בראשית רבה ק׳Bereshit Rabbah 100

Section 1א׳

דְּעוּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים (תהלים ק, ג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי אַחָא, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר דְּעוּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ בָּרָאנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ, לֹא כְפַרְעֹה שֶׁאָמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי. וְרַבִּי אַחָא אָמַר דְּעוּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אָנוּ מַשְׁלִימִים אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ. וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו (בראשית מט, לג), שְׁלשָׁה צִוּוּיִם נֶאֶמְרוּ בָּעִנְיָן, (בראשית מט, כט): וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, אִם זְכִיתֶם לָכֶם זְכִיתֶם בְּעַצְמִי, וְאִם לָאו מִשֶּׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם אֵצֶל אֲבוֹתַי אֲנִי הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כט): אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִיָּד (בראשית נ, יב): וַיַּעַשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, חָנְטוּ אוֹתוֹ וְהֶעֱלוּהוּ בְּמִטָּתוֹ.

“Know that the Lord is God” (Psalms 100:3) – Rabbi Yehuda bar Simon and Rabbi Aḥa, Rabbi Yehuda bar Simon said: “Know that the Lord is God, He made us, and we did not [velo]” (Psalms 100:3) create ourselves, unlike Pharaoh, who said: “My river is mine and I made myself” (Ezekiel 29:3). Rabbi Aḥa said: “Know that the Lord is God, He made us and to Him [velo]” we devote ourselves. “Jacob concluded commanding his sons, he drew his feet to the bed, and he expired, and he was gathered to his people” (Genesis 49:33). “Jacob concluded commanding his sons” – three commands were stated regarding the matter: “He commanded them and said to them: I am to be gathered to my people” (Genesis 49:29) – if you merit for yourselves, you will merit me. If not, when I depart from the world, I will go to my fathers, as it is stated: “I am to be gathered to my people” (Genesis 49:29). When he departed, immediately: “His sons did to him just as he commanded them” (Genesis 50:12) – they embalmed him and took him up [to Canaan] in his bier.

Section 2ב׳

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו (בראשית מט, לג), (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, הָרִאשׁוֹן עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו, הַשֵּׁנִי עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת וגו', הַשְּׁלִישִׁי עַל נְשִׂיאַת הַמִּטָּה, אָמַר לָהֶם תְּנוּ דַעְתְּכֶם שֶׁלֹא יִגַּע עָרֵל [אחד] בְּמִטָּתִי, שֶׁלֹא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מֵעָלַי, אֶלָּא כַּסֵּדֶר הַזֶּה עֲשׂוּ לִי, שְׂאוּ אוֹתִי שְׁלשָׁה מִן הַצָּפוֹן וּשְׁלשָׁה מִן הַדָּרוֹם שְׁלשָׁה מִן הַמִּזְרָח שְׁלשָׁה מִן הַמַּעֲרָב, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂין לִי כָּךְ אַתֶּם עֲתִידִין לְהֵעָשׂוֹת אַרְבָּעָה דְּגָלִים בַּמִּדְבָּר וְהַשְּׁכִינָה בָּאֶמְצַע. רַבֵּנוּ צִוָּה שְׁלשָׁה דְּבָרִים לִפְנֵי מִיתָתוֹ, אָמַר לָהֶם אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת, וְאַל תָּזוּז אַלְמְנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וּמִי שֶׁנִּטַּפֵּל בִּי בְּחַיַּי הוּא יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת, מִפְּנֵי הַמַּחְלֹקֶת. וְאַל תָּזוּז אַלְמְנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי אֵין יוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל נָשִׂיא לִהְיוֹת כָּל חֲפָצָיו מִשֶּׁל צִבּוּר וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁלֹא נֶהֱנָה מִשֶּׁל צִבּוּר כְּלוּם, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר אַל תָּזוּז אַלְמְנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי. אָמַר רַבִּי דּוֹסְתָּאי דְּלָא יֹאמְרוּן לָהּ בֵּיתָא דִּנְשִׂיאוּתָא הוּא יִשְׁתַּעְבֵּד לִנְשִׂיאוּתָא. מִי שֶׁנִּטַּפֵּל בִּי בְּחַיַּי הוּא יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא צִפּוֹרָאָה כְּגוֹן יוֹסֵי הַפִּינוֹס וְיוֹסֵי הַפַּרְתִּי. רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹסִיף עוֹד תַּרְתֵּי, אַל תַּרְבּוּ עָלַי תַּכְרִיכִין וּתְהֵא אֲרוֹנִי נְקוּפָה לָאָרֶץ, אַל תַּרְבּוּ עָלַי תַּכְרִיכִין, מִפְּנֵי רִמָּה. וּתְהֵא אֲרוֹנִי נְקוּפָה לָאָרֶץ, מִפְּנֵי הַמַּבּוּל. מִלְּתָא דְרַבִּי אָמַר לָא כְּמָה דְבַר נָשׁ אָזֵיל הוּא אָתֵי, מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן דְּאִינוּן אָמְרִין כְּמָה דְבַר נָשׁ אָזֵיל הוּא אָתֵי. רַבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד וְאָמַר, לָא תַלְבִּישׁוּנִי לָא חִיוָרִין וְלָא אוּכָּמִין אֶלָּא מָאנִין דִבְרִיקָה, אִם מִתְבְּעֵית עִם צַדִּיקַיָא לָא יָדְעִין בִּי רַשִּׁיעַיָא, וְאִם אִתְבְּעֵית עִם רַשִּׁיעַיָא לָא יָדְעִין בִּי צַדִּיקַיָא. רַבִּי יֹאשִׁיָה הֲוָה מְפַקֵּד וְאָמַר אַלְבִּישׁוּנִי מָאנִין חִיוָרִין חֲפִיתִין. אָמְרִין לֵיהּ רַבָּךְ אֲמַר כְּדֵין וְאַתְּ אֲמַר כְּדֵין, אֲמַר לְהוֹן מָה אֲנָא בָּהֵית בְּעוֹבָדָאי. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה מְפַקֵּד וְאָמַר אַלְבִּשׁוּנִי מָאנִין חִיוָרִין חֲפִיתִין וְאַלְבִּשׁוּנִי דַּרְדְּסָאי וַהֲבוּן חֻטְרִי בְּיָדִי וְסַנְדְּלָאי בְּרַגְלַי וַהֲבוּ יָתִי עַל אָרְחָא, דְּאִם אִתְבְּעֵית אֲנָא קָאֵים אוֹטְמִיס, הֲדָא הוּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא רַגְלוֹהִי דְּבַר נָשׁ עֲרָבָתֵיהּ מְקָמָאתֵיהּ בְּכָל אֲתַר דְּמִתְבָּעֵי.

“Jacob concluded commanding his sons.” “His sons did to him just as he commanded them” (Genesis 50:12). The first was regarding idol worship, just as it says: “Because he willingly followed an order” (Hosea 5:11). The second was regarding blessing the Name, just as it says: “When he blasphemes the name he shall be put to death” (Leviticus 24:16). The third was regarding bearing the bier. He said to them: ‘Pay attention that no uncircumcised one will touch my bier, so as not to cause the Divine Presence to depart from upon me. Instead, act according to the following arrangement: Bear me, three from the north, three from the south, three from the east, three from the west. Just as you do for me, so you are destined to be arranged into four banners in the wilderness, with the Divine Presence in the center.’ Rabbeinu [Yehuda HaNasi] commanded three matters before his death. He said to them: ‘Do not eulogize me in the small towns, do not move my widow from my house, and those who tended to me during my lifetime shall tend to me in my death.’ Do not eulogize me in the small towns – because of dispute. Do not move my widow from my house – is it not a baraita: A widow who said: ‘I do not wish to move from my husband’s house,’ the heirs cannot say to her: ‘Go to your father’s house and we will sustain you,’ but rather, they sustain her and provide her with residence in accordance with her standing. It is, rather, because it is typical for the Nasi to have all his belongings from the public, but this one, because he did not benefit from the public at all, that is why he said: ‘Do not move my widow from my house.’ Rabbi Dostai said: So they will not say to her that the house of the Nasi is dedicated to the office of the Nasi. ‘Those who tended to me during my lifetime shall tend to me in my death’ – Rabbi Ḥanina of Tzippori said: Like Yosei HaPinos and Yosei HaParti. Rabbi Ḥizkiya added two more: ‘Do not put on me many shrouds’ and ‘Have my coffin be perforated to [be open to] the ground.’ Do not put on me many shrouds – because they attract maggots. Have my coffin be perforated to [be open to] the ground – due to decomposition. The statement of Rabbi [Yehuda HaNasi] indicates: Not in the way that a person goes does he come. The statement of the Rabbis is that they say: As a person goes, so he comes. Rabbi Yoḥanan commanded and said: ‘Do not clothe me not in white and not in black, but in colored garments. If I am summoned to be with the righteous, the wicked will not know me. If I am summoned to be with the wicked, the righteous will not know me.’ Rabbi Yoshiya would command and say: ‘Clothe me in fine white garments.’ They said to him: ‘Your master said this, and you said that?’ He said to them: ‘Need I be ashamed of my actions?’ Rabbi Yirmeya would command and say: ‘Clothe me in fine white garments, clothe me in socks. Place my staff in my hand and my sandals on my feet and place me adjacent to the road, so if I am summoned, I will arise prepared.’ That is what Rabbi Yona said in the name of Rabbi Ḥama: A man’s feet are his guarantors to bring him wherever he is summoned.

Section 3ג׳

וַיִּפֹּל יוֹסֵף וגו' וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו (בראשית נ, א ב), לָמָּה מֵת יוֹסֵף בִּפְנֵי אֶחָיו, רַבִּי וְרַבָּנָן, רַבִּי אָמַר עַל שֶׁחָנַט אֶת אָבִיו, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶת צַדִּיקִי, לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לוֹ (ישעיה מא, יד): אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, אַל תִּרְאִי תּוֹלַעַת אֶת יַעֲקֹב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הוּא שֶׁצִּוָּה אוֹתָן שֶׁיַּחַנְטוּ אוֹתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ וגו', עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נִיחָא, עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן קָרוֹב לַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים יְהוּדָה אוֹמֵר: עַבְדְּךָ אָבִי עַבְדְּךָ אָבִי, וְהוּא שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק.

“Joseph fell upon his father’s face, wept upon him, and kissed him” (Genesis 50:1). “Joseph commanded his servants, the physicians, to embalm his father. The physicians embalmed Israel” (Genesis 50:2). “Joseph fell…Joseph commanded his servants” – why did Joseph die before his brothers? Rabbi [Yehuda HaNasi] and the Rabbis, Rabbi [Yehuda HaNasi] said: Because he embalmed his father. The Holy One blessed be He said to him: ‘Was I not able to preserve My righteous one? Did I not say to him: “Do not fear [ti’re’i], worm of Jacob” (Isaiah 41:14) – worm, do not see [tiri] Jacob?’ The Rabbis say: It was he [Jacob] who commanded them to embalm him. That is what is written: “His sons did to him [just as he commanded them]” (Genesis 50:12). According to the opinion of Rabbi [Yehuda HaNasi], it works out well. According to the opinion of the Rabbis, [it is because] almost five times, Judah said: “Your servant, my father, your servant, my father” and Joseph heard and remained silent.