סנהדרין ז׳Sanhedrin 7

Passage 1א׳

סנהדרין פרק ז - צג תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא כ״א:ט׳) "אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת"? שֶׁאִם הָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ קֹדֶשׁ, נוֹהֲגִין בּוֹ חֹל. כָּבוֹד, נוֹהֲגִין בּוֹ בִּזָּיוֹן, אוֹמְרִים: אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד, אָרוּר שֶׁזּוֹ גִּדֵּל, אָרוּר שֶׁיָּצְאָה זוֹ מֵחֲלָצָיו. אָמַר רַב אַשִׁי: כְּמַאן קָרִינָן רְשִׁיעָא בַּר רְשִׁיעָא, וַאֲפִלּוּ לִרְשִׁיעָא בַּר צַדִּיקַיָּא? כְּמַאן? (כהני תנאי) [כְּהַאי תַּנָּא].

Passage 2ב׳

משנה. מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִים, הָיוּ מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. [רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הוּא, אִם מֵת בְּיָדָם, לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה. אֶלָּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו, וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בן) בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמַר(ו) לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּית־דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי. גְּמָרָא. מַאי 'פְּתִילָה'? אָמַר רַב מַתְנָה: פְּתִילָה שֶׁל אֲבָר]. מְנָא לָן? אַתְּיָא 'שְׂרֵפָה', 'שְׂרֵפָה', מֵעֲדַת קֹרַח. מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַתְּיָא 'שְׂרֵפָה', 'שְׂרֵפָה', מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם. מַאן דְּיָלִיף מֵעֲדַת קֹרַח, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר יז) "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם", שֶׁנִּשְׁמָתָם נִשְׂרֶפֶת וְגוּף קַיָּם. וְאִידָךְ? הַהִיא, שְׂרֵפָה מַמָשׁ [הִיא]. וּמַאי 'בְּנַפְשׁוֹתָם'? שֶׁנִּתְחַיְּבוּ שְׂרֵפָה עַל עִסְקֵי נַפְשׁוֹתָם, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (תהלים לה) "בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג, חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ". בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְקֹרַח עַל עִסְקֵי לְגִימָה, חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שִׁנָּיו. וּמַאן דְּיָלִיף מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ויקרא י) "וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'", כְּעֵין מִיתָה. וְאִידָךְ? הַהוּא, שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוָאִי, וּמַאי דִּכְתִיב, "וַיָּמֻתוּ". דְּאַתְחִיל בְּהוּ מִגַּוָּאִי כְּעֵין מִיתָה, דְּתַנְיָא, אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתָּאִי אוֹמֵר: שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ יָצְאוּ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְנֶחְלְקוּ לְאַרְבַּע וְנִכְנְסוּ, שְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׂרָפוּם. וְהָכְּתִיב: (שם) "וַתֹּאכַל אוֹתָם"? אוֹתָם וְלֹא בִּגְדֵיהֶם.

Passage 3ג׳

צד וּכְבָר הָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא: אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר! אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּרְאֶה, מִי קוֹבֵר אֶת מִי! אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: נְפִישֵׁי גַּמְלֵי סָבֵי, דִּטְעִינֵי מַשְׁכֵי דְּהוּגְנֵי.