings…and one may testify only up to three days. Rabbi Yoḥanan said: It is because he humiliated them publicly, as it is stated: “Now you presume to withstand the kingdom of the Lord…and with you are the golden calves that Yerovam made for you for gods” (II Chronicles 13:8). Reish Lakish said: Because he denigrated Aḥiya the Shilonite, as it is stated: “Idle and wicked men gathered around him” (II Chronicles 13:7) – he called Aḥiya the Shilonite wicked. The Rabbis said: It is because idol worship came into his possession and he did not nullify it, as it is stated: “And captured cities from him: Beit El and its environs” (II Chronicles 13:19), and it is written: “He placed one [golden calf] in Beit El…” (I Kings 12:29). The matters can be derived a fortiori: If a king, because he mistreated a king like him, was afflicted, a commoner who mistreats a commoner, all the more so.

…and 7 more sections in this chapter.

Become a premium member

Or start free — a free account opens your first 5 gematria searches in full. Create free account

The daily learning is free on your account, every day.

Bereshit Rabbah — Midrash Rabbah, TE edition, via Sefaria

English: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 — CC BY