זוהר, ויחי ס״זZohar, Vayechi 67

Segment 1א׳

פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ג׳:ה׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. וְכִי מַאן קָרִיב לְמַלְכָּא כִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי אָמְרַת אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ. אֶלָּא בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אִלֵּין אִינוּן נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא דְּאִינוּן קְרֵיבִין לְמַלְכָּא תָּדִיר, וּמוֹדְעִין לְמַלְכָּא בְּכָל יוֹמָא עִסְקוֹי דְמַטְרוֹנִיתָא.

He here quoted the verse: “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the roes and by the hinds of the fields, if you find my beloved, what will you tell him?” (S. S. 5, 8). Why, it may be asked, should the Community of Israel speak thus, seeing that she is near to the king, like no other? The “daughters of Jerusalem”, however, are the souls of the righteous, which are constantly near the King, and inform him every day of the requirements of the Matron.

Segment 2ב׳

דְּהָכִי אוֹלִיפְנָא, בְּשַׁעְתָּא דְנִשְׁמָתָא נָחֲתַת לְעַלְמָא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עָאלַת עֲלָהּ בְּקִיּוּמָא דְאוֹמָאָה, דִּיחֲוֵי לְמַלְכָּא, וְיוֹדַע לֵיהּ רְחִימוּתָא דִילָהּ לְגַבֵּיהּ, בְּגִין לְאִתְפַּיְיסָא בַּהֲדֵיהּ.

For so we have learnt, that when the soul comes down into the world, the Community of Israel makes it swear that it will tell the King her love for him in order to appease him.

Segment 3ג׳

וּבְמָּה, בְּגִין דְּחִיּוּבָא עַל בַּר נָשׁ לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּפוּמָא, בְּלִבָּא בְּנַפְשָׁא, וּלְאַקְּשְּׁרָא כֹּלָּא, כְּשַׁלְּהוֹבָא דְּאִתְקַשְּׁרָא בְּטִיפְסָא, וּבְהַהוּא יִחוּדָא דְּעָבִיד, גָּרִים לְאִתְפַּיְיסָא מַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְאוֹדַע לֵיהּ לְמַלְכָּא רְחִימוּתָא דִילָהּ לְגַבֵּיהּ.

This appeasement is brought about when man unifies the Holy Name with his mouth, his heart and his soul, to link all together like flame with fire.