זוהר, וירא ל״וZohar, Vayera 36

Segment 1א׳

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ס״ג:ט׳) בְּכָל צָרָתָם לֹא צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם וְגו'. תָּא חֲזֵי, בְּכָל צָרָתָם דְּיִשְׂרָאֵל כַּד אִזְדַּמַּן לוֹן עָאקָן, כְּתִיב לֹא בְּאל"ף וּקְרִי בְּוא"ו, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן בְּעָקוּ. לא בְּאל"ף, אֲתַר עִלָּאָה יַתִּיר, אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּהַהוּא אֲתַר רוּגְזָא וְעָקוּ, לְהָתָם לְעֵילָא מָטָא עַקְתָא דְיִשְׂרָאֵל. לא בְּאל"ף כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים ק) הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ. כְּתִיב בְּאל"ף וּקְרִי בְּוא"ו.

R. Judah further discoursed on the verse: In all their affliction he was afflicted, and the angel of his presence saved them (Is. 63, 9). He said: ‘This is the translation of the k’ri, hut according to the k’thib we should translate, “He was not afflicted.” The lesson to be derived from this variation is that Israel’s affliction reaches the Holy One even in the place above which is beyond affliction or perturbation.

Segment 2ב׳

וּמַלְאַךָ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם. וְהָא אִיהוּ עִמְהוֹן בְּהַהוּא עָקוּ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הוֹשִׁיעָם. אֶלָּא מוֹשִׁיעָם לֹא כְּתִיב, אֶלָּא הוֹשִׁיעָם מִקַּדְמַת דְּנָא דְּאִיהוּ זַמִּין בְּהַהוּא עָקוּ לְמִסְבַּל עִמְּהוֹן. תָּא חֲזֵי, בְּכָל זִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל אִנּוּן בְּגָלוּתָא, שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב (דברים ל׳:ג׳) וְשָׁב יְיָ אֱלהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחַמְךָ וְגו'.

“And the angel of his presence saved them.” If He is together with them in their affliction, how can it be said that He saves them? Observe, however, that it is not written, “He saves them”, but “he saved them”, that is, He determined in advance to partake in their sufferings. For whenever Israel is in exile the Shekinah accompanies them, as it is written, “Then the Lord thy God will return (v’-shab) with thy captivity” (Deut. 30, 3).

Segment 3ג׳

דָּבָר אַחֵר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, דָּא שְׁכִינְתָּא. דְּאִיהִי עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא וְאַתְּ אֲמַרְתְּ דְּאִיהוּ הוֹשִׁיעָם. אֶלָּא הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּאִלֵּין אִנּוּן מִשְׁכְּנוֹתָיו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, וּבְגִין דִּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַדְכַּר לוֹן לְאוֹטָבָא לוֹן וְלְאֲפָקָא לוֹן מִן גָּלוּתָא, דִּכְתִיב, (שמות ו׳:ה׳) וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלַי.

According to another explanation, “The angel of his presence” signifies the Shekinah, which accompanies them in exile. Hence in the Scripture the words “and I have remembered my covenant” (Ex. 6, 5) are immediately followed by “and now, behold, the cry of the children of Israel is come unto me; moreover, I have seen” (Ex. 3, 9).