במדבר רבה י״אBamidbar Rabbah 11

Section 1א׳

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ו, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו. אִישׁ חָמָס, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע. אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כה, כז): וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִּד. חָמָס, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, י): מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: אַל תְּקַנֵּא, לְפִי שֶׁהָיָה גָלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת אֱדוֹם וְיִהְיוּ דְחוּקִים וּלְחוּצִים בֵּינֵיהֶם, וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְרַעֵם עַל זֹאת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר מַלְאָכִי (מלאכי ג, יד טו): אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וגו' וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. לְפִיכָךְ אָמְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, אַל תְּקַנְאוּ בִּשְׁלוֹם עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. לָמָּה, הַבִּיטוּ לְאַחֲרִית הַדָּבָר שֶׁהִנֵּה הַיּוֹם יָבוֹא שֶׁיְתָעֵב הָאֱלֹהִים כָּל מִי שֶׁהָיָה מַלִּיז בַּמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ה, ז): אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'. אֲבָל מִי שֶׁמְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו לְפָנָיו הוּא יִהְיֶה מֵאַנְשֵׁי סוֹדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וגו'. וְאוֹמֵר (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): רֻשַׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרֹס וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (מלאכי א, ה): וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' וגו'. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, אֵלּוּ אֲדוֹמִים שֶׁנִּקְרְאוּ לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, וְהֵם נִקְרְאוּ זֵדִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, טו): וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְׁרִים זֵדִים. וּמִנַּיִן שֶׁבַּאֲדוֹמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב (מלאכי ג, טו): גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהֵם מִתְלוֹצְצִים בְּכָל יוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לה, יג): וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי. (משלי ג, לד): הוּא יָלִיץ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְדוֹד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, טו): כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כֵּן יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. (משלי ג, לד): וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲנִיִּים בֵּינֵיהֶם וּמְהַלְּכִים בַּעֲנָוָה בְּתוֹכָם, וְסוֹבְלִים עֻלָּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָחוֹן עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. וְאוֹמֵר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ל, יט): כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּיְרוּשָׁלָיִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶה. (משלי ג, לה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִקְרְאוּ חֲכָמִים בְּעֵת שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו): וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם וגו'. וּלְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אֶת הַתּוֹרָה בֵּינֵיהֶם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִילָם כִּסֵּא כָבוֹד, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א ב, ח): וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ז, כז): וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא וגו'. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו, וְאוֹמֵר (ירמיה מט, ז): הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם. מַהוּ מֵרִים קָלוֹן, שֶׁהֵם יָרִימוּ בְּחֶלְקָם קָלוֹן, שֶׁסּוֹפָם יֵלְכוּ לָאֵשׁ, וְאֵין קָלוֹן אֶלָּא שְׂרֵפָה, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה כט, כב): אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ, וְאוֹמֵר (ויקרא ב, יד): אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עובדיה א, יח): וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו', וְאוֹמֵר (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, הֱוֵי: וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. דָּבָר אַחֵר, (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ, מְדַבֵּר בְּנוֹאֵף שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הוּא גּוֹזֵל מָמוֹן מִבְּנֵי בַּעַל הָאִשָּׁה וְנוֹתֵן לַמַּמְזֵר, לְפִי שֶׁבַּעֲלָהּ חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאֵינוֹ בְּנוֹ, וּמַנְחִילוֹ עִם בָּנָיו, וְעַל דָּבָר זֶה נִקְרָא הַנּוֹאֵף אִישׁ חָמָס. מַהוּ אַל תְּקַנֵא, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה לַנּוֹאֵף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תַּאֲוַת לִבּוֹ עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מַאֲכִילָתוֹ וּמַשְׁקָתוֹ, אַל יְקַנֵּא בְּשַׁלְּוָתוֹ וְאַל יִבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, לָמָּה, כִּי הַנּוֹאֵף נִקְרָא תּוֹעֵבָה (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, הִיא מִן הַתּוֹעֵבוֹת, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁמְּשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, יד): וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו'. לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (משלי ב, טו): וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם. (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ, זֶה שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וְנוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, טו): הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם. מַהוּ סוֹדוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ הָאֵיךְ יִנָּצֵל מִמֶּנָּהּ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ד, יא): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ. הַיַּיִן עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, וְהַסּוֹד שִׁבְעִים, הוּא נוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן הָעוֹלֶה מִנְיָנוֹ שִׁבְעִים, זוֹכֶה לְסוֹד הַחָכְמָה שֶׁהוּא עוֹלֶה שִׁבְעִים, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יָצָא יַיִן נִכְנַס סוֹד, הֱוֵי: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה הַנּוֹאֵף, מָה הִיא הַמְאֵרָה, שֶׁהַמַּיִם הַמָּרִים הַמְאָרְרִים בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתָהּ, הֱוֵי: מְאֵרַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כא): יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ זֶה נָזִיר וּנְזִירָה שֶׁאִם נָזְרוּ מִן הַיַּיִן לְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, זוֹכִים לִבְרָכָה, לְכָךְ סָמַךְ אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הֱוֵי: וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים, זֶה הַנּוֹאֵף הַטּוֹעֶה בַּיַּיִן שֶׁנִּקְרָא לֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וגו'. הוּא יָלִיץ, שֶׁהַכֹּל מִתְלוֹצְצִים עַל הַנּוֹאֵף, שֶׁהוּא לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי. וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן, אֵלּוּ הַנְּזִירִים שֶׁתּוֹפְשִׂים עֲנָוָה בְּעַצְמָן, שֶׁנּוֹזְרִים מִן הַיַּיִן וּמְגַדְּלִים פֶּרַע, כְּדֵי לְעַנּוֹת עַצְמָן וּלְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם חֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כה): וִיחֻנֶךָּ. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ הַנְּזִירִים יְרֵאִים מִן הַחֵטְא נִקְרְאוּ חֲכָמִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. וְאוֹמֵר (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, נוֹחֲלִים כָּבוֹד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנָיו אֲלֵיהֶם וּמַשִֹּׂיא לָהֶם שָׁלוֹם, שֶׁבְּעֵת שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ הוּא כְּבוֹדוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, י): הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכָּתוּב בָּהּ (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת, וְהֵם נִקְרְאוּ כְּסִילִים, נוֹאֵף מִנַּיִן (משלי ט, טז): מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה. הַנּוֹאָפֶת, דִּכְתִיב (משלי ג, יג): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה. מֵרִים קָלוֹן, (במדבר ה, יח): וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְאוֹמֵר (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו'. יֵשׁ לְךָ קָלוֹן יוֹתֵר מִזֶּה, הֱוֵי: מֵרִים קָלוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן, כְּמָה שֶׁאוֹמֵר בָּעִנְיָן כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.

“Speak to Aaron and to his sons, saying: So you shall bless the children of Israel; say to them:” (Numbers 6:23). “So you shall bless the children of Israel…” – that is what is written: “Do not envy a man of villainy, and do not choose any of his ways” (Proverbs 3:31). “A man of villainy” – this is the wicked Esau; “man” – just as it says: “Esau was a man who knew hunting” (Genesis 25:27); “villainy” – just as it says: “For the villainy to your brother Jacob” (Obadiah 1:10). What is it that it said: “Do not envy”? It is because it was revealed before the Holy One blessed be He that Israel is destined to be subjugated to Edom and would be hard pressed and overburdened in their midst, and Israel is destined to protest this, just as Malachi said: “You said: It is vain to worship God and what is the profit in our having kept His commission.… Now we praise the wicked; the evildoers, too, prosper; they also test God and escape” (Malachi 3:14–15). That is why the Divine Presence said by means of Solomon: “Do not envy a man of villainy” – do not envy the tranquility of the wicked Esau; “and do not choose any of his ways” – you shall not perform any of his actions. Why? Look to the end of the matter, as, behold, the day will come when God will despise everyone who would impugn [maliz] the mitzvot. That is what is written: “For the devious person [naloz] is an abomination to the Lord” (Proverbs 3:32). Likewise it says: “The Lord abhors a man of bloodshed and deceit” (Psalms 5:7). However, one whose path is upright before Him will be among His confidants; that is what is written: “And His secret is with the upright” (Proverbs 3:32). Likewise, it says: “Now, it will be said to Jacob [and to Israel what God has wrought]” (Numbers 23:23). And it says: “The secret of the Lord is to those who fear Him…” (Psalms 25:14). And it says: “You will return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him” (Malachi 3:18). “The curse of the Lord is on the house of the wicked” (Proverbs 3:33) – this is Esau the wicked, just as it says: “[If Edom will say:] We are ruined, but we will return and build the ruins, so said the Lord of hosts: They will build, and I will destroy; [they will be called the boundary of wickedness]” (Malachi 1:4). “And He blesses the abode of the righteous” (Proverbs 3:33) – this is Israel, in whose regard it is written: “Your people, they are all righteous, they will inherit the land forever” (Isaiah 60:21). “Your eyes will see, and you will say: May the Lord be exalted [beyond the boundary of Israel]” (Malachi 1:5). “If it is to scoffers, He will scoff” (Proverbs 3:34) – these are the Edomites, who are called scoffers, as it is stated: “A wicked and arrogant man, scoffer is his name” (Proverbs 21:24). And they are called wicked, just as it says: “Now we praise the wicked” (Malachi 3:15). From where is it derived that the verse is speaking of the Edomites? As it is written: “The evildoers [osei risha], too, prosper” (Malachi 3:15) – these are the Edomites, just as it says: “They will be called the boundary of wickedness [risha]” (Malachi 1:4). And they scoff at Israel every day, about the troubles that befall them, just as it says: “You were haughty against Me with your mouths, and you increased your words against Me; I heard” (Ezekiel 35:13). “He will scoff” – the Holy One blessed be He is destined to mete out to them according to their measure, just as it says: “As you have done, so will be done to you; your retribution will return upon your head” (Obadiah 1:15). “But to the humble He gives favor” (Proverbs 3:34) – this is Israel, who are poor among them and walk humbly in their midst and bear their yoke upon them in order to sanctify the name of the Holy One blessed be He. That the Holy One blessed be He is destined to be gracious to these and punish those, just as it says: “Therefore, the Lord will wait to be gracious to you […for the Lord is a God of justice]” (Isaiah 30:18). And it says: “The humble will increase their joy in the Lord” (Isaiah 29:19). And it says: “For a people will live in Zion, in Jerusalem; you will not weep” (Isaiah 30:19). “The wise will inherit honor” (Proverbs 3:35) – this is Israel, who are called wise when they perform the Torah and the mitzvot, as it is stated: “You shall observe and you shall perform, as this is your wisdom and your understanding…” (Deuteronomy 4:6). Because Israel observes the Torah in their midst, the Holy One blessed be He is destined to bequeath to them a throne of glory, just as it says: “He will bequeath to them a throne of glory” (I Samuel 2:8), as the Holy One blessed be He is destined to restore the monarchy to Israel, just as it says: “The kingdom, the dominion, and the greatness of the kingdoms under the entire heavens [will be given to the holy people of the Most High]” (Daniel 7:27). “And fools carry away disgrace” (Proverbs 3:35) – these are the Edomites, just as it says: “I will eliminate the wise from Edom, and wisdom from the mountain of Esau” (Obadiah 1:8). And it says: “[Concerning Edom, so said the Lord of hosts:] Is there no longer wisdom in Teman? Is counsel lost from the children? Has their wisdom spoiled” (Jeremiah 49:7)? What is “carry away disgrace [kalon]”? It means that they will carry away disgrace in their portion, as their end will be that they will go into fire. Kalon is nothing other than fire, just as it says: “Whom the king of Babylon roasted [kalam] in the fire” (Jeremiah 29:22). And it says: “Just ripened, roasted [kalui] in fire” (Leviticus 2:14). Likewise it says: “[The house of Jacob will be fire,] and the house of Joseph a flame, [and the house of Esau for straw, and they will ignite them and consume them]” (Obadiah 1:18). And it says: “I was seeing until the beast was slain and its body destroyed and it was relegated to the burning of fire” (Daniel 7:11). That is, “and fools carry away disgrace.” Another matter: “Do not envy a man [of villainy]” (Proverbs 3:31) – it is speaking of an adulterer, who, when he consorts with the wife of another and she is impregnated by him, he robs money from the children of the woman’s husband and gives it to the mamzer, as the husband thinks that he is his son, but he is not his son, and he bequeaths him the inheritance with his sons. It is regarding this matter that the adulterer is called “a man of villainy.” What is “do not envy”? It is that anyone who sees the adulterer, who realizes the lust in his heart with the wife of another and she feeds him and gives him to drink, should not envy his tranquility and should not choose any of his ways. Why? It is because the adulterer is called an abomination: “They are six that the Lord hates, and seven that are an abomination to His soul” (Proverbs 6:16). “One who incites discord among brethren” (Proverbs 6:19) is one of the abominations. This is the adulterer, who incites discord between a man and his wife, just as it says: “And a spirit of jealousy overcame him, [and he warned his wife]” (Numbers 5:14). That is why it is stated: “For the devious [naloz] person is an abomination to the Lord” – this is the adulterer, in whose regard it is written: “And are devious [unlozim] in their tracks” (Proverbs 2:15–16). “And His secret is with the upright” (Proverbs 3:32) – this is one who sees his actions and abstains from wine in order to render his paths upright, just as it says: “Who render their paths upright” (Proverbs 9:15). What is His secret? It is that the Holy One blessed be He teaches him how to save himself from her, just as it says: “I have guided you on the path of wisdom” (Proverbs 4:11). The numerical value of wine [yayin] is seventy and of secret [sod] is seventy. He abstains from wine that totals seventy, and he merits the secret of wisdom that totals seventy. Wine enters, a secret emerges, wine remains out, a secret enters. That is, “and His secret is with the upright.” “The curse of the Lord is on the house of the wicked” (Proverbs 3:33) – this is the adulterer. What is the curse [hame’era]? It is that the water that causes curse [hame’arerim] will examine him just as they examine her. That is, “the curse of the Lord,” just as it says: “May the Lord render you as a curse…” (Numbers 5:21). “And He blesses the abode of the righteous” (Proverbs 3:33) – this is the male nazirite and the female nazirite, who, if they abstained from wine to protect themselves from sin, merit a blessing. That is why it juxtaposed the portion of the Priestly Benediction after the portion of the nazirite, because he merits receiving the blessings of the Priestly Benediction. That is, “and He blesses the abode of the righteous,” just as it says: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24). “If it is to scoffers,” (Proverbs 3:34) – this is the adulterer, who errs due to wine, who is called a scoffer, just as it says: “Wine is a scoffer, intoxicating drink is tumultuous…” (Proverbs 20:1). “He will scoff” (Proverbs 3:34) – as everyone scoffs at the adulterer, as he is a curse and an oath for My chosen ones. “But to the humble, He is gracious” (Proverbs 3:34) – these are the nazirites, who adopt humility for themselves, who abstain from wine and grow their hair in order to torment themselves and protect themselves from transgression. The Holy One blessed be He is gracious with them, just as it is written: “And be gracious to you” (Numbers 6:25). “The wise will inherit honor” (Proverbs 3:35) – because the nazirites feared sin they were called wise men, just as it says: “Fear of the Lord is the beginning of wisdom” (Psalms 111:10). And it says: “Behold, fear of the Lord is wisdom” (Job 28:28). They inherit honor, as the Holy One blessed be He lifts His countenance to them and grants them peace, as when a person sits peacefully in his home, that is his honor. Likewise, it says: “Preserve your honor and stay at home” (II Kings 14:10), as after the portion of the nazirite, the Priestly Benediction is written, in which it is written: “And grant you peace” (Numbers 6:26). “And fools carry away disgrace” (Proverbs 3:35) – these are the adulterer and the adulteress, and they are called fools. The adulterer, from where is it derived? “Whoever is a simpleton let him turn here” (Proverbs (9:16). The adulteress, as it is written: “The woman of folly is loud” (Proverbs 9:13). “Carry away disgrace” – “he shall expose the head of the woman” (Numbers 5:18), and it says: “Her belly will distend…” (Numbers 5:27); do you have any disgrace greater than that? That is, “carry away disgrace.” This is why the portion of the Priestly Benediction is stated after the portion of the nazirite, as anyone who abstains from wine for the sake of Heaven merits all the blessings stated in the Priestly Benediction. From where is it derived? It is just as it says: “So you shall bless [the children of Israel]” (Numbers 6:23).

Section 2ב׳

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים וגו' (שיר השירים ב, ט), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִן אַתְּ אֲתָא לְגַבָּן תְּחִלָּה, דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, מַה הַצְּבִי הַזֶּה מְדַלֵּג כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ מִמִּצְרַיִם לַיָּם, וּמִן יָם לְסִינָי. בְּמִצְרַיִם (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו'. בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. לְסִינַי (דברים לג, ב): וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא. אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְאוּרְזִילָא דְאַיַּלְתָּא. (שיר השירים ב, ט): הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, זֶה מִדְבַּר סִינָי. (שיר השירים ב, ט): מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וגו'. (שיר השירים ב, ט): מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים וגו'. (שיר השירים ב, י): עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתְּ אֲמַרְתְּ לָנוּ אַתְּ אֲתָא לְגַבָּן תְּחִלָּה, דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, מַה הַצְּבִי הַזֶּה נִגְלֶה וְחוֹזֵר וְנִכְסֶה, כָּךְ גּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן נִגְלָה וְנִכְסָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כַּגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן כָּךְ גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן זֶה משֶׁה נִגְלָה לָהֶם וְחָזַר וְנִכְסָה מֵהֶם, כַּמָּה נִכְסָה מֵהֶם, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ה, כ): וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וגו', אַף גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן נִגְלֶה לָהֶם וְחוֹזֵר וְנִכְסֶה מֵהֶם. כַּמָּה יְהֵא נִכְסֶה מֵהֶם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים, הָדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יא): וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַים וְתִשְׁעִים, וּכְתִיב (דניאל יב, יב): אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה, אִלֵּין מוֹתְרַיָּה כַּמָּה אִינּוּן, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יוֹם שֶׁהוּא נִכְסֶה מֵהֶן, וְחוֹזֵר וְנִגְלֶה לָהֶם. וּלְהֵיכָן מַעֲלֶה אוֹתָן, אִית דְּאָמְרִין לְמִדְבַּר יְהוּדָה וְאִית דְּאָמְרִין לְמִדְבַּר סִיחוֹן וְעוֹג, כָּל מִי שֶׁהוּא מַאֲמִינוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, הוּא אוֹכֵל שָׁרְשֵׁי רְתָמִים וַעֲלֵי מְלוּחִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ל, ד): הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרָיו הוּא הוֹלֵךְ וּמַשְׁלִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבַסּוֹף אֻמּוֹת הָעוֹלָם הוֹרְגִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן לְסוֹף אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד לָהֶם מָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, י): עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד. וְאוֹמֵר (דברים טז, ו): מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְאוּרְזִילָא דְאַיַּלְתָּא. הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, זֶה כֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵינוֹ חָרֵב לְעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב. מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת בִּזְכוּת אָבוֹת. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין חַלּוֹן לְחָרָךְ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין זְכוּת אָבוֹת לִזְכוּת אִמָּהוֹת. עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי, מָה אָמַר (ישעיה מט, יח): חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. דָּבָר אַחֵר, דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, מַה הַצְּבִי הַזֶּה מְקַפֵּץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִגָּדֵר לְגָדֵר וּמֵאִילָן לְאִילָן וּמִסֻּכָּה לְסֻכָּה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ מִכְּנֶסֶת זוֹ לִכְנֶסֶת זוֹ, כָּל כָּךְ לָמָּה בִּשְׁבִיל לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו', בְּאֵי זוֹ זְכוּת בִּזְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב: כֹּה תְבָרְכוּ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְאוּרְזִילָא דְאַיַּלְתָּא, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַקֵּר אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב וגו', יָשַׁב כְּתִיב, בָּא לַעֲמֹד אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁב אַבְרָהָם, אַתָּה סִימָן לְבָנֶיךָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּנֶיךָ נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְקוֹרְאִין אֶת שְׁמַע וְיוֹשְׁבִים וּכְבוֹדִי עוֹמֵד, וּמַה טַּעַם (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. אָמַר רַבִּי חַגַּאי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֱלֹהִים עוֹמֵד אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֱלֹהִים נִצָּב, אֶטָיְמוֹס, הָא כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו: כֹּה תְבָרְכוּ וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לַכֹּהֲנִים אַתְּ אוֹמֵר שֶׁיְבָרְכוּ אוֹתָנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִים אֶלָּא לְבִרְכוֹתֶיךָ, וְלִהְיוֹתֵינוּ מִתְבָּרְכִים מִפִּיךָ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים כו, טו): הַשְּׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לַכֹּהֲנִים שֶׁיִּהְיוּ מְבָרְכִין אֶתְכֶם, עִמָּהֶם אֲנִי עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם. לְפִיכָךְ הַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים אֶת כַּפֵּיהֶם, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד אַחֲרֵינוּ, וּלְכָךְ הוּא אוֹמֵר: מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מִבֵּין כִּתְפוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים. עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי (במדבר ו, כז): וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. כֹּה תְבָרְכוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יב, ב): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וגו'. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁבַע בְּרָכוֹת בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם, וְאֵלּוּ הֵן: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב): וַאֲבָרֶכְךָ (בראשית יב, ב): וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ (בראשית יב, ב): וֶהְיֵה בְּרָכָה (בראשית יב, ג): וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ (בראשית יב, ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (בראשית יב, ג): וְנִבְרְכוּ בְךָ. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּסוּקִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁכָּתוּב בָּהֶן כִּי טוֹב. רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׁלשׁ גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן. בִּשֵֹּׂר שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. וַהֲלוֹא גְּדֻלּוֹת אֵינָן אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְאֶעֶשְׂךָ, גְּדֻלָּה הִיא, דִּכְתִיב (שמואל א יב, ו): ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת משֶׁה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. וַאֲבָרֶכְךָ, זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יִצְחָק. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יָכוֹל יִהְיוּ חוֹתְמִין בְכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, בְּךָ חוֹתְמִין וְאוֹמְרִים מָגֵן אַבְרָהָם, וְאֵין חוֹתְמִין בְּכֻלָּן. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר זְעֵירָא וֶהְיֵה בְּרָכָה, בִּרְכָתְךָ קוֹדֶמֶת לְבִרְכָתִי, שֶׁמִּשֶּׁהֵם אוֹמְרִים מָגֵן אַבְרָהָם, אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים מְחַיֵּה הַמֵּתִים. דָּבָר אַחֵר, וֶהְיֵה בְּרָכָה, וֶהְיֵה בְּרֵכָה, מָה הַבְּרֵכָה הַזּוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתָּה מְקָרֵב רְחוֹקִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אֶתֶּנְךָ, אֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֶבְרָא אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ז): וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. לְגוֹי גָדוֹל, אָמַר אַבְרָהָם לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִנֹּחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גוֹי גָדוֹל, אֲנִי מַעֲמִידָהּ מִמְּךָ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא אֵימָתַי עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם לְגוֹי גָדוֹל, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבָאוּ לְסִינַי וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִבִּיט בָּהֶם משֶׁה וְאָמַר הֲרֵי הֵן עֲשׂוּיִים כְּשֵׁם שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ח): וּמִי גוֹי גָדוֹל. דָּבָר אַחֵר, לְגוֹי גָדוֹל, שֶׁאֶתֵּן לְבָנֶיךָ אֶת הַתּוֹרָה וּמִמֶּנָּהּ יִקָּרְאוּ גוֹי גָדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו): רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. וַאֲבָרֶכְךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר לוֹ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, שֶׁאֵין הַדֶּרֶךְ מְמַעֶטֶת לְךָ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וַאֲבָרֶכְךָ, שֶׁלֹא תְמַעֵט לְךָ הַדֶּרֶךְ אֶת הַיְצִיאָה. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, שֶׁלֹא תְמַעֵט לְךָ אֶת הַשֵּׁם. אָמְרֵי אִינְשֵׁי בְּמַתְלָא מִבֵּיתָא לְבֵיתָא חָלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר נְפָשׁ. בְּרַם אַתְּ לָא נֶפֶשׁ חָסֵר וְלָא מָמוֹן אַתְּ חָסֵר. וֶהְיֵה בְּרָכָה, כְּבָר כְּתִיב: וַאֲבָרֶכְךָ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁבָּרָאתִי עוֹלָמִי וְעַד עַכְשָׁו הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כח): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וגו', וְאוֹמֵר (בראשית ט, א): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי בְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּהָנֵי לְךָ לִמְבָרְכָה בָּרֵךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בֵּרַךְ אַבְרָהָם לְבָנָיו, לָמָּה כֵן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נְתָנוֹ לְאָרִיס, וְהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתוֹ פַּרְדֵּס אִילָן אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים וְאִילָן אֶחָד שֶׁל סַם הַמָּוֶת, אָמַר הֶאָרִיס אֲנִי אֶעֱבֹד וְאַשְׁלִים וּמַה שֶּׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּפַרְדֵּסוֹ יַעֲשֶׂה. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַפַּרְדֵּס זֶה הָעוֹלָם, מְסָרוֹ לְאַבְרָהָם, שֶׁאָמַר לוֹ: וֶהְיֵה בְּרָכָה, מֶה עָשָׂה אַבְרָהָם הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע, יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, אָמַר אַבְרָהָם אִם מְבָרֵךְ אֲנִי אֶת יִצְחָק הֲרֵי יִשְׁמָעֵאל מְבַקֵּשׁ לְהִתְבָּרֵךְ וְהוּא רָשָׁע, אֶלָּא עֶבֶד אָנִי, בָּשָׂר וָדָם אָנִי, לְמָחָר אֶפָּטֵר מִן הָעוֹלָם וּמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ, יַעֲשֶׂה. כְּשֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק וּבֵרֲכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וגו', וְיִצְחָק בֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב בֵּרַךְ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כח): כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם. מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָכֶם, הַכֹּהֲנִים יִהְיוּ מְבָרְכִים אֶת בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶם וֶהְיֵה בְּרָכָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.

“My beloved is like a gazelle or a fawn [ofer ha’ayalim]…” (Song of Songs 2:9) – Rabbi Yitzḥak said: Israel said before the Holy One blessed be He: Master of the universe, in truth you came to us first. “My beloved is like a gazelle” – just as the gazelle leaps, so the Holy One blessed be He leapt and bounded from Egypt to the sea and from the sea to Sinai. In Egypt, “I will pass in the land of Egypt…” (Exodus 12:12). At the sea, “this is my God and I will exalt Him” (Exodus 15:2). At Sinai, “He said: The Lord came from Sinai” (Deuteronomy 33:2). “Or a fawn” – Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: To the fawn of deer. “Behold, he is standing behind our wall” (Song of Songs 2:9) – this is the wilderness of Sinai. “Watching from the windows” (Song of Songs 2:9) – “the Lord descended upon Mount Sinai…” (Exodus 19:20). “Peering through the cracks” (Song of Songs 2:9) – “God spoke all these matters…” (Exodus 20:1). “My beloved spoke up and said to me” (Song of Songs 2:10) – “I am the Lord your God” (Exodus 20:2). Another matter: “My beloved is like a gazelle” (Song of Songs 2:9) – Rabbi Yitzḥak said: Israel said before the Holy One blessed be He: Master of the universe, You told us that You will come to us first. “My beloved is like a gazelle” – just as the gazelle appears and is then concealed, so, the initial redeemer appeared and was then concealed. Rabbi Berekhya said in the name of Rabbi Levi: Like the initial redeemer, so will be the ultimate redeemer. The initial redeemer, this is Moses; he appeared to them and was then concealed from them. How long was he concealed from them? Rabbi Tanḥuma said: Three months; that is what is written: “They encountered Moses and Aaron…” (Exodus 5:20). The ultimate redeemer, too, will appear to them and will then be concealed from them. How long will he be concealed from them? Rabbi Tanḥuma said in the name of Rabbi Ḥama ben Rabbi Hoshaya: Forty-five days. That is what is written: “From the time of the abolishing of the daily offering and the setting up of the abomination of desolation there will be one thousand two hundred and ninety days” (Daniel 12:11), and it is written: “Happy is one who waits, and reaches one thousand three hundred and thirty-five days” (Daniel 12:12). How many are these extra days? They are the forty-five days that he will be concealed from them and will then reappear to them. Where will he take them? Some say to the Judean desert, and some say to the wilderness of Siḥon and Og. Anyone who believes him and follows him will eat roots of the broom tree and saltwort leaves; that is what is written: “Who pick saltwort from bushes, and the root of the broom tree is their food” (Job 30:4). Anyone who does not follow him will go and make peace with the nations of the world, and they will ultimately kill him. Rabbi Yitzḥak bar Maryon said: At the conclusion of forty-five days, the Holy One blessed be He will cause manna to fall for them. That is what is written: “I will yet settle you in tents as in the appointed [moed] days” (Hosea 12:10), and it says: “The appointed time [moed] of your exodus from Egypt” (Deuteronomy 16:6). “Or a fawn” (Song of Songs 2:9) – Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: To the fawn of deer. “Behold, he is standing behind our wall” (Song of Songs 2:9) – this is the western wall of the Temple, which is never destroyed. Why? It is because the Divine Presence is in the west. “Watching from the windows” (Song of Songs 2:9) – due to the merit of the patriarchs; “peering through the cracks” (Song of Songs 2:9) – due to the merit of the matriarchs. Just as there is a distinction between a window and a crack, so there is a distinction between the merit of the patriarchs and the merit of the matriarchs. “My beloved spoke up and said to me” (Song of Songs 2:10) – what did He say? “As I live, the utterance of the Lord, that you will don all of them like jewelry, and you will tie them like a bride” (Isaiah 49:18). Another matter: “My beloved is like a gazelle” (Song of Songs 2:9) – just as this gazelle leaps from place to place, from fence to fence, from tree to tree, and from booth to booth, so, the Holy One blessed be He leaps and bounds from this synagogue to that synagogue. Why to that extent? It is order to bless Israel, as it is stated: “In every place I mention My name, [I will come to you and I will bless you]” (Exodus 20:21). By what merit? It is by the merit of Abraham our patriarch, as it is written: “So [ko] you shall bless,” just as it says: “So [ko] shall be your offspring” (Genesis 15:5). “Or a fawn” (Song of Songs 2:9) – Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: To the fawn of deer. “Behold, he is standing behind our wall” (Song of Songs 2:9) – when the Holy One blessed be He came to visit Abraham our patriarch on the third day since his circumcision, just as it says: “The Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting [yoshev]…” (Genesis 18:1). Yashav is written. He sought to stand; the Holy One blessed be He said to him: Sit, Abraham, you are a paradigm for your descendants, as when your descendants enter synagogues and study halls and recite Shema, they sit and My glory stands. What is the source? “God stands [nitzav] in the assembly of the Almighty” (Psalms 82:1) – Rabbi Ḥagai said in the name of Rabbi Yitzḥak: It is not written here, “God omed,” but rather, “God nitzav,” at the ready. This is just as it says: “It will be before they call, I will answer” (Isaiah 65:24). That is why it is stated: “Behold, he is standing behind our wall”; these are the synagogues and study halls. “Watching from the windows” (Song of Songs 2:9) – when the Holy One blessed be He said to Aaron and his sons: “So you shall bless…,” Israel said before the Holy One blessed be He: ‘Master of the universe, to the priests You said that they should bless us. We need only Your blessings and to be blessed from Your mouth.’ That is what is written: “Look from Your holy abode, from Heaven, and bless Your people Israel” (Deuteronomy 26:15). The Holy One blessed be He said to them: ‘Although I said to the priests that they should bless you, with them I stand and bless you.’ That is why the priests spread their hands, saying: The Holy One blessed be He is standing behind us. That is why it says: “Watching from the windows” – from between the priests’ shoulders; “peering through the cracks” (Song of Songs 2:9) – from between the priests’ fingers. “My beloved spoke up and said to me” – “and I will bless them” (Numbers 6:27). “So you shall bless” – that is what is written: “I will render you a great nation…” (Genesis 12:2). Rabbi Pinḥas ben Yair said: The Holy One blessed be He blessed Abraham with seven blessings, and these are they: “I will render you a great nation” (Genesis 12:2); “I will bless you” (Genesis 12:2); “I will make your name great” (Genesis 12:2); “you will be a blessing” (Genesis 12:2). I will bless those who bless you” (Genesis 12:3); “one who curses you, I will curse” (Genesis 12:3), “[all the families of the earth] will be blessed in you” (Genesis 12:3). These correspond to the seven verses in the act of Creation in which “that it was good” is written. Rabbi Levi bar Ḥayata and Rabbi Abba son of Rabbi Ḥiyya bar Abba said: There are three expressions of greatness and four blessings written here. He apprised him that there would be three patriarchs and four matriarchs. But is it not that there are only two expressions of greatness? “I will render you [ve’e’eskha]” is an expression of greatness , as it is written: “It is the Lord who appointed [asa] Moses [and Aaron]” (I Samuel 12:6). Rabbi Shimon ben Lakish said: “I will render you a great nation” (Genesis 12:2) – this is that we recite: God of Abraham. “I will bless you” (Genesis 12:2) – this is that we recite: God of Isaac. “I will make your name great” (Genesis 12:2) – this is that we recite: God of Jacob. Do we, perhaps, conclude with all of them? The verse states: “You will be a blessing” (Genesis 12:2) – it is with you they conclude: The Shield of Abraham, and we do not conclude with all of them. Rabbi Ḥiyya bar Ze’eira said: “You will be a blessing” – your blessing precedes Mine, as after they recite Shield of Abraham, only then do they recite: Who revives the dead. Another matter: “You will be a blessing [berakha]” (Genesis 12:2) – you will be a pool [berekha]. Just as this pool purifies the impure, you, too, draw the distant under the wings of the Divine Presence. “I will render you [ve’e’eskha] a great nation” (Genesis 12:2) – Rabbi Berekhya said: It is not written here, Etenkha, , but rather ve’e’eskha. After I create you as a new creation, just as it says: “God made [vayaas] the firmament” (Genesis 1:7), then you will be fruitful and multiply. “A great nation” (Genesis 12:2) – Abraham said before Him: ‘Master of the universe, from Noah, did You not produce seventy nations?’ He said to him: ‘That nation in whose regard it is written: “For who is a great nation” (Deuteronomy 4:7), I am producing from you.’ Rabbi Pinḥas HaKohen bar Ḥama said: When did the Holy One blessed be He render Abraham a great nation? It was when they departed from Egypt, came to Sinai, received the Torah, and arrived in the Land of Israel. Moses looked at them and said: They have been rendered just as the Holy One blessed be He promised to the elder, as it is stated: “And who is a great nation” (Deuteronomy 4:8). Alternatively, “a great nation” – as I will give your descendants the Torah, and from it they will be called a great nation, as it is stated: “It is a particularly wise and understanding people, this great nation” (Deuteronomy 4:6). “I will bless you” (Genesis 12:2) – Rabbi Berekhya said: Because travel causes a person three phenomena: It lessens procreation, it lessens his expenditure, and it lessens his reputation; that is why it was stated to him: “I will render you a great nation” (Genesis 12:2) – travel will not lessen your procreation; “I will bless you” – travel will not lessen your expenditure; “I will make your name great” (Genesis 12:2) – it will not lessen your reputation. People say in a parable: From house to house, a cloak; from place to place, a soul. However, you will lose neither a soul nor property. “You will be a blessing” (Genesis 12:2) – it is already written: “I will bless you” (Genesis 12:2); why does the verse state: “You will be a blessing”? Rabbi Eliezer said: The Holy One blessed be He said to him: ‘From when I created My world until now, I needed to bless My creations,’ as it is stated: “God blessed them…” (Genesis 1:28), and it says: “God blessed Noah and his sons” (Genesis 9:1). ‘But from here on, the blessings are granted to you; to one whom you see fit to bless, bless.’ Nevertheless, Abraham did not bless his sons. Why is it so? It is analogous to a king who had an orchard and he entrusted it to a sharecropper. In that orchard there was one tree that was an elixir of life and one tree a deadly poison. The sharecropper said: I will cultivate and complete [my work], and the king will do with his orchard what he chooses. So, the king, this is the Holy One blessed be He. The orchard, this is the world. He granted it to Abraham, as He said to him: “You will be a blessing.” What did Abraham do? He had two sons, one righteous and one wicked: Isaac and Ishmael. Abraham said: If I bless Isaac, Ishmael will request to be blessed, and he is wicked. Rather, I am a servant; I am flesh and blood. Tomorrow, I will pass from the world, and what the Holy One blessed be He wishes to do in His world, He will do. When Abraham passed away, the Holy One blessed be He appeared to Isaac and blessed him, as it is stated: “It was after the death of Abraham, [God blessed Isaac his son]” (Genesis 25:11). Isaac blessed Jacob, and Jacob blessed the twelve tribes, as it is stated: “All these are the tribes of Israel, twelve, and this is that which their father spoke to them, and he blessed them” (Genesis 49:28). From here on, the Holy One blessed be He said: ‘The blessings are granted to you. The priests will bless My children, just as I said to Abraham their patriarch: “You will be a blessing.”’ That is why it is stated: “So you shall bless…”

Section 3ג׳

כֹּה תְבָרְכוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו', רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַר לֵיהּ בִּשְׁלֹמֹה: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, (שיר השירים ג, ז): שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ שֶׁהָיוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סוֹבְבִים מִטָּתוֹ בַּלַּיְלָה, וְהֵן הָיוּ (שיר השירים ג, ז): מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. (שיר השירים ג, ח): כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, לָמָּה הָיָה עוֹשֶׂה כֵן (שיר השירים ג, ח): מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָרוּחוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּהוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עַד שֶׁלֹא יֶחֱטָא אָדָם נוֹתְנִים לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה, מִשֶּׁהוּא חוֹטֵא נוֹתְנִין עָלָיו אֵימָה וְיִרְאָה. עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְיָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, מִשֶּׁחָטָא הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר וּמִתְחַבֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל אֵימֶרוֹן, מִשֶּׁחָטָא הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל אַגְרִיאוֹן. עַד שֶׁלֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל (שמות כד, יז): וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שֶׁבַע מְחִצּוֹת שֶׁל אֵשׁ הָיוּ כּוֹסְסוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים וְלֹא מִתְיָרְאִים וְלֹא מִתְפַּחֲדִים, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אֲפִלּוּ פְּנֵי הַסַּרְסוּר לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִסְתַּכֵּל (שמות לד, ל): וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן וגו', רַבִּי פִּינְחָס בֶּן רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי חָנִין אַף הַסַּרְסוּר הִרְגִּישׁ עִמָּהֶם מִן שָׁעָה לְשָׁעָה, שֶׁלְּשֶׁעָבַר (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ מַלְכֵי צְבָאוֹת, מַלְכֵיהוֹן דְּמַלְאָכַיָא, אֲפִלּוּ מִיכָאֵל אֲפִלּוּ גַּבְרִיאֵל הָיוּ מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ בַּגּוֹלְיָרִין שֶׁלָּהֶם, לֹא הָיָה משֶׁה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. עַד שֶׁלֹא חָטָא שָׁאוּל, וְשָׁאוּל לָקַח אֶת הַמְּלוּכָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (שמואל א יד, מז): וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וגו'. מַהוּ (שמואל א יד, מז): וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ, נָצָח. בְּאֵיזוֹ זְכוּת, בִּזְכוּת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ, שֶׁהָיָה עָנִי וְאוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה, וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנוֹ וְחָס עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁשָּׁקַל כְּבוֹד עַבְדּוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר וְשֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ח, טו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו', וְכֵיוָן שֶׁחָטָא (שמואל א כח, ה): וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וגו'. עַד שֶׁלֹא חָטָא דָּוִד בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (תהלים כז, א): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וגו', וְכֵיוָן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (שמואל ב יז, ב): וָאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם. עַד שֶׁלֹא חָטָא שְׁלֹמֹה הָיָה רוֹדֶה בַּשִּׁירִים וּבַשִּׁירוֹת וְהָיָה מוֹשֵׁל עַל הַשֵּׁדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ב, ח): עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וגו', מְשׁוֹרְרִים זְכָרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת נְקֵבוֹת, (קהלת ב, ח): וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, פְּרוּבָטַיָּה. (קהלת ב, ח): שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, שִׁדָּה וְשִׁדָּתִין, דַּהֲווֹ אַזְיָן בְּהוֹן. כֵּיוָן שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אַשְׁמְדַאי, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא טְרָדוֹ אַשְׁמְדַאי, וּלְאַחַר שֶׁחָזַר לְמַלְכוּתוֹ הָיָה פַּחֲדוֹ עָלָיו, וְהֵבִיא שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּרִים אֶת מִטָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁהָיָה מִתְפַּחֵד מִן הָרוּחוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו' (שיר השירים ג, ז): רַבָּנִין פָּתְרִין קְרָיָה בְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם. הִנֵּה מִטָּתוֹ, מַטּוֹתָיו שְׁבָטָיו, כְּמָה דְתֵימָא (חבקוק ג, ט): שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא טַף וְנָשִׁים. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב (שמות יג, יח): וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, מִמִּי לָמְדוּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה כָּךְ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִינְטוֹמוֹס (שמות יב, מח): וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל חֶרֶב וּמַנִּיחוֹ עַל יְרֵכוֹ וּמָל עַצְמוֹ. מִי מָלָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, משֶׁה מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וִיהוֹשֻׁעַ מַשְׁקֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְהוֹשֻׁעַ מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וּמשֶׁה מַשְׁקֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה, ב): וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, הֲרֵי מִכָּאן שֶׁמָּלָן רִאשׁוֹנָה (יהושע ה, ג): וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. מַהוּ (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָקוֹם שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ גִּבְעָה בַּעֲרָלוֹת. הֲרֵי אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. מַהוּ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, דִּכְתִיב: וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל פֶּסַח הָיוּ מֵתִים בְּלֵילֵי הַפֶּסַח כַּאֲשֶׁר מֵתוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, יג): וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. הֱוֵי: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי יוֹנָתָן פָּתַר קְרָיָה בְּסַנְהֶדְרִיּוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ שְׁבָטָיו, כְּמָה דְתֵימָא שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ שִׁשִּׁים עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כה, יט): וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא אַחַד עָשָׂר אִישׁ, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד סַנְהֶדְּרִין. וּמַאי נִינְהוּ אַחַד עָשָׂר אִישׁ, דִּכְתִיב (מלכים ב כה, יח): וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (מלכים ב, כה, יט): וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד זֶה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין, הֲרֵי שִׁשָּׁה, (מלכים ב כה, יט): וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי אַחַד עָשָׂר אִישׁ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה נב, כה): וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, מַאי נִינְהוּ הַשְּׁנַיִם יְתֵרִים, לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין. (ירמיה נב, כה): וְאֶת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא זֶה שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כֻּלָּם הָיוּ מְשַׁנְּנִין אֶת הַהֲלָכָה כֶּחָרֶב, שֶׁאִם בָּא מַעֲשֶׂה לְתוֹךְ יְדֵיהֶם שֶׁלֹא תְהֵא הֲלָכָה קוֹרֵא לָהֶם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּשְׁעַת הַדִּין הַכֹּל נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְהוֹצִיא אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וְהָיוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לָהֶן בֵּין יַרְכוֹתֵיהֶן וְגֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, הֱוֵי: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, הָיוּ מִתְפַּחֲדִין הֵיאַךְ לְהוֹצִיא אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. רַבִּי מְנַחֵם חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי אֲבִינָה אִם בָּאָה אִשָּׁה אֶצְלְךָ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִשְׁאֹל לְךָ עַל הַדִּין אוֹ עַל הַשְּׁאֵלָּה, תְּהֵא רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִלּוּ יָצְאָה מִירֵכֶךָ, לֹא תִתֵּן בָּהּ עָיִן, וּתְהֵא מְפַחֵד מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַדּוֹמֶה לַלָּיְלָה. הִנֵּה הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי שַׂמְלָאי פָּתַר קְרָיָה בַּמִּשְׁמָרוֹת, הִנֵּה מִטָּתוֹ מַטּוֹתָיו שְׁבָטָיו, הֵיאַךְ מָה דְתֵימָא שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת, שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת לְוִיָּה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַחְלְקוֹת. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא שְׁאָר הָעָם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם, סַנְהֶדְּרִין וּבָתֵּי דִינִין וְתַלְמִידִים. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קמט, ו): וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, זוֹ מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כא, יד): בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'. רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִים אֶת הַכֹּהֲנִים הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, וְקַבָּלָה, וּזְרִיקָה, וּקְמִיצָה, הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי רַדִּיפָה בְּשֵׁם רַב אַמֵּי מְבַקְּרֵי מוּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב אַחָא וְרַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי שִׂמְלָאי מַגִּיהֵי סֵפֶר הָעֲזָרָה, הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. גִּדֵּל בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי שְׁנֵי דַּיָּנֵי גְזֵלוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב הוּנָא אָמַר פָּרֹכֶת הָיְתָה בָּאָה מִבֶּדֶק הַבַּיִת. שְׁמוּאֵל אָמַר נָשִׁים הָאוֹרְגוֹת אֶת הַפָּרוֹכֶת הָיוּ נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, הֱוֵי: מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִין לַכֹּהֲנִים הֵיאַךְ יַעֲשׂוּ עֲבוֹדָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, הָיוּ מַזְהִירִין אוֹתָן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹחֲטִין שֶׁלֹא לְפַגֵּל הַזְּבָחִים וְשֶׁלֹא לִפְסֹל אֶחָד מִן הַקָּרְבָּנוֹת בְּנוֹתָרוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָה בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים: הִנֵּה מִטָּתוֹ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּטָּה אֵינָהּ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה פָּרֶה וְרָבֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, ח): וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים, וְאוֹמֵר (דברי הימים ב ג, ו): וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם, מַהוּ פַּרְוָיִם, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאוֹמֵר (מלכים א ז, ב): בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, לָמָּה נִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַעַר הַלְּבָנוֹן, לוֹמַר לָךְ מַה יַּעַר עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הַצּוּרוֹת שֶׁהָיוּ בְּקִירוֹתָיו שֶׁל זָהָב, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּרִין שָׁם כָּל מִינֵי אִילָנוֹת, הָיוּ עוֹשִׂים פֵּרוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְגַבְּרִים אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִזְכָּרִים בִּגְבוּרָה, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכָּר בְּכָל אַחַת וְאֶחָת (במדבר ו, כא כו): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה', יִשָֹּׂא ה'. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, שֶׁהֵם נִלְחָמִים כְּנֶגֶד כָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מְחַתֶּכֶת בִּירֵכוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה, יַשְׁכִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיִשְׁמַע בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְאֵין דָּבָר רַע מַזִּיקוֹ, לְפִיכָךְ מַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים וְאוֹמֵר לָהֶם: כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.

“So you shall bless” – that is what is written: “Behold the bed of Solomon…” (Song of Songs 3:7). Rabbi Shimon ben Yoḥai interpreted it regarding Solomon: “Behold the bed of Solomon” – this is King Solomon. “There are sixty valiant men surrounding it” (Song of Songs 3:7) – sixty valiant men surrounded his bed at night, and they were “from the valiant of Israel” (Song of Songs 3:7). “Each armed with a sword, trained in war” (Song of Songs 3:8) – why would he do so? It is “from fear in the nights” (Song of Songs 3:8) – as he was afraid of the demons [and acted] so that they would not harm him. Rabbi Shimon ben Yoḥai said: Before a person sins, he is an object of awe and fear. Once he sins, he is subject to awe and fear. Before he sinned, Adam the first man would hear the Divine Voice, stand on his feet, and was able to withstand it. Once he sinned, he would hear the Divine Voice and hide, as it is stated: “[They heard the voice of the Lord God]…the man and his wife hid [from the presence of the Lord God]” (Genesis 3:8). Rabbi Avin said: Before Adam the first man sinned, he would hear a gentle voice. After he sinned, he heard a thunderous voice. Until Israel sinned, “the appearance of the glory of the Lord was like devouring fire atop the mountain” (Exodus 24:17). Rabbi Abba bar Kahana said: There were seven partitions of fire consuming one another, and Israel would see and were not afraid and were not fearful. Once they sinned, they were unable to look even at the intermediary: “Aaron and all the children of Israel saw Moses, and behold, [the skin of his face] was radiant, [and they feared approaching him]” (Exodus 34:30). Rabbi Pinḥas ben Rabbi Avin said that Rabbi Ḥanin said: Even the intermediary felt it together with them from one time to another. Before, “the kings of hosts flee [and flee]” (Psalms 68:13). Rabbi Yudan in the name of Rabbi Aivu: “The kings of hosts” – the kings of the angels; even Mikhael and Gavriel would fear Moses. Once they sinned, Moses was unable to look even at their lowest-ranking soldiers. That is what is written: “For I was daunted due to the wrath and the fury” (Deuteronomy 9:19). Until Saul sinned: It is not written here, “Saul took the kingdom,” but rather, “Saul captured the kingdom over Israel…” (I Samuel 14:47). What is, “wherever he turned, he would inspire terror” (I Samuel 14:47)? He would emerge victorious. By what merit? It was by the merit of the mitzvot and good deeds that he had to his credit, as he was poor, ate non-sacred produce in purity, and would spend his own money but was sparing with the money of Israel. He considered the honor due his servant equal to his own honor. Rabbi Yehuda bar Naḥman said in the name of Rabbi Shimon ben Lakish: And he was learned in Torah, as it is written: “Through me kings reign…” (Proverbs 8:15). Once he sinned: “Saul saw the Philistine camp, and he was afraid…” (I Samuel 28:5). Until David sinned with that act: “The Lord is my light and my salvation; whom shall I fear…” (Psalms 27:1)? Once he sinned with that act, “I will come upon him and he will be weary and discouraged” (II Samuel 17:2). Until Solomon sinned, he would dominate with songs and poems [shirim veshirot] and he would rule over the demons, as it is stated: “I appointed for myself sharim vesharot” (Ecclesiastes 2:8) – male singers and female singers. “And the pleasures of people” (Ecclesiastes 2:8) – these are bathhouses. “Shida veshidot” (Ecclesiastes 2:8) – these are male demons and female demons, who stoked the fires in them. He ruled them to the extent that when he built the Temple, he controlled the actions of Ashmedai. When he sinned, Ashmedai banished him from his kingdom, and after he returned to his kingdom, his fear was upon him, and he brought sixty valiant men who would guard his bed. That is what is written: “From fear in the nights” (Song of Songs 3:8) – as he feared the demons. “Behold the bed of Solomon…” (Song of Songs 3:7) – the Rabbis interpreted the verse regarding those who departed from Egypt. “Behold the bed [mitato]” – His tribes [matotav], just as it says: “The oaths to the tribes [matot]” (Habakkuk 3:9). “Of Solomon [shelishelomo]” – of the Holy One blessed be He, that peace [shehashalom] is His. “There are sixty valiant men surrounding it” (Song of Songs 3:7) – six hundred thousand who departed from Egypt, from the age of twenty and above. “From the valiant of Israel” (Song of Songs 3:7) – this comes to include women and children. “Each armed with a sword” (Song of Songs 3:8) – “the children of Israel ascended armed [from the land of Egypt]” (Exodus 13:18). “Trained in war” (Song of Songs 3:8) – from whom did they learn? It was from the Holy One blessed be He, as it is stated: “The Lord is a Man of war” (Exodus 15:3). “Each man with his sword on his thigh” (Song of Songs 3:8) – when Moses told them that the Holy One blessed be He had told him the statute: “Every uncircumcised person may not eat of it” (Exodus 12:48) – each and every one of them took a sword, placed it on his thigh, and circumcised himself. Who circumcised them? Rabbi Berekhya taught it in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Moses would circumcise, Aaron would uncover the corona, and Joshua would give them to drink. Some say: Joshua would circumcise, Aaron would uncover the corona, and Moses would give them to drink. That is what is written: “And again circumcise the children of Israel, a second time” (Joshua 5:2). Infer from here that he circumcised them the first time. “And circumcised the children of Israel [at the Hill of the Foreskins]” (Joshua 5:3) – what is “at the Hill of the Foreskins”? Rabbi Levi said: It is a place where they made that hill of foreskins. That is, “each man with his sword on his thigh” (Song of Songs 3:8). What is, “from fear in the nights” (Song of Songs 3:8)? It is because they were unable to offer the paschal offering, as it is written: “All uncircumcised people may not eat of it” (Exodus 12:48). Had the children of Israel not offered the paschal offering, they would have died on the eve of Passover when the Egyptian firstborn died, as it is stated: “I will see the blood and I will pass over you, and there will not be a plague among you to destroy, when I smite the land of Egypt” (Exodus 12:13). That is, “from fear in the nights.” “Behold the bed…” (Song of Songs 3:7) – Rabbi Yonatan interpreted the verse regarding the Sanhedrin. “Behold the bed [mitato]” – His tribes [shevatav], just as it says: “The oaths to the tribes [matot].” “Of Solomon [shelishelomo]” (Song of Songs 3:7) – of the Holy One blessed be He, that peace [shehashalom] is His. “There are sixty valiant men surrounding it” (Song of Songs 3:7) – these are the sixty people of the land, as it is stated: “And sixty men of the people of the land, who were found inside the city” (II Kings 25:19). “From the valiant of Israel” (Song of Songs 3:7) – to include eleven men; that is a Sanhedrin of seventy-one. Who were the eleven men? It is as it is written: “The captain of the guards took Seraya the chief priest, Tzefanyahu the deputy priest, and the three gatekeepers” (II Kings 25:18); that is five. “From the city he took one official” (II Kings 25:19) – this is the most distinguished member of the court; that is six. “And five men of those who see the king’s face” – that is eleven. One verse says: “And five men of those who see the king's face,” and one verse says: “And seven men of those who see the king's face” (Jeremiah 52:25). Who were the two extra? It is to add to them two scribes of the judges; “and the scribe of the commander of the army, who directs [the people of the land]” (Jeremiah 52:25) – this is the emissary of the court. “Each armed with a sword” (Song of Songs 3:8) – Rabbi Meir and Rabbi Yosei: Rabbi Meir says: They would all sharpen their knowledge of halakha like a sword, so if an incident happened to come into their jurisdiction, the halakha would not be calling for a response. Rabbi Yosei says: At the time of judgment they would all deliberate regarding the halakha to ensure that the true judgment would be issued, and they would consider it as though a sword were positioned between their thighs and Gehenna was open before them. That is, “from fear in the nights” (Song of Songs 3:8) – they were frightened about how to issue a ruling regarding the incident in order to be rescued from the sentence of Gehenna. Rabbi Menaḥem, son-in-law of Rabbi Elazar ben Rabbi Avina: If a woman comes to the study hall to ask you regarding a law or a question, you should consider her as though she emerged from your loins. Do not eye her with lust, and be fearful of the sentence of Gehenna, which is like night. “Behold the bed… ” (Song of Songs 3:7) – Rabbi Samlai interpreted the verse regarding priestly watches. “Behold the bed [mitato]” – His tribes [matotav], just as it says: “The oaths to the tribes [matot].” “Of Solomon [shelishelomo]” (Song of Songs 3:7) – of the Holy One blessed be He, that peace [shehashalom] is His. “There are sixty valiant men surrounding it” (Song of Songs 3:7) – these are the twenty-four priestly watches, the twenty-four Levite watches, and the twelve divisions. “From the valiant of Israel” (Song of Songs 3:7) – this is to include the rest of the people who were located in Jerusalem, [the] Sanhedrin, the courts, and the students. “Each armed with a sword” (Song of Songs 3:8) – just as it says: “[Exaltation of the Almighty is in their throats,] and a double-edged sword is in their hand” (Psalms 149:6). “Trained in war” (Song of Songs 3:8) – this is the battle of Torah, just as it says: “In the book of the Wars of the Lord” (Numbers 21:14). Rabbi Ze’eira and Rabbi Yehuda in the name of Rabbi Shmuel: Torah scholars who would teach the priests the halakhot of slaughter, receiving, sprinkling, and taking a handful would collect their wages from the collection of the chamber. Rabbi Yitzḥak ben Rabbi Redifa in the name of Rabbi Ami: The examiners of blemishes in Jerusalem would collect their wages from the collection of the chamber. Rav Aḥa and Rabbi Tanḥum ben Rabbi, the son-in-law of Rabbi Samlai: Proofreaders of the Torah scroll in the Courtyard would take their wages from the collection of the chamber. Gidel bar Binyamin in the name of Rabbi Ami: There were two judges in Jerusalem for robberies, and they would take their wages from the collection of the chamber. Rav Huna said: The Curtain would come from the funds of Temple maintenance. Shmuel said: The women who weave the curtain would take their wages from the collection of the chamber. That is, “trained [melumedei] in war” (Song of Songs 3:8), as they would teach [melamdin] the priests how to perform the service. “Each man with his sword on his thigh from fear in the nights” (Song of Songs 3:8) – they would caution them that when they would slaughter they should not render the offerings pigul, and they should not disqualify any of the offerings by keeping them past the appointed time. “Behold the bed…” (Song of Songs 3:7) – Rabbi Samlai interpreted the verse regarding the Priestly Benediction. “Behold the bed” – this is the Temple. Just as the bed is for nothing other than procreation, so, everything that was in the Temple would procreate, as it is stated: “The staves extended” (I Kings 8:8), and it says: “Parvayim gold” (II Chronicles 3:6). What is parvayim? It is that it produced fruits [perot]. And it says: “The House of the Forest of Lebanon” (I Kings 7:2). Why is it called “The House of the Forest of Lebanon”? It is to say to you: Just as a forest produces fruits, so did the Temple. The forms that were on its walls were of gold, as they would craft there all sorts of trees that would produce fruits. “Of Solomon [shelishelomo]” (Song of Songs 3:7) – of the Holy One blessed be He, that peace [shehashalom] is His. “There are sixty valiant men surrounding it” (Song of Songs 3:7) – these are the sixty letters of the Priestly Benediction. “From the valiant [migiborei] of Israel” (Song of Songs 3:7) – as they bolster [megaberim] Israel. Rabbi Azarya said: Matters that are mentioned with might, as the name of the Holy One blessed be He is mentioned in each and every one: “May the Lord bless you and protect you” (Numbers 6:24); “may the Lord shine” (Numbers 6:25); “may the Lord lift” (Numbers 6: 26). “Each armed with a sword” (Song of Songs 3:8) – as they battle against all the punishments in the Torah. “Each man with his sword on his thigh” (Song of Songs 3:8) – even if a person sees in his dream as though a sword is cutting his thigh, let him rise early to the synagogue, stand before the priests, and hear the Priestly Benediction, and no evil matter will harm him: That is why the Torah cautions the priests and says to them: “So you shall bless…”