זוהר, וישלח י׳Zohar, Vayishlach 10

Segment 1א׳

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי וְגו'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַיְינוּ דְקָאַמְרִינָן בְּקַדְמִיתָא דְּיַעֲקֹב לָא בָּעָא הַשְׁתָּא אִינוּן בִּרְכָאן קַדְמָאי דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי. (ס"א בגין דכתיב, (איכה ג׳:כ״ז) טוב לגבר כי ישא על בנעוריו. וכתיב (משלי ל״א:כ״ה) ותשחק ליום אחרון) וַעֲדַיִין לָא אִתְקַיְימוּ בֵּיהּ אֲפִילּוּ חַד מִנַּיְיהוּ. בְּגִין דְּסָלִיק לוֹן לְסוֹף יוֹמַיָא בְּשַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיכוּ לִבְנוֹי לְגַבֵּי כָּל עַמִּין דְּעַלְמָא.

LET MY LORD, I PRAY THEE, PASS OVER BEFORE HIS SERVANT; AND I WILL JOURNEY ON GENTLY, ETC. R. Eleazar said: ‘This bears out what we said before, namely, that Jacob did not wish as yet to avail himself of the first blessings that he received from his father, not one of which had so far been fulfilled, since he reserved them for the end of days when his descendants should need them in their struggle against the nations of the world.

Segment 2ב׳

וּבְגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דְּאָמַר עֵשָׂו נִסְעָה וְנֵלֵכָה, וְנִפְלוּג הַאי עַלְמָא כְּחֲדָא וְנִשְׁלוֹט כְּחֲדָא. מַה אָמַר, יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ. יַקְדִּים עֵשָׂו שָׁלְטָנֵיהּ הַשְׁתָּא בְּהַאי עַלְמָא. יַעֲבָר נָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (מיכה ב׳:י״ג) וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיְיָ בְּרֹאשָׁם, אַקְדִּים אַנְתְּ שׁוּלְטָנוּתָךְ בְּקַדְמִיתָא בְּהַאי עַלְמָא, וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי. אֲנָא אֲסַלֵּק גַּרְמִי לְהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי וּלְסוֹף יוֹמַיָא לְאִינוּן יוֹמַיָא דְאָזְלִין לְאַט.

Hence, when Esau said: “Let us take our journey, and let us go”, that is, “let us share together this world and rule it in partnership”, Jacob replied: “Let my lord, I pray thee, pass over before his servant”, as much as to say: “Have thou first thy dominion of this world, and I will journey on gently, and reserve myself for the world to come and for the latter days that flow on gently…

Segment 3ג׳

לְרֶגֶל הַמְלָאכָה, מַאן מְלָאכָה. דָּא אַסְפַּקְלַרְיָא דְלָא נָהֲרָא דְּבָהּ אִתְעֲבִיד עֲבִידְתָּא דְעָלְמָא. אֲשֶׁר לִפְנֵי, דָּא הִיא מִן קֳדָם יְיָ בְּכָל אֲתַר. וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, דָא הוּא רָזָא דִכְרוּבִים, לְאַחֲזָאָה רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא דְּאִיהוּ אִתְדָּבַּק בְּהוּ.

until I come unto my lord unto Seir’, i.e. I will endure subjection to thee until my time will come to rule over the mount of Esau, as it is written: ‘And saviours shall come up on mount Zion to judge the mount of Esau; and the kingdom shall be the Lord’s‘ ” (Oba. 1, 21).’