מנחות ו׳Menachot 6

Passage 1א׳

מנחות פרק ו - טו תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנָאִי וכו'.

Passage 2ב׳

טז פִּסְקָא. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא הָעֹמֶר מִגַּגּוֹת צְרִיפִין, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין־סוֹכֵר. כִּי מָטָא עֹמֶר לָא הֲווּ יַדְעֵי (היכא איכא) [מֵהֵיכָא אַיְתִּי] עֹמֶר. (לאיתויי.) אַכְרְזוּ, אָתָא הַהוּא חֵרְשָׁא, אוֹתִיב חֲדָא יְדֵיהּ אַאִיגְרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְרִיפָא. אָמַר לְהוּ מָרְדֳּכָי: מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ "צְרִיפִין גַּגּוֹת", אוֹ "גַּגּוֹת צְרִיפִין"? בָּדוּק וְאַשְׁכְּחוּ. כִּי בָּעוּ לְאִיתּוּיֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, לָא הֲווּ יַדְעֵי (היכא איכא) [מֵהֵיכָא לְאַתּוּיֵי], אַכְרְזוּ. אָתָא הַהוּא [גַּבְרָא] חֵרְשָׁא, אוֹתִיב (חדא) יְדֵיהּ אַעֵינֵיהּ, וַחֲדָא יְדֵיהּ אַסִיכְרָא. אָמַר לְהוּ מָרְדֳּכַי: וּמִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵיהּ 'עֵין סוֹכֵר' אוֹ 'סוֹכֵר עַיִן'. בָּדוּק וְאַשְׁכְּחוּ. [הַנְהוּ שָׁלֹשׁ נָשִׁים דְּאַיְתֵּי שָׁלֹשׁ קִנִּין, חֲדָא אָמְרָה 'לְזִיבָתִי', וַחֲדָא אָמְרָה 'לְיַמָּתִי', וַחֲדָא אָמְרָה 'לְעוֹנָתִי'. סָבוּר מִינָהּ 'זִיבָתִי', זָבָה מַמָּשׁ, 'לְיַמָּתִי', לְיַמָּתִי מַמָּשׁ, 'לְעוֹנָתִי', לְעוֹנָתָהּ, דְּכוּלְּהוּ, חֲדָא חַטָּאת וַחֲדָא עוֹלָה. אָמַר לְהוּ מָרְדֳּכַי: שֶׁמָּא בְּזוֹב סִכְּנָה, שֶׁמָּא בַּיָּם סִכְּנָה, שֶׁמָּא בְּעֵינָהּ סִכְּנָה, דְּכוּלְּהוּ, עוֹלוֹת נִינְהוּ. בָּדוּק וְאַשְׁכַּח. וְהַיְנוּ דִּתְנָן]: (תנן) "פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין", 'פְּתַחְיָה', זֶה מָרְדֳּכָי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פְּתַחְיָה'? שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדּוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרֵי נַמִּי (הוו) יַדְעֵי שִׁבְעִים לָשׁוֹן. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין, אֶלָּא בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי זִקְנָה, בַּעֲלֵי כְּשָׁפִים, וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן. אֶלָּא דַּהֲוָה בַּיֵיל לִישְׁנֵי וְדָרִישׁ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (עזרא ב ונחמיה ז) (נחמיה) "מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן".

Passage 3ג׳

הָיוּ בַּיְתּוּסִין אוֹמְרִים: 'עֲצֶרֶת', אַחַר שַׁבָּת. נִטְפַּל לָהֶם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, מִנַּיִן לָכֶם? וְלֹא הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ, וְאָמַר: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים. קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: (דברים א׳:ב׳) "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר". וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, לָמָּה אֵחֲרָן בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ, כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁלָּכֶם. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ויקרא כ״ג:ט״ו) "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (שם) "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". הָא כֵּיצַד? כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע השַׁבָּת.