זוהר, ויחי ע״אZohar, Vayechi 71

Segment 1א׳

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא אִשְׁתְּמִיטוּ בִּמְעַרְתָּא דְלוּד, דְּעָאלוּ קַמֵּי תּוּקְפָא דְשִׁמְשָׁא, דְּהֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא נַסְחַר הַאי מְעַרְתָּא בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (שמות קי"ד ע"א) (שיר השירים ח׳:ו׳) שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ וְגו', רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְּהֶבֶת יָהּ, הַאי קְרָא אִתְעָרְנָא בֵּיהּ. אֲבָל לֵילְיָא חַד הֲוָה כַּד הֲוֵינָא קָאִים קַמֵּי אַבָּא, וְשָׁמַעְנָא מִנֵּיהּ מִלָּה, דְּלֵית שְׁלִימוּ וּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא (ס"ח ע"ב) בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא. דְּאִינוּן מִתְעָרֵי נְבִיעוּ דְמַיָא תַּתָּאֵי, לְקִבְלֵי עִלָּאֵי. וּבְהַהִיא שַׁעְתָא שְׁלִימוּ דִּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא בִּדְבִיקוּ חָדָא לְמֶעְבַּד פֵּירִין.

R. Eleazar and R. Abba once turned aside into a cave at Lydda to escape the heat of the sun. Said R. Abba: ‘Let us now encompass this cave with words of the Torah.’ R. Eleazar thereupon commenced with the verse: “Place me like a seal upon thy heart, like a seal upon thine arm… its coals are coals of fire, a very flame of the Lord” (S. S. 8, 6). ‘This verse’, he said, ‘has been much discussed. One night I was attending on my father, and I heard him say that the true devotion and yearning of the Community of Israel for God is only brought about by the souls of the righteous, who cause the flow of the lower waters towards the upper; and then there is perfect friendship and desire for mutual embrace to bring forth fruit.

Segment 2ב׳

תָּא חֲזֵי, בָּתַר דְּאִתְדַּבְּקוּ דָּא בְּדָא, וְהִיא קַבִּילַת רְעוּתָא, הִיא אֲמָרַת שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, אַמַּאי כַחוֹתָם. אֶלָּא אָרְחֵיהּ דְּחוֹתָם, כֵּיוָן דְּאִתְדָּבַּק בְּאֲתַר חַד, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינֵיהּ, הָא אִשְׁתָּאַר רְשִׁימוּ בְּהַהוּא אֲתַר, וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ. דְּכָל רְשִׁימוּ, וְכָל דִּיוּקְנָא דִילֵיהּ, בֵּיהּ אִשְׁתָּאַר. כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הָא אִתְדָּבַּקְנָא בָּךְ, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינָךְ וְאָזִיל בְּגָלוּתָא. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, בְּגִין דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דְּיוּקְנִי בָּךְ, כְּהַאי חוֹתָם דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דִּיוּקְנֵיהּ, בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ.

When they cleave to one another, in the fullness of her affection she says: “Set me as a seal upon thine heart.” For, as the impress of a seal remains even after the seal is removed, so, says the Community of Israel, I shall cleave to thee, even though I am removed from thee and go into captivity. Hence, “Set me as a seal upon thy heart” in order that my likeness may remain upon thee like the impress of a seal.

Segment 3ג׳

כִּי עַזָּה כַמָּוְת אַהֲבָה, תַּקִּיפָא הִיא, כִּפְרִישׁוּ דְרוּחָא מִן גּוּפָא. דְּתָנִינָן, בְּשַׁעְתָּא דְּבַּר נָשׁ מָטֵי לְאִסְתַּלָּקָא מִן עַלְמָא וְחָמֵי מַה דְּחָמֵי, רוּחָא אָזְלָא בְּכָל (ויקרא קכ"ו ע"ב) שַׁיְיפֵי דְגוּפָא וְסָלִיק גַּלְגַּלּוֹי, כְּמַאן דְאָזִיל בְּיַמָּא בְּלָא שַׁיָּיטִין, סָלִיק וְנָחִית וְלָא מְהַנְיָיא לֵיהּ, אֲתָא וְאִישְׁתָּאִיל מִכָּל שַׁיְיפֵי גוּפָא, וְלֵית (לון) תַּקִּיפוּ כְּיוֹמָא דְּפָּרִישׁ רוּחָא מִן גּוּפָא. כָּךְ תַּקִּיפוּ דִּרְחִימוּ דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּתַקִּיפוּ דְמוֹתָא, בְּשַׁעְתָּא דְבָעֵי רוּחָא לְאִתְפְּרָשָׁא מִן גּוּפָא.

“For love is strong as death”: it is strong like the parting of the spirit from the body, as we have learnt that when man is about to depart from the world and sees strange things, his spirit courses through all his limbs and goes up and down like a boatman without oars who is tossed up and down on the sea and makes no progress. It then asks leave of each limb; and its separation is only effected with great violence. Such is the violence of the Community of Israel’s love for God.