יומא ב׳Yoma 2

Passage 1א׳

יומא פרק ב - יח אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א י״א:ח׳) "וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק". מַתְקִיף לָהּ רַב אַשִׁי: מִמַּאי דְּהַאי 'בֶּזֶק' לִישְׁנָא דְּבִיזְקָא הוּא, דִּלְמָא שְׁמָא דְּמָתָא הוּא? כְּדִכְתִיב: (שופטים א׳:ה׳) "וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדוֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק", אֶלָּא מֵהָכָא: (שמואל א ט״ו:ד׳) "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמּוֹנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ב׳:א׳) "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד". רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] אָמַר: עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמִי, כְּתִיב: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם". וּכְתִיב: "אֲשֶׁר לֹא יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר"? לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. (רבי אסי אומר:) [רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתָּאִי]: לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בִּידֵי אָדָם, כָּאן, בִּידֵי שָׁמַיִם. אָמַר (רבי חנינא) [רַב נְהוֹלַאי] בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, (מיד) מִתְעַשֵּׁר. מֵעִיקָרָא כְּתִיב: ["וַיִּפְקְדֵם] בְּבָזֶק", וּלִבְסוֹף כְּתִיב: ["וַיִּפְקְדֵם] בַּטְּלָאִים". וְדִלְמָא טְלָאִים דִּידְהוּ? אִם כֵּן מַאי רְבוּתָא דְּמִלְּתָא.

Passage 2ב׳

יט "וַיָּרֶב בַּנָּחַל" וְגוֹ' (שמואל א ט״ו:ה׳). אָמַר רַבִּי מַנִי: עַל עִסְקֵי נַחַל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְשָׁאוּל: (שמואל א ט״ו:ג׳) "לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק", אָמַר: וּמָה אִם בִּשְׁבִיל נֶפֶשׁ אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: הָבִיאוּ עֶגְלָה עֲרוּפָה בַּנַּחַל, כָּל (הנשמות) [הַנְּפָשׁוֹת] הַלָּלוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה! אִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ, קְטַנִּים מֶה חָטְאוּ! מִיָּד יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: (קהלת ז׳:ט״ז) "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה". וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדוֹאֵג: (שמואל א כ״ב:י״ח) "סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה", יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: (קהלת ז׳:י״ז) "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה". אָמַר רַב הוּנָא: כַּמָּה לָא חָלִי וְלָא מַרְגִּישׁ גַּבְרָא, דְּמָרִיהּ סַיְעֵיהּ, שָׁאוּל בְּאַחַת וְעָלְתָה לוֹ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם וְלֹא עָלְתָה לוֹ. "שָׁאוּל בְּאַחַת" מַאי נִינְהוּ? מַעֲשֶׂה דַּאֲגָג. וְהָא אִיכָּא נַמִּי מַעֲשֵׂה דְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים? בְּמַעֲשֶׂה דַּאֲגָג כְּתִיב: (שמואל א ט״ו:י״א) "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל [לְמֶלֶךְ]". "דָּוִד בִּשְׁתַּיִם" מַאי נִינְהוּ? מַעֲשֶׂה דְּאוּרִיָּה וּדְהַסָּתָה. וְהָא אִיכָּא נַמִּי מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע? (הא) [הָתָם] אִפָּרְעוּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:ו׳) "וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם"; יֶלֶד, אַמְנוֹן, תָּמָר, וְאַבְשָׁלוֹם. אִי הָכִי, הַסָּתָה נַמִּי אִפָּרְעוּ מִינֵיה! דִּכְתִיב: (שמואל ב כ״ד:ט״ו) "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר (בעם) [בְּיִשְׂרָאֵל] מֵהַבֹּקֶר וְעַד (הערב) [עֵת מוֹעֵד]", הָתָם לָא אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ, (הכא) [הָתָם נַמִּי לָא אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ? לַאיי], אִפָּרְעוּ מִגּוּפֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:ע״ט) "יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ". וּכְתִיב: (שם נא) "הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ". (ורוח נדיבה תסמכני) וְהָא אָמַר רַב: קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע! כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: לֹא קִבֵּל, וּלְרַב דְּאָמַר: קִבֵּל, הָא אִפָּרְעוּ מִינֵיהּ! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד לִמְפִיבֹשֶׁת: (שמואל ב י״ט:ל׳) "אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה", יָצָאת בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ בְּמַלְכוּתְךָ.

Passage 3ג׳

כ "בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ" (שמואל א י״ג:א׳). אָמַר רַב הוּנָא: כְּבֶן שָׁנָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימָא, 'כְּבֶן שָׁנָה' שֶׁמְּלֻכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה? חָזָא רַב נַחְמָן סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ, אָמַר: נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת שָׁאוּל [בֶּן קִישׁ]. הֲדַר חָזָא סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ, אָמַר: נַעֲנֵיתִי (לך) [לָכֶם עַצְמוֹת] שָׁאוּל בֶּן קִישׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מַה לֹּא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שׁוּם דֹּפִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.