זוהר, ויקרא י״זZohar, Vayikra 17

Segment 1א׳

רִבִּי אֲחָא פָּתַח, (בראשית כ׳:ג׳) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת. הַאי וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ, מַאי שְׁנָא בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, וַיָּבֹא אֱלהִים, וּלְיִשְׂרָאֵל לָא. (אלא דא הוא רזא דאלהים אחרים ואית לך למנדע דשמא דקודשא בריך הוא (ישעיהו נ״ז:ט״ו) רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו והוא בלחודוי מלכא על כל מה דאשתכח בין לעילא בין לתתא והיכלא קדישא דיליה באמצעיתא אתתקן וסחרניה אית שבעין כתרין ומנהון אתמשכו ע' רברבין ואתמנו על ע' עמין דעלמא למהוי כל חד וחד שליט על עמיה ועל ארעיה. וקודשא בריך הוא יהב לישראל רזא דשמיה בלחודיהון והוא שליט על ישראל וירושלים הדא הוא דכתיב (דניאל ט׳:י״ט) כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ולית לעמא אחרא חולקא ביה בקודשא בריך הוא דכתיב (דברים כ"ד) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך. וכתיב (מיכה ד׳:ה׳) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו וגו'. וכתיב (דברים ל"ב) כי חלק יי' עמו וגו') אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כָּל אֱלֹהִים דְּהָכָא, הַהוּא חֵילָא רַבְרְבָא דִּמְמָנָא עָלַיְיהוּ הֲוָה, כְּגַוְונָא דָּא וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, הַהוּא חֵילָא דְּאִתְפְּקַד עָלֵיהּ.

R. Aha then discoursed on the verse: “But God (Elohim) came to Abimelech in a dream of the night” (Gen. 20, 3). ‘We also find that “Elohim” came to Balaam (Num. 22, 9). How is it that “Elohim” came to Gentiles and not to Israel? The truth is, however, that, as we have learnt, the word “Elohim” in these passages refers to the celestial Power that was in charge of Abimelech or Balaam.

Segment 2ב׳

וְאִי תֵּימָא וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם. הָכִי הוּא וַדַּאי, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי, גַּם אֲמַאי הָכָא. אֶלָּא לְרַבּוֹת קָא אָתָא, דְּאַף עַל גַּב דִּלְעֵילָּא מִנַּאי יְדִיעַ, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי. וָאֶחְשׁוֹךְ גַּם אָנֹכִי, גַּם לְרַבּוֹת, אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, מֵחֲטוֹ חָסֵר אָלֶף כְּתִיב, מַאי קָאָמַר בְּגִין דְּחַטָּאָה לָאו בְּחֵילָא קַיְּימָא.

So, when we read that Elohim said to Abimelech, “I also know”, etc. (Gen. 20, 6), we interpret thus: “Although one higher than I am knows, yet I also know”. Hence he continued: “And I also withheld thee from sinning against me.”

Segment 3ג׳

אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, בְּחוֹבֵיהוֹן דְּעַמָּא דִּלְתַתָּא, אִתְפְּגִים לְעֵילָּא. בְּחוֹבֵי עַמָּא דִּלְתַתָּא, אִתְעַבָּר רַבְרְבָא דִּלְהוֹן דִּלְעֵילָּא מִשּׁוּלְטָנִיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֶחְשׁוֹךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ, דְּאַף עַל גַּב דִּלְעֵילָּא מִנַּאי תַּלְיָא מִלְּתָא, גַּם אָנֹכִי לְרַבּוֹת לְגַרְמֵיהּ, מֵחֲטוֹ לִי, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכָחוּ גַּבָּאי, כְּהַאי מַחַט דְּנָעִיץ בְּבִשְׂרָא, דְּלָא תִּגְרוֹם לִי אַתְּ בְּחוֹבָךְ לְאַעְבְּרָא לִי מִשׁוּלְטָנִי, וִיְקוּצוּן בִּי, דְּלָא תָּקוֹץ לִי בְּמַחֲטָךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ׳:כ״ג) וָאָקֻץ בָּם, כְּהָנֵי קוֹצִין דִּנְעִיצִין בְּבִשְׂרָא. מַאי מַשְׁמַע. מַשְׁמַע דִּבְחוֹבֵי בְּנִי אֱנָשָׁא, עַבְדִּין פְּגִימוּ לְעֵילָּא, מַאי אִיהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֵכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם.

There is really no sinning against a [mere] celestial Power, but what he meant was that through the sins of a people on earth their guardian Power above is weakened, and deposed from his authority. We learn from this that through the sins of mankind injury is inflicted above, as it says, “And through your transgression your mother was put away” (Isa. 50, 1).