במדבר רבה י״בBamidbar Rabbah 12

Parashah 12 of 23 in Bamidbar Rabbah — 21 sections

Checking for audio…

Section 1א׳

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה וגו' (במדבר ז, א), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פה, ט): אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה, אַתּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וגו' (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וגו', מִיָּד עָמַד משֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים מִלְּפָנָיו שֶׁיִּתְרַצֶּה לָהֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה וגו', וְנִתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו'. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לד): וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הָלַךְ משֶׁה וְהִרְכִּין אָזְנוֹ בַּמִּשְׁכָּן, אָמַר משֶׁה תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה', מַהוּ הָאֵל ה', אָמַר משֶׁה שֶׁעַד עַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד בְּכַעֲסוֹ כְּנֶגְדָם וְהוּא בְּקשִׁי עִמָּהֶם. וְאֵין הָאֵל אֶלָּא לְשׁוֹן חוֹזֶק, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. אוֹ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וְהוּא נוֹהֵג בְּמִדַּת רַחֲמִים עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ה', אֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. מִיָּד פִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל כְּלוּם, כְּמָה דִּכְתִיב (שמות לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו, שֶׁהֶעֱבִיר זַעֲמוֹ מֵהֶם וְעָבַר עַל פִּשְׁעֵיהֶם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה כְּתִיב שְׁתֵּי פְּעָמִים ה' ה', אֶלָּא שֶׁפִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה מַה לְּשֶׁעָבַר הָיִיתִי נוֹהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כָּךְ עַכְשָׁו בְּמִדַּת רַחֲמִים אֶנְהֹג עִמָּהֶם. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמַע משֶׁה קוֹל נָאֶה וְקוֹל מְשֻׁבָּח, לְשֶׁעָבַר הָיָה משֶׁה עוֹמֵד וְהָיָה הַדִּבּוּר בָּא לְתוֹךְ אָזְנוֹ כְּמִין סִילוֹן, וְלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ פָּנָיו מַאְדִּימוֹת הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדִּבּוּר בָּא אֶצְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן שָׁמַע קוֹל נָאֶה. מַה שָּׁמֵעַ: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה אֵיבָה בֵּינִי לְבֵין בָּנַי, שִׂנְאָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, תַּחֲרוּת בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אַהֲבָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, הֱוֵי: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן, וְאֶל חֲסִידָיו, זֶה שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וגו'. וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים פה, י): אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. אֵימָתַי הָיָה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, בִּזְּמַן שֶׁשָּׁכַן כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּשְׁכָּן, כְּמָה דְתֵימָא (שמות מ, לד): וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה לִּי לְלַמֵּד דָּבָר זֶה מִסֵּפֶר תִּלִּים, דְּבַר תּוֹרָה הוּא, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמָהּ אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, רְאֵה מַה כְּתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, אֵימָתַי: בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה.

“It was on the day that Moses concluded erecting the Tabernacle, he anointed it and sanctified it and all its vessels, and the altar and all its vessels; he anointed them and sanctified them” (Numbers 7:1). “It was on the day that Moses concluded…” – that is what is written: “I will hear what the Almighty Lord has to say, for He will speak peace to His people and to His pious ones; let them not return to folly” (Psalms 85:9). You find that when Israel performed that act , and the Holy One blessed be He grew angry at them, as it is stated: “The Lord said to Moses: I have seen this people…” (Exodus 32:9), "Leave me [and I will destroy them…]" (Deuteronomy 9:14). Immediately, Moses stood and asked for mercy from before Him so that He would reconcile with them, just as it is stated: “Moses implored…” (Exodus 32:11). The Holy One blessed be He reconciled with them, as it is stated: “The Lord reconsidered the evil…” (Exodus 32:14). Nevertheless, umbrage remained in His heart in their regard, as it is stated: “On the day of My reckoning, I will reckon their sin upon them” (Exodus 32:34). When the Tabernacle was crafted, Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: Moses went and bent his ear in the Tabernacle. He said: Do you say that umbrage remains in the heart of the Holy One blessed be He in Israel’s regard? That is what is written: “I will hear what the Almighty Lord has to say” (Psalms 85:9). What is “the Almighty [ha’el] Lord? Moses said: Until now has He remained in His anger against them and is He barely with them? Ha’el is nothing other than an expression of strength, just as it says: “And he took the mighty of [eilei] the land” (Ezekiel 17:13). Or is He reconciled with them and He is acting with them with the attribute of mercy; that is what is written: “Lord.” Lord is nothing other than the attribute of mercy, as it is stated: “Lord, Lord, merciful and gracious” (Exodus 34:6). Immediately, the Holy One blessed be He placated him that He has no umbrage in His heart, just as it is written: “The Lord passed [vayaavor] before him” (Exodus 34:6), that He removed [shehe’evir] His fury from them and overlooked [ve’avar] their transgressions. Rabbi Simon said: Why does it say “Lord, Lord” twice? It is, rather, that the Holy One blessed be He placated him and said to Moses: Just as in the past I would act with them with the attribute of mercy before they performed that act, so, too, now, I will act with them with the attribute of mercy. Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: At that moment, Moses heard a pleasant voice, an excellent voice. In the past, Moses would stand, and the divine speech would enter his ear like a current of water. No one of Israel could hear it, but when his face would redden they knew that divine speech had come to him. Once the Tabernacle was crafted, he heard a pleasant voice. What did he hear? “For He will speak peace to His people and to His pious ones” (Psalms 85:9). Rabbi Berekhya HaKohen said in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon: The Holy One blessed be He said to Moses: ‘In the past there was enmity between Me and My children, hatred between Me and My children, contention between Me and My children, but now that the Tabernacle was crafted there is love between Me and My children, peace between Me and My children.’ That is, “for He will speak peace to His people” (Psalms 85:9) – this is Israel, for crafting the Tabernacle. “And to His pious ones” (Psalms 85:9) – this is the tribe of Levi, in whose regard it is written: “And of Levi he said: Your Tumim and Your Urim for Your pious one” (Deuteronomy 33:8). From where do you know that the verse is speaking regarding the Tabernacle? It is because it is written thereafter: “Indeed, His salvation is near for those who fear Him, so that glory may dwell in our land” (Psalms 85:10). When was there peace for Israel? When the glory of the Holy One blessed be He dwelled in the Tabernacle. It is just as it says: “And the glory of the Lord filled the Tabernacle” (Exodus 40:34). Rabbi Shimon ben Lakish said: Why would I teach this matter from the book of Psalms? It is a matter of Torah. Even from its location there is nothing lacking. See what is written: “And grant you peace” (Numbers 6:26). When? It was “on the day that Moses concluded [erecting the Tabernacle].”

Section 2ב׳

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ד, יז): הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק וגו', אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן, כְּשֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אֵצֶל פַּרְעֹה לֹא יָצָא מֵאֶצְלוֹ עַד שֶׁבֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, י): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. מַה בֵּרְכוֹ, אָמַר לוֹ יַעֲלֶה נִילוּס לְרַגְלוֹ, אַף אֲנִי כְּשֶׁאָבוֹא אֶצְלְכֶם אֲנִי בָּא טָעוּן בְּרָכוֹת, וְהֵיכָן רְמָזָהּ לָהֶם, בְּסִינַי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּרֶמֶז אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם בְּרָכוֹת בְּבִיאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וגו' בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, וְכֵן עָשָׂה, כְּשֶׁבָּא לַמִּשְׁכָּן בֵּרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, אֵימָתַי: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת, הָא לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אָדָם צַדִּיק יוֹתֵר מִן הָאֱלֹהִים, הֱוֵי הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק, לָאו, אֶלָּא גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַךְ יִשְׂרָאֵל בְּבִיאָתוֹ אֶצְלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, וְסָמַךְ לוֹ: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו'.

“It was on the day that [Moses] concluded…” – that is what is written: “Will a man be more just than God…?” (Job 4:17). Rabbi Berekhya HaKohen said: When Jacob went to Pharaoh, he did not leave his presence until he blessed him, as it is stated: “Jacob blessed Pharaoh” (Genesis 47:10). What did he bless him? He said to him: May the Nile rise to your feet. I, too, when I come to you, I come laden with blessings. Where did He allude to it to them? It was at Sinai. Rabbi Yehoshua ben Levi said: By means of an allusion, the Holy One blessed be He said to Israel that they should craft the Tabernacle and He would give them blessings when He came, as it is stated: “You shall craft for Me an altar of earth…in every place that I mention my name, I will come to you and I will bless you” (Exodus 20:21). So, He did; when He came to the Tabernacle, He blessed them, as it is stated: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24). When? It was “on the day that [Moses] concluded [erecting the Tabernacle].” We learned that man is not more just than God. That is, “will a man be more just than God…?” No. It is, rather, that the Holy One blessed be He, too, blessed Israel when He came to them. That is why it is written: “May the Lord bless you and protect you,” and it juxtaposed to it: "It was on the day that [Moses] concluded…”

Section 3ג׳

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צא, א): ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אִידֵי, מִי אָמַר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וַאֲמָרוֹ, וְלֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, זֶה משֶׁה שֶׁיָּשַׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹךְ הֶעָנָן שֶׁהוּא סֵתֶר עֶלְיוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (שמות כד, יח): וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, (תהלים צא, א): בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, שֶׁלָּן שָׁם לִינוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְהוּא אָמַר (תהלים צא ב): אֹמַר לַה' מַחְסִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וגו', אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלשָׁה דְבָרִים שָׁמַע משֶׁה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ (שמות ל, יב): וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לִתֵּן כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, (איוב ב, ד): עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַגִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ח ט): אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן (שמות ל, יג): זֶה יִתְּנוּ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַטְבֵּע שֶׁל אֵשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כח, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לְהַסְפִּיק לוֹ קָרְבָּנוֹת, אִם אָנוּ מַקְרִיבִין לְפָנָיו כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וְעוֹרְכִין כָּל עֲצֵי לְבָנוֹן, אֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, טז): וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן (במדבר כח, ג): וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה וגו', וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, אֶלָּא (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁיִּשְׁרֶה בְּתוֹכוֹ, (מלכים א ח, כז): הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ וגו', וְאוֹמֵר (ירמיה כג, כד): הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא וגו', וְאוֹמֵר (ישעיה סו, א): הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ, לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן, כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק כְּבוֹדִי וְלֹא שֶׁמֶשׁ אֶחָד מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִיָּדְךָ אֶלָּא עֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם וְעֶשְׂרִים בַּצָּפוֹן וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּעֲרָב. לְכָךְ משֶׁה אָמַר: ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל וְאֵינוֹ נִרְאֶה, הוּא נִתְאַוָּה לָלוּן בְּצִלֵּנוּ. אָמַר רַבִּי פְּרוֹזְדָק בַּר נַחֲשָׁא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן שַׁדַּי נִתְלוֹנֵן בַּצֵּל שֶׁעָשָׂה לְךָ בְּצַלְאֵל, זֶה הַמִּשְׁכָּן, הֱוֵי: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. (תהלים צא, ב): אֹמַר לַה' מַחְסִי, שִׁיר זֶה שֶׁל פְּגָעִים, אָמַר משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹלֶה לָהָר, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּזִּיקִין, מַהוּ אֹמַר לַה' מַחְסִי, אֲגָנָתִי, (תהלים צא, ב): וּמְצוּדָתִי קַסְטְרָא דִידִי, (תהלים צא, ב): אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ, שֶׁבִּשְׁמוֹ אֲנִי מַבְרִיחַ אֶת הַמַּזִּיקִין וְאֶת מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. (תהלים צא, ג): כִּי הוּא יַצִּילְךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּי בָּטַחְתָּ, אֲנִי עוֹמֵד לְךָ, כִּי הוּא יַצִּילְךָ וגו' (תהלים צא, ב): מִפַּח יָקוּשׁ, מִמְּצַדְתָּא דְּצַיָּידָא. (תהלים צא, ב): מִדֶּבֶר הַוּוֹת, מִדֶּבֶר שֶׁהוּא מֵבִיא הַוּוֹת בָּעוֹלָם. (תהלים צא, ד): בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, מַהוּ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. (תהלים צא, ב): וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, מִי שֶׁבָּא לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא לוֹ צִנָּה וְסוֹחֵרָה שֶׁל אֱמֶת, מַהוּ צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זַיִן אֲנִי עוֹשֶׂה לְכָל מִי שֶׁהוּא סוֹחֵר בַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה זַיִן הוּא לִבְעָלֶיהָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זַיִּן נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ כָּתוּב עָלָיו (תהלים צא, ה): לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מִן אַגְרַת בַּת מַחֲלַת וּמֶרְכַּבְתָּהּ, וְלֹא מִכָּל הַמַּזִּיקִים הַמּוֹשְׁלִים בַּלַּיְלָה, (תהלים צא, ה): מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יֵשׁ מַזִּיק שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר כָּעוֹף וְקוֹשֵׁט כַּחֵץ, וּמִי יַצִּילְךָ מִמֶּנּוּ שִׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכֵּן כְּתִיב לְמַעְלָה: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, אֵין פַּח אֶלָּא צִפּוֹר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, ה): הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים כב, ו ז): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וגו' שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח וגו'. (תהלים צא, ו): מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו בָּאֹפֶל הַדֶּבֶר שׁוֹלֵט בּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (חבקוק ג, ה): לְפָנָיו יֵלֵךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו, אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר (תהלים צא, ה): מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, רַבָּנָן אָמְרִין שֵׁד הוּא וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ קֶטֶב, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר דְּהוּא בָּזֵא סוּגְיָא דְּיוֹמָא מִן רָאשֵׁיהוֹן דְּאַרְבַּע עַד סוֹפֵיהוֹן דְּתֵשַׁע. רַבִּי לֵוִי אָמַר דְּהוּא בָּזֵז סוּגְיָא דְטִהֲרָא מִן סוֹפֵיהוֹן דְאַרְבַּע עַד רָאשֵׁיהוֹן דְּתֵשַׁע, וְאֵינוֹ שׁוֹלֵט לֹא בַצֵּל וְלֹא בַחַמָּה אֶלָּא בֵּין הַצֵּל לַחַמָּה, רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לָעֵגֶל וְקֶרֶן אֶחָד יוֹצְאָה בְּתוֹךְ מִצְחוֹ וְהוּא מִתְגַּלְגֵל כַּכָּד. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף קֶטֶב מְרִירִי עָשׂוּי קְלִפִּין קְלִפִּין, שְׂעָרוֹת שְׂעָרוֹת, עֵינַיִם עֵינַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְעַיִן אַחַת קְבוּעָה לוֹ בְּלִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ אֵין לוֹ חַיִּים מֵעוֹלָם בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל וָמֵת. וּמְרִירִי שׁוֹלֵט מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְעַד תִּשְׁעָה בְּאָב. חִזְקִיָּה רָאָה אוֹתוֹ וְנָפַל עַל פָּנָיו וָמֵת. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְנִכְפָּה עַל פָּנָיו, אָמְרוּ יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שְׁמוּאֵל רָאָה וְלֹא נָפַל, אָמְרוּ אַף עַל פִּי כֵן מֵת. רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתֵיב פָּשֵׁיט בַּחֲדָא כְּנִשְׁתָּא מִדּוּכְתָּא דְּקֵסָרִין, חָמָא חַד פַּאֲרֵי בָּתַר חַבְרֵיהּ וּבִידֵיהּ חַד קָטוֹ בָּעֵי דְּיִמְחִינֵיהּ בָּהּ, חָמָא חַד מַזִּיק פָּארֵי בַּתְרֵיהּ וּבִידֵיהּ חַד קְטוּ דְּפַרְזָל. נְפַק רַבִּי אַבָּהוּ וּפָארֵי בַּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא תִמְחִינֵיהּ דִּלְמָא הוּא מָיֵת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן הֲדָא הוּא מָיְתָא, אֲמַר לֵיהּ הָא מַזִּיקָא פָּארֵי בַּתְרָךְ וּבִידֵיהּ קְטוּתָא דְּפַרְזְלָא, אַתְּ מָחֵי לֵהּ בַּהֲדָהּ וְהוּא מָחֵי לֵהּ בְּהַהִיא וְהוּא מָיֵת. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְפַקֵּד לְסָפְרַיָא וּלְמַתְנְיָנַיָּא בְּאִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא יֶהֱווֹן טָעֲנִין עַרְקָא עַל מֵינוֹקַיָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה מְפַקֵּד לְסָפְרַיָא וּלְמַתְנְיָנַיָּא בְּאִלֵּין יוֹמַיָא דְּיֶהֱווֹן מְפַטְרִין טַלַּיָּא בְּאַרְבַּע שָׁעִין, (תהלים צא, ז): יִפֹּל מִצִּדְךָ וגו', רַב יִצְחָק אָמַר הַיָּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת עַל מִצְוָה אֶחָת, זוֹ מִצְוַת תְּפִלִּין, כְּתִיב בָּהּ: יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף, שֶׁנִּמְסַר לָהּ אֶלֶף מַלְאָכִים לְשָׁמְרוֹ, אֲבָל הַיָּמִין שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים נִמְסָרִים לָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן רַבִּי אַבָּהוּ, אֵינוֹ אוֹמֵר יִמָּסְרוּ לָךְ, אֶלָּא יִפֹּל, אִם בָּאִים אֶלֶף מַזִּיקִים הֵם נוֹפְלִים מִן הַצַּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת עַל מִצְוָה אַחַת, וְאִם בָּאִים הֵם רִבּוֹא מַזִּיקִין הֵם נוֹפְלִים לִפְנֵי הַצַּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נִמְסַר לְאֶלֶף אִישׁ עָלָיו לָזוּן אוֹתָם, לָמָּה, שֶׁהֵן מוּסָרִין לוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסֵר לָאָדָם הַזֶּה אֶלֶף מַלְאָכִים מִשְֹּׂמֹאלוֹ וְרִבּוֹא מִימִינוֹ לְטוֹבָתוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, שֶׁתָּזוּן אוֹתָם, (תהלים צא, ח): רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט שַׁלְוָתְךָ, (תהלים צא, ח): וְשִׁלּוּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה, מַה שֶּׁיְשַׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרְשָׁעִים כְּמַעֲשֵׂיהֶם תִּרְאֶה, (תהלים צא, ט): כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה בַּתַּחְתּוֹנִים אֶצְלֵנוּ, וּשְׁכִינָתְךָ תַּשְׁרֶה בָּעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי, שֶׁנָּתַתָּ לִי תּוֹרָתְךָ, וְעֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ, וְאַתָּה שַׂמְתָּ מְעוֹנְךָ בָּעֶלְיוֹנִים, (תהלים צא, י): לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי יב, כא): לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, (תהלים צא, י): וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַמַּזִּיקִין מִתְגָּרִין בָּעוֹלָם לַבְּרִיּוֹת, וּמִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן שֶׁשָּׁרָה הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה, כָּלוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה לְּךָ אֵצֶל סֵפֶר תְּהִלִּים, וַהֲלֹא בִּמְקוֹמוֹ אֵינוֹ חָסֵר (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִן הַמַּזִּיקִין, אֵימָתַי, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, מַהוּ בְּיוֹם כַּלּוֹת, שֶׁכָּלוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם.

“It was on the day that [Moses] concluded…” – that is what is written: “He who dwells in the shelter of the Most High” (Psalms 91:1). Rav Huna said in the name of Rav Idi: Who said this psalm? We were under the impression that Solomon came and said it, but it was none other than Moses who said it. That is what is written: “He who dwells in the shelter of the Most High” – this is Moses, who stayed in the shelter of the Most High, as he entered the cloud, which is the shelter of the Most High, just as it says: “Clouds are shelter for Him” (Job 22:14). Likewise, it is written: “Moses entered into the midst of the cloud” (Exodus 34:18), “Who rests in the shadow of the Almighty” (Psalms 91:1), as he rested there several nights, as it is stated: “He was there with the Lord forty days and forty nights” Exodus 34:28), and he said: “I will say of the Lord: He is my shelter…” (Psalms 91:2). Another matter: “He who dwells in the shelter of the Most High…” (Psalms 91:1) – Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said in the name of Rabbi Yoḥanan: Three matters Moses heard from the Holy One blessed be He and he recoiled backward. When He said to him: “Each man shall give a ransom for himself” (Exodus 30:12), Moses said: ‘Who can give a ransom for himself?’ “Skin for skin, everything that a man has he will give for his life” (Job 2:4), and it is still not sufficient, as it is stated: “A man can neither redeem his brother nor give God a ransom for him. The redemption of their lives is too costly [and can never be attained] (Psalms 49:8–9). The Holy One blessed be He said to him: ‘I am not asking according to My ability, but rather, according to their ability’ – “this, they shall give” (Exodus 30:13). Rabbi Meir said: The Holy One blessed be He took a type of coin of fire from beneath the Throne of Glory and showed it to Moses. “This, they shall give” – like this they shall give. Likewise, when the Holy One blessed be He said to him: “Command the children of Israel…My offering, My food, for My fires, [My pleasing aroma, you shall take care to sacrifice to Me at its appointed time]” (Numbers 28:2), Moses said: Who can provide Him with offerings? Were we to sacrifice before Him all the beasts of the field and arrange all the trees of Lebanon, it would not be sufficient for Him, as it is stated: “Lebanon is not sufficient for kindling and its beasts are not sufficient for burnt offerings” (Isaiah 40:16). The Holy One blessed be He said to him: ‘I am not asking according to My ability, but rather, according to their ability’; “You shall say to them: This is the fire offering [that you shall bring to the Lord: Unblemished lambs in the first year, two each day, a continual burnt offering]” (Numbers 28:3). Not both of them at the same time, but rather: “The one lamb you shall offer in the morning, [and the second lamb you shall offer in the afternoon]” (Numbers 28:4). Likewise, when the Holy One blessed be He said to him: “They shall craft a Sanctuary for Me, and I will dwell in their midst” (Exodus 25:8), Moses said: Who can craft a Tabernacle for Him in which He will dwell? “Behold, the heavens and the heaven of heavens cannot contain You, [certainly not this House that I have built]” (I Kings 8:27); and it says: “Do I not fill the heavens and the earth, [the utterance of the Lord]” (Jeremiah 23:24); and it says: “[So said the Lord:] The heavens are My throne, and the earth is My footstool; [what house could you build for Me, and what place could be My resting place]” (Isaiah 66:1). The Holy One blessed be He said: I am not asking according to My ability, but rather, according to their ability. When I wish, the entire world cannot contain My glory, or even one of My suns. Rather, I am asking of you twenty in the north, twenty in the south, and eight in the west. That is why Moses said: “He who dwells in the shelter of the Most High” (Psalms 91:1); the Holy One blessed be He, who sits in the concealed place of the world, sees all but is not seen, and He seeks to rest in our shelter. Rabbi Prozedak bar Naḥsha said in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon: The Almighty rests in the shelter that was crafted by Betzalel; that is the Tabernacle. That is, “in the shelter, the Almighty will rest” (Psalms 91:1). “I will say of the Lord: He is my shelter” (Psalms 91:2) – this song of ravages, Moses recited it as he ascended the mountain, as he feared demons. What is: “I will say of the Lord: He is my shelter”? He is my protector. “And my fortress” (Psalms 91:2) – He is my bastion. “My God, in whom I trust” (Psalms 91:2) – as with His name, I fend off demons and angels of destruction. “For He will rescue you” (Psalms 91:3) – the Holy One blessed be He said to him: ‘You trusted Me; I will stand for you.’ “For He will rescue you…” “from an ensnared trap” (Psalms 91:3) – from a trap placed by a hunter; “from devastating pestilence” (Psalms 91:3) – from pestilence that brings devastation to the world. “He will cover You with His pinion” (Psalms 91:4) – what is: “He will cover You with His pinion [be’evrato]”? It is by the merit of the Torah that was given with the right of the Holy One blessed be He, as it is stated: “From His right, a fiery law to them” (Deuteronomy 33:2). “You will find refuge under His wings; [a shield and armor are His truth]” (Psalms 91:4) – one who comes to seek refuge under the wings of the Holy One blessed be He, He is an actual shield and armor for him. What is, “a shield and armor are His truth”? Rabbi Shimon ben Lakish said: I will craft a weapon for anyone who trades in the truth of Torah. Rabbi Shimon ben Yoḥai: The truth of Torah is a weapon for those who master it. Rabbi Shimon ben Yoḥai said: The Holy One blessed be He gave a weapon to Israel with the ineffable Name written upon it. “You will not fear the terror of night” (Psalms 91:5) – from Agrat bat Maḥalat and her chariot nor from all the demons that rule the night. “Nor the arrow that flies by day” (Psalms 91:5) – Rabbi Berekhya said: There is a demon that flies in the air like a bird and darts like an arrow. What will save you from it? It is sending the mother bird from the nest, as it is written previously: “For He will rescue you from an ensnared trap [paḥ]” (Psalms 91:3), and paḥ is nothing other than a bird, like the matter that is stated: “Will a bird fall into a trap [paḥ] on the ground…” (Amos 3:5). And it is written: “If a bird’s nest happens before you.… You shall send [shale’aḥ teshalaḥ] [the mother] away…” (Deuteronomy 22:6–7). “Nor the pestilence that stalks in darkness” (Psalms 91:6) – anyone whose actions are in the darkness, pestilence dominates him. Likewise, it says: “Pestilence goes before Him, and plague emerges at His heels” (Habakkuk 3:5). It says the same here. “Nor the scourge [ketev] that ravages at noon” (Psalms 91:6) – the Rabbis say: It is a demon. Why is it called ketev? Rabbi Abba bar Kahana said: Because it plunders the strength of the day from the beginning of the fourth hour until the end of the ninth hour. Rabbi Levi said: Because it plunders the strength of the day from the end of the fourth hour until the beginning of the ninth hour, but rules in neither the sun nor the shade, but only between the shade and the sun. Its head resembles that of a calf, and a horn emerges from its forehead, and it rolls like a jug. Rav Huna said in the name of Rabbi Yosef: Ketev Meriri (Deuteronomy 32:24) is made of many scales, many hairs, and many eyes. Rabbi Shimon ben Lakish said: One eye is affixed to its heart, and anyone who sees it has no life in this world, whether man or animal. And anyone who sees it falls and dies. Meriri dominates from the seventeenth of Tamuz until the ninth of Av. Ḥizkiya saw it, fell on his face, and died. Rabbi Pinḥas HaKohen said: There was an incident involving one who saw it and fell on his face. It was said: Yehuda ben Rabbi Shmuel saw but did not fall. They said, nevertheless, he died. Rabbi Abbahu was sitting and studying in a certain study hall in his place, Caesarea. He saw one pursuing another and in his hand was a certain rod with which he sought to strike him. He saw a demon pursuing him, and in his hand was an iron rod. Rabbi Abbahu went out and pursued him. He said to him: ‘Do not strike him because he may die.’ He said to him: ‘Rabbi, from this he will die?’ He said to him: ‘There is a demon pursuing you and in his hand is an iron rod. You will strike him with this one, and it will strike him with that one and he will die. Rabbi Yoḥanan would instruct the Bible teachers and the Mishna teachers that they should not raise a strap against the children on those days. Rabbi Shmuel bar Rabbi Yitzḥak would instruct the Bible teachers and the Mishna teachers to dismiss the children after four hours of the day on those days. “[One thousand] will fall at your side, [and ten thousand to your right, but it will not reach you]” (Psalms 91:7) – Rav Yitzḥak said: Regarding the hand that controls one mitzva, the mitzva of phylacteries, it is written: “One thousand will fall at your side,” as one thousand angels were assigned to it to protect it. However, the right hand, which controls many mitzvot, tens of thousands of angels are assigned to it. Rabbi Ḥanina ben Rabbi Abbahu said: It does not say: They will be assigned to you, but rather, they “will fall” (Psalms 91:7). If one thousand demons come, they will fall on the side that controls one mitzva, and if they are ten thousand demons, they will fall before the side that controls many mitzvot. The way of the world is that if a person is assigned one thousand people, it is incumbent upon him to feed them. The Holy One blessed be He, though, assigns this person one thousand angels to his left and ten thousand to his right for his wellbeing and to protect him, “but it will not reach you” (Psalms 91:7) to feed them. “You will only look with your eyes” (Psalms 91:8) – your tranquility; “and see the punishment [shilumat] of the wicked” (Psalms 91:8) – You will see what the Holy One blessed be He will pay [sheyeshalem] to the wicked in accordance with their actions. “For You, Lord, are my shelter; [You have made the most high Your dwelling place]” (Psalms 91:9) – Rabbi Ḥanina said: Israel said: ‘Holy One blessed be He, You gave us the Torah below with us, but Your Divine Presence rests on high?’ That is what is written: “For You, Lord, are my shelter,” as You gave me Your Torah, but “You have made the most high Your dwelling place,” You placed Your dwelling place on high? “No evil will befall you” (Psalms 91:10) – just as it is stated: “No iniquity will befall the righteous” (Proverbs 12:21). “And no plague will come near your tent” (Psalms 91:10) – Rabbi Yoḥanan said: Until the Tabernacle was erected, the demons would provoke people in the world. When the Tabernacle was erected, when the Divine Presence rested below, the demons were eliminated from the world. That is what is written: “And no plague will come near your tent” – this is the Tent of Meeting. Rabbi Shimon ben Lakish said: Why must you go to the book of Psalms? In its place it is not lacking: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24). When? “It was on the day that Moses concluded.” What is “the day that [Moses] concluded [kalot]’? It means that all the demons were eliminated [shekalu] from the world.

Section 4ד׳

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, ט): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ, זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין כִּלָּה. (שיר השירים ג, ט): הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשָֹּׂם שָׁלוֹם בֵּין אֵשׁ לְמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ח): וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, שֶׁהוּא אֵשׁ וָמָיִם. (שיר השירים ג, ט): מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁנִּבְנָה מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ, (שיר השירים ג, י): עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה הָרָקִיעַ, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כו, א): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כֶּסֶף, שֶׁהוּא מְכַסֵּף עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים וגו'. (שיר השירים ג, ט): רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הָאָרֶץ שֶׁהִיא מַעֲלָה פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁהֵן דּוֹמִים לְזָהָב, מַה הַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה וּגְוָנִין הַרְבֵּה, אַף פֵּרוֹת הָאָרֶץ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּין. (שיר השירים ג, ט): מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא נָתוּן לְמַעְלָה וְהוּא רוֹכֵב בְּמֶרְכָּבָה וּמֵאִיר לָעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים יט, ו): וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ וגו', וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הָאָרֶץ מַעֲלָה פֵּרוֹת, וּלְכָךְ קְרָאוֹ אַרְגָּמָן, שֶׁיְצָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶאֱרֹג מָן לַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מָן אֶלָּא פֵּרוֹת וּמְזוֹנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל א, ה): וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וגו'. (שיר השירים ג, י): תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, שֶׁאַחַר כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם וְחַוָּה לִמְשֹׁל בְּכֻלָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ט, ג): שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, הֱוֵי (שיר השירים ג, ט): מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִים מֵהֶם וּמֻשְׁלָמִים לָהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה וגו'. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן זֶה הָעוֹלָם, לָמָּה קְרָאוֹ אַפִּרְיוֹן, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וגו'. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁבַּעֲצַת הַתּוֹרָה הַמְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, יד): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. וּמִנַּיִן שֶׁהַתּוֹרָה מְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (איוב כח, כז כח): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וַיֹּאמֶר לָאָדָם וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה שַׁלְשֶׁלֶת יֻחָסִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְאֵין כֶּסֶף אֶלָּא זִקּוּק יִחוּס, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, ג): וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם. רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב, וְלֹא נְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלוֹמְדֶיהָ אֶלָא מִי שֶׁמְשַׁמֵּר יִחוּסוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, טז): וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָֹּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, לָמָּה כֵן (תהלים נ, יח): אִם רָאִיתָ גַּנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ, וְאוֹמֵר (תהלים צו, ז): הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, כו): רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרְךָ, וְהוּא אוֹרֵג אֶת הָעוֹלָם שֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם לְמִינֵיהֶם וְלֹא יִתְעָרְבוּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית א, יא): תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, וְהוּא אֵין מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הַמְיֻחָסִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יז, ז): לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ נִכָּר אַחֲרֶיךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֹוֶה לְךָ לֵאלֹהִים, וּבִזְמַן שֶׁאֵין זַרְעוֹ נִכָּר אַחֲרָיו, שֶׁהֵם מְעָרְבִים זַרְעָם בִּנְשֵׁי חַבְרֵיהֶם, אֵין הֹוֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יוּדָן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ה, יט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה בֵּית הָעוֹלָמִים, לָמָּה נִקְרָא אַפִּרְיוֹן, שֶׁכָּל הַצּוּרוֹת שֶׁל זָהָב מִן מִינֵיהּ. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים ב ב, טו): וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (דברי הימים ב ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וגו', וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא נְחשֶׁת הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה נְחשֶׁת מְמֹרָט שָׁוֶה כַּכָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, תָּנֵי שֶׁכָּל הַבַּיִת הָיָה נִטּוֹחַ בְּזָהָב חוּץ מֵאֲחוֹרֵי הַדְּלָתוֹת. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מַתְנִיתִין בְּבִנְיָן שֵׁנִי, אֲבָל בְּבִנְיָן רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַדְּלָתוֹת. שִׁבְעָה מִינֵי זְהָבִים הֵם: זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב סָגוּר, זָהָב מוּפָז, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב. אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּלִוְיָתֵיהּ. זָהָב טָהוֹר, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לָאוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר, אֶלֶף כִּכָּר הִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶלֶף פְּעָמִים לַכּוּר, וְלֹא עָמְדוּ אֶלָּא עַל כִּכַּר אַחַת. וְהָא תָּנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּמְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל מִדְבָּר מִשְׁקַל דִּינָר גּוֹרְדְּיָנִי, וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים עַד שֶׁחֲסֵרָה. מִן קֳדָמוֹי הֲוַת חָסְרָה סַגִּין, מִכָּאן וּלְהַלָּן לָא הֲוַת חָסְרָה אֶלָּא צִיבְחָר. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁנִּטְוָה כְּחוּט וְהָיָה נִמְשָׁךְ כְּשַׁעֲוָה. אַדְרִיָּנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל בֵּיצָה. דִּיקְלַטְיָנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל דִּינַר גּוֹרְדְּיָנִי, הֲדָא אֻמְּתָה לֵית לָהּ מִינֵיהּ. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, כְּתִיב (דברי הימים א כט, ד): וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים, וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא זָהָב הָיָה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ג, ה): וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֲצֵי בְרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כָּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ נַעֲשִׂים מִמֶּנּוּ, הַסִּפּוֹת וְהַיָּעִים וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַמַּזְלֵגוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר, תַּמָּן כְּתִיב (מלכים א ז, נ): וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, מַהוּ פֹּתוֹת, רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה אָמַר זֶה פּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר. רַבִּי סִימָאי אוֹמֵר אֵלּוּ פּוֹתְחוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ דָּבָר קַל לֹא הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָסֵר. זָהָב מוּפָז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אֲחוֹי דְּרַבִּי דְרוֹסָאי בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אַבָּא אוֹמֵר דּוֹמֶה לְגָפְרִית מֻצֶּתֶת בָּאֵשׁ. רַבִּי אָבִין אָמַר לְשֵׁם מְקוֹמוֹ נִקְרָא זָהָב מְאוּפָז. זָהָב מְזֻקָּק, בֵּית רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מְחַתְּכִים אוֹתוֹ כְּזֵיתִים וּמַאֲכִילִים אוֹתוֹ לְנַעֲמִיּוֹת וְהוּא יוֹצֵא מְזֻקָּק. זְהַב פַּרְוָיִם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר אָדֹם, וְדוֹמֶה לְדַם הַפָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק יוֹם שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה צֶלֶם לַהֵיכָל יָבְשׁוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ד): וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, דִּכְתִיב (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל וגו'. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (דברי הימים ב ג, יד): וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ, לְפִי שֶׁאַרְגָּמָן חָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁהוּא לְבוּשׁ מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ה, ז): אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, לָכֵן חָשֵׁב לֵיהּ לְדִידֵיהּ, וְדִכְוָתָהּ (ישעיה סו, יז): אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, וּמָה אִסּוּר גָּדוֹל יֵשׁ לְהַחֲזִיר מִן שְׁאָר בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת, וְלָעַכְבָּר מִשְּׁאָר שְׁרָצִים, אֶלָּא חָשֵׁב חֲזִיר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, וּמָנָה לָעַכְבָּר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַשְּׁרָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הָאָרוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַב אִלְעָאי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת נָאָה מְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲשׂוּ לָהּ פַּרְוָיִם, מוּטָב שֶׁתֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל בִּתִּי מִן פַּרְוָיִם. כָּךְ הַתּוֹרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשׂוּ לָהּ אָרוֹן שֶׁיֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל תּוֹרָה מִן הָאָרוֹן. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, וְעָשָׂה כֵן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, אֵלּוּ שְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין לְפָנָיו כְּמִין אִיסְטָוָה. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כה, יא): וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, רַבּי תַּנְחוּמָא אָמַר זֶה הַכַּפֹּרֶת שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְאַרְגָּמָן, וְכָתוּב בּוֹ (שמות כה, כא): וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְּמָעְלָה. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, זוֹ זְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִין בָּהּ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו' וְכֻלֵּהּ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הַמִּשְׁכָּן, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בַּת וְהָיָה אוֹהֲבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי, כָּל זְמַן שֶׁבִּתּוֹ קְטַנָּה הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, רָאָה אוֹתָהּ בֶּחָצֵר הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה וּבָאת לִידֵי סִימָנִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵין זוֹ כְּבוֹדָהּ שֶׁל בִּתִּי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לָהּ פַּאפִּלְיוֹן לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם בִּתִּי אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ מִן הַפַּאפִּלְיוֹן וְלִפְנִים. כָּךְ כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ נְעָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי, רָאָה אוֹתָם עַל הַיָּם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, טו): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, רָאָה אוֹתָם בְּסִינַי הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם. וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנַעֲשׂוּ לוֹ אֻמָּה שְׁלֵמָה, אָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין שִׁבְחָן שֶׁל בָּנַי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וּכְשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם מִן הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וגו'. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַתַּחֲרוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהֶם מִן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כו, טו): וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (שמות כז, יא): וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כו, כט): וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (שמות כו, לא): וְעָשִׂיתָ פָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וּכְתִיב (שמות מ, ג): וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת וגו'. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר זֶה זְכוּת הַתּוֹרָה, וְזֶה זְכוּת הַצַּדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא וגו', מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם, רָעַשׁ הַיָּם וְנִתְמַלָּאת הַמְעָרָה וְהַיָּם לֹא חָסֵר כְּלוּם, כָּךְ אֹהֶל מוֹעֵד נִתְמַלֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהָעוֹלָם לֹא חָסֵר כְּלוּם, הֱוֵי תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת אֵינוֹ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה. עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, אָמַר לוֹ אִלּוּ נִגְלָה עַל חָרוּב אֶחָד אוֹ עַל תְּאֵנָה אַחַת כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם בָּאָרֶץ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִן הַסְּנֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן וגו', מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו', זוֹ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּדְאַמְרִינַן לְמַעְלָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁלֹמֹה לֹא בָּא אֶלָּא לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְסָמַךְ דְּבָרָיו עַל סֵדֶר הַתּוֹרָה, כְּשֵׁם שֶׁלְּמַעְלָה מִפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן כָּתוּב פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כָּךְ עָשָׂה שְׁלֹמֹה בַּתְּחִלָּה זָכַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וגו', וְאַחַר דִּבֶּר עַל הַמִּשְׁכָּן. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ וגו', לָמָּה כֵן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדַּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְעָשָׂה לָהּ קִדּוּשִׁין גְּדוֹלִים וְשָׁלְטָה בָּהֶם עַיִן רָעָה, כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ לְהַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ מֶה עָשָׂה נָתַן לָהּ קָמֵיעַ אָמַר לָהּ יְהֵא הַקָּמֵיעַ הַזֶּה עָלַיִךְ שֶׁלֹא יִשְׁלֹט בָּךְ עַיִן רָעָה עוֹד. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עָשָׂה פּוּמְבּוֹן גְּדוֹלָה, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, וְלֹא הָיוּ אֶלָּא קִדּוּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט, י): לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְשָׁלְטָה בָהֶם עַיִן רָעָה וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, יט): וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ וְעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן רָעָה, לְפִיכָךְ כָּתוּב תְּחִלָּה (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִן עַיִן רָעָה, וְאַחַר כָּךְ: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו'.

“It was on the day that [Moses] concluded” – that is what is written: “[King Solomon] made himself a palanquin [from the timber of Lebanon]” (Song of Songs 3:9) – this is the world, which is made like a type of palanquin. “King Solomon [Shelomo]” – this is the Holy One blessed be He, who instituted peace [shalom] between fire and water, combined one with the other, and crafted the firmament, as it is stated: “God called the firmament heaven [shamayim]” (Genesis 1:8), as it is fire [esh] and water [mayim]. “From the timber of Lebanon” – as it was constructed from the place of the Temple. Rabbi Yosei bar Ḥalafta said: Why is it called the foundation stone? It is because the world was founded upon it. That is what is written: “From Zion, the epitome of beauty, God appeared” (Psalms 50:2). “He crafted its pillars of silver, [its cushioning of gold, its seat of purple wool; its interior is inlaid with love, from the daughters of Jerusalem]” (Song of Songs 3:10) – this is the firmament, just as it says: “The pillars of the heavens will sag” (Job 26:11). Why does it call them silver [kesef]? It is because it puts the act of Creation to shame [mekhasef]. Likewise it says: “The heavens relate [the glory of God]” (Psalms 19:2). “Its cushioning of gold” (Song of Songs 3:10) – this is the earth, which produces the fruit of the land and the fruit of the trees, which are similar to gold. Just as gold, there are different types and different shades, so too the fruits of the land; some of them are green and some of them are red. “Its seat [merkavo] of purple wool [argaman]” (Song of Songs 3:10) – this is the sun, which is placed above, rides on a chariot [bemerkava], and illuminates the world, just as it says: “It is like a bridegroom leaving his bridal chamber…” (Psalms 19:6). By the power of the sun rain falls, and by the power of the sun the land produces fruit. That is why it calls it argaman, as the Holy One blessed be He created it in order to weave man for the creatures. Man is nothing other than fruit and food, just as it says: “The king allotted [vayman] for them [a daily portion from the king’s food]” (Daniel 1:5). “Its interior is inlaid with love” (Song of Songs 3:10) – as after all the act of Creation, He created Adam and Eve to rule over them all. Likewise it says: “She has sent out her young women; she will call” (Proverbs 9:3). That is, “from the daughters of Jerusalem” (Song of Songs 3:10) – that all the creations would fear them and be assigned to them, just as it says: “Fear of you and dread of you will be [upon every beast of the earth, and upon every bird of the heavens, and upon all that crawls on the ground, and upon all fish of the sea; into your hand they are given]” (Genesis 9:2). Another matter: “Palanquin (Song of Songs 3:10) – this is the world. Why is it called “palanquin [apiryon]”? It is because it was created only for procreation [lifriya]. Likewise it says: “He did not create it for emptiness; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18). “King Solomon [Shelomo] made for himself” (Song of Songs 3:10) – the Holy One blessed be He created it only so there would be peace [shalom] between the creations, as it is stated: “Who forms the light and creates darkness, makes peace…” (Isaiah 45:7). “From the timber [me’atzei] of Lebanon [halevanon]” (Song of Songs 3:10) – as by the counsel [shebaatzat] of the Torah, whose matters are clear [melubenet], God created the world. Likewise it says: “Counsel [etza] and resourcefulness are mine” (Proverbs 8:14). From where is it derived that the matters of Torah are clear? It is as indeed it is written: “Then He saw and quantified it, prepared it, and also investigated it. He said to man: [Behold, the fear of the Lord, it is wisdom, and turning away from evil is understanding]” (Job 28:27–28). “He crafted its pillars of silver” (Song of Songs 3:10) – this is a genealogy. Likewise it says: “The righteous one is the foundation of the world” (Proverbs 10:25). “Silver” is nothing other than refining the genealogy, just as it says: “He will sit like one refining and purifying silver, and he will purify the sons of Levi and refine them [like gold and like silver]” (Malachi 3:3). “Its cushioning of gold” (Song of Songs 3:10) – this is the Torah, in whose regard it is written: “They are more desirable than gold, than much fine gold” (Psalms 19:11), and the Holy One blessed be He gave it to study it only to one who preserves his genealogy. Likewise, it says: “To the wicked one God said: What have you to do with My book of statutes, and you invoke My covenant” (Psalms 50:16)? Why is it so? “When you see a thief, you run with him; you join in with adulterers” (Psalms 50:18). And it says: “Render to the Lord, you families of the peoples; render to the Lord honor and might” (Psalms 96:7). “Its seat [merkavo] of purple wool” (Song of Songs 3:10) – this is the Holy One blessed be He, in whose regard it is written: “Who rides [rokhev] the heavens to assist you” (Deuteronomy 33:26). And He weaves the world so that all of them will emerge according to their species and they will not intermingle one species with another, just as it says: “Let the earth sprout vegetation” (Genesis 1:11). He rests His Divine Presence only upon those of pure lineage in Israel. Likewise it says: “To be a God for you and for your offspring after you” (Genesis 17:7). When your offspring are identifiable as being after you, the Holy One blessed be He is God to them, but when his offspring are not identifiable as being after him, as they are intermingled with the offspring of their counterparts, He is not God to them. “Its interior is inlaid with love, from the daughters of Jerusalem” (Song of Songs 3:10) – Rabbi Yudan says: This is the merit of the Torah, as it is stated in its regard: “A loving doe” (Proverbs 5:19), and the merit of the righteous, as it is stated: “And I loved Jacob” (Malachi 1:2). Rabbi Azarya said in the name of Rabbi Yehuda bar Simon: This is the Divine Presence, just as it says: “You shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5). Another matter: “Palanquin [apiryon]” (Song of Songs 3:10) – this is the eternal Temple. Why is it called apiryon? It is because all the golden forms would produce after its kind. “From the timber of Lebanon” (Song of Songs 3:10) – just as it says: “And we will cut timber from Lebanon…[and you will take it up to Jerusalem]” (II Chronicles 2:15). “He crafted its pillars of silver” (Song of Songs 3:10) – “He erected the pillars before the Sanctuary, one to the right [and one to the left]” (II Chronicles 3:17). Was it of silver? Was it not of bronze? It was, rather, of refined bronze whose value equaled that of silver. “Its cushioning of gold” (Song of Songs 3:10) – it is taught: The entire Temple was overlaid with gold, except for behind the doors (Midot 4:1). Rabbi Aivu said: The mishna is referring to the second Temple; however, in the first Temple it was even behind the doors. There are seven types of gold: Fine gold, pure gold, beaten gold, chased gold, glittering gold, refined gold, parvayim gold. Fine gold, in its plain sense, just as you say: “The gold of that land was fine” (Genesis 2:12). Rabbi Yitzḥak said: It is fine when he is in the house, and it is fine when it is accompanying him. Pure gold, they place it in the crucible and it lacks nothing. Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Ami: Solomon placed one thousand gold talents into the furnace one thousand times until there remained only one talent. Was it not taught: Rabbi Yosei ben Rabbi Yehuda said: It happened that the candelabrum in the Temple was one Gordian dinar greater than the candelabrum of the wilderness, and he placed it in the furnace eighty times until it diminished? Rather, initially the dross diminished by a large amount; from this point forward it diminished by only a minimal amount. Beaten gold is spun like a thread and drawn like wax. Hadrian had the weight of an egg [of beaten gold]. Diocletian had the weight of a Gordian dinar. This kingdom has none of that. Chased gold [sagur] – that would cause all the owners of gold to close [soger]. But is it not written: “And seven thousand talents of refined silver, to overlay the walls of the houses” (I Chronicles 29:4)? Was it silver? Was it not gold, as it is written: “The great Temple he overlaid with juniper wood, which he overlaid with fine gold” (II Chronicles 3:5)? Why do they call it silver [kesef]? It is because it would put to shame [makhsif] all the owners of gold. And all the vessels were crafted from it, the basins, the pots, the shovels, the forks, the spoons, and the firepans, [were of] chased gold. There it is written: “And the potot for the doors of the Temple” (I Kings 7:50). What are potot? Rabbi Yitzḥak of Migdal said: It is the cup under the hinge. Rabbi Simai said: These are the teeth of the keys, to teach you that the Temple was not lacking even insignificant matters. Glittering [mufaz] gold – Rabbi Patriki, brother of Rabbi Derosai, says in the name of Rabbi Aivu Abba: It is like this sulfur enflamed in fire. Rabbi Avin said: It is after the name of its country, Me’ufaz. Refined gold – the school of Reish Lakish says: They would cut it like olives, feed it to ostriches, and it emerges refined. Parvayim gold – Rabbi Shimon ben Lakish said: It is red and similar to the blood of a bull [par]; and some say that it produces fruits [perot]. Rabbi Ḥanina bar Yitzḥak said: When Menashe placed an idol in the Sanctuary, all those fruits dried. That is what is written: “The flower of Lebanon withers” (Nahum 1:4). However, in the future, everything will be restored, as it is written: “It will blossom and will rejoice…” (Isaiah 35:2). “Its seat of purple wool” (Song of Songs 3:10) – “he crafted the curtain of sky-blue, purple, and crimson wool, and fine linen” (II Chronicles 3:14). Because the purple wool is the most important of them all, as it is a royal garment, just as it says: “He will don purple wool” (Daniel 5:7), that is why he mentioned it. Similarly, “eaters of the flesh of swine, detestable creatures, and mice” (Isaiah 66:17) – what prohibition is there that is greater regarding swine than the rest of the non-kosher animals, and mice from the other creeping animals? Rather, it mentioned swine, and the same is true regarding all non-kosher animals and beasts, and it mentioned mice, and the same is true of all creeping animals in the world. Another matter: “Palanquin” (Song of Songs 3:10) – this is the Ark. Rabbi Yehuda bar Rav Ilai said: This is analogous to a king who had a fine, praiseworthy, and appealing daughter. The king said to his servants: Craft a chair for her with a cover. It is preferable that they see the beauty of my daughter from behind the cover. So, the Torah is fine, praiseworthy, and appealing. The Holy One blessed be He said: Craft an Ark for it, so its beauty will be seen from within the Ark. “King Solomon [Shelomo] made himself” (Song of Songs 3:10) – the king that peace [shalom] is His. He rendered the entire Torah that way, as it is stated: “All its ways are peace” (Proverbs 3:17). “From the timber of Lebanon” (Song of Songs 3:10) – “you shall craft an Ark of acacia wood” (Exodus 25:10). “He crafted its pillars of silver” (Song of Songs 3:10) – these are the two pillars that stood before it like a type of portico. “Its cushioning of gold” (Song of Songs 3:10) – “you shall plate it with pure gold” (Exodus 25:11). “Its seat of purple wool” (Song of Songs 3:10) – Rabbi Tanḥuma said: This is the Ark cover, which is similar to purple, and it is written in its regard: “You shall place the Ark cover upon the Ark from above” (Exodus 25:21). “Its interior is inlaid with love, from the daughters of Jerusalem” (Song of Songs 3:10) – Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: This is the merit of the Torah, this is the merit of the righteous who engage in its study. Rabbi Azarya said in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon: This is the Divine Presence. Rabbi Abba bar Kahana said: It is written: “I will meet with you there…” (Exodus 25:22), etc. Another matter: “Palanquin” (Song of Songs 3:10) – this is the Tabernacle. Rabbi Azarya said in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon: To what is this matter comparable? It is to a king of flesh and blood who had a daughter and he loved her excessively. As long as his daughter was a minor, he would speak to her in public. When he would see her in the courtyard, he would speak with her. When she grew older and displayed signs of puberty, the king said: It is not in keeping with my daughter’s honor that I will speak to her in public. Instead, craft a partition for her so that when I wish to speak with my daughter, I will speak with her behind the partition. So, when the Holy One blessed be He saw Israel in Egypt, they were lads, as it is stated: “When Israel was a lad, I loved him, and from Egypt I called My son” (Hosea 11:1). He saw them at the sea, and He would speak to them, as it is stated: “The Lord said to Moses: Why are you crying out to Me? [Speak to the children of Israel]” (Exodus 14:15). He saw them at Sinai and would speak with them, as it is stated: “Face-to-face the Lord spoke with you” (Deuteronomy 5:4). Once they received the Torah and became a complete nation for Him, they said: “Everything that the Lord has spoken we will perform and we will heed” (Exodus 24:7). The Holy One blessed be He said: It is not in keeping with my children’s honor that I will speak to them in public. Rather, craft for Me a Tabernacle, and when I need to speak with them, I will speak with them from the Tabernacle. That is what is written: “When Moses would come into the Tent of Meeting to speak with Him, [he heard the Voice speaking to him from above the Ark cover that was upon the Ark of the Testimony, from between the two cherubs, and He spoke to him]” (Numbers 7:89). “King Solomon [Shelomo] made himself” (Song of Songs 3:10) – this is the Holy One blessed be He, that peace [shalom] is His, as He makes peace with Israel after the contention that He had with them due to the act of the calf. “From the timber of Lebanon” (Song of Songs 3:10) – “you shall make the boards for the Tabernacle [of acacia wood]” (Exodus 26:15). “He crafted its pillars of silver” (Song of Songs 3:10) – “the hooks of the pillars and their bands shall be of silver” (Exodus 27:11). “Its cushioning of gold” (Song of Songs 3:10) – “you shall overlay the boards with gold” (Exodus 26:29). “Its seat is of purple wool” (Song of Songs 3:10) – “you shall craft a curtain of sky-blue, purple, [and crimson wool]” (Exodus 26:31), and it is written: “You shall screen the Ark with the curtain…” (Exodus 40:3). “Its interior is inlaid with love, from the daughters of Jerusalem” (Song of Songs 3:10) – Rabbi Azarya said in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon: This is the Divine Presence. Rabbi Yudan said: This is the merit of the Torah, and this is the merit of the righteous. Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: “Moses was unable to enter [the Tent of Meeting, because the cloud rested upon it and the glory of the Lord filled the Tabernacle]” (Exodus 40:35). To what is this matter comparable? It is to a cave that is located on the seashore. The sea raged and the cave became filled with water, but the sea lacked nothing. So, the Tent of Meeting was filled with the radiance of the Divine Presence, but the world lacked nothing. That is, “its interior is inlaid with love, from the daughters of Jerusalem” (Song of Songs 3:10) – this is the Divine Presence. Rabbi Abba bar Kahana said: It is written: “I will meet with you there…” (Exodus 25:22) – it is to teach you that even what is behind the Ark cover is not unoccupied by the Divine Presence. A certain idolater asked Rabban Gamliel: Why did the Holy One blessed be He appear to Moses from the midst of the bush? He said to him: Had he appeared on a certain carob tree or on a certain fig tree would you have asked me this? To dismiss you with nothing is not possible. It is to teach you that there is no place on earth that is unoccupied by the Divine Presence, as even from the bush He would speak would speak to Moses. Another matter: “Palanquin…” (Song of Songs 3:10) – what is written just before it? “Behold the bed of Solomon: [There are sixty valiant men around it, from the valiant of Israel, all armed with a sword, trained in war; each man, a sword on his thigh, from fear in the nights]” (Song of Songs 3:7–8). This is the Priestly Benediction, as we stated previously. It is to teach you that Solomon came only to explain the Torah and based his statements on the order of the Torah. Just as just before the portion of the Tabernacle, the portion of the Priestly Benediction is written, so too, Solomon did the same: First he mentioned the Priestly Benediction, and then he spoke of the Tabernacle: “[King Solomon] made himself a palanquin” (Song of Songs 3:10). Why did he do so? Rabbi Yehoshua of Sikhnin said: To what is the matter comparable? It is to a king who betrothed his daughter. He made an elaborate betrothal celebration, and the evil eye affected them. When the king came to marry off his daughter, what did he do? He gave her an amulet. He said to her: Let this amulet be upon you so the evil eye will not affect you. The Holy One blessed be He did so as well. When He came to give the Torah to Israel, He made an elaborate public celebration, as it is written: “All the people were seeing the thunder” (Exodus 20:15). That was only betrothal [kidushim], as it is written: “Go to the people and sanctify them [vekidashtam] today and tomorrow” (Exodus 19:10), but the evil eye affected them and the tablets were shattered, just as it says: “He shattered them at the foot of the mountain” (Exodus 32:19). When they came to craft the Tabernacle, He did not do so. The Holy One blessed be He gave them the blessing first, so that the evil eye would not affect them. That is why it is first written: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24) from the evil eye, and then: “It was on the day that [Moses] concluded…”

Section 5ה׳

אָמַר רַבִּי אָבִין אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם נִכְנַס בַּמְדִינָה מִשֶּׁבְּנֵי הַמְּדִינָה מְקַלְסִין אוֹתוֹ וּמְכַבְּדִין אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם צָרְכֵיהֶם, בּוֹנֶה לָהֶם דִּימוֹסִיאוֹת, עוֹשֶׂה לָהֶם נַחַת רוּחַ בַּמְּדִינָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁכָּן נָתַן לָהֶם אֶת הַבְּרָכָה תְּחִלָּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, וְאַחַר כָּךְ: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו'.

Rabbi Avin said: The attributes of the Holy One blessed be He are not like the attributes of a king of flesh and blood. When a king of flesh and blood enters a province, after the residents of that province laud him and honor him, then he performs all their needs for them. He builds them communal buildings and performs deeds to facilitate their comfort in the province. But the Holy One blessed be He is not like that; rather, before Israel crafted the Tabernacle, the Holy One blessed be He gave them the blessing first, just as it is stated: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24), and then: “It was on the day that [Moses] concluded…”

…and 16 more sections in this chapter.

Become a premium member

Or start free — a free account opens your first 5 gematria searches in full. Create free account

The daily learning is free on your account, every day.

Bamidbar Rabbah — Midrash Rabbah, TE edition, via Sefaria

English: The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 — CC BY