זוהר, ויחי נ״דZohar, Vayechi 54

Segment 1א׳

פָּתַח וְאָמַר. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי. מַאי קָא חָמָא יַעֲקֹב לְמִפְתַּח בִּרְאוּבֵן, לִיפְתַּח בִּיהוּדָה, דְּאִיהוּ קַדְמָאָה לְכָל מַשִּׁרְיָין, וְאִיהוּ מַלְכָּא, וְחָמִינָן דְּלָא בָּרְכֵיהּ וְסָלִיק בִּרְכָאן מִנֵּיהּ, עַד דְּאָתָא משֶׁה וְצַלֵּי צְלוֹתָא עֲלֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ל״ג:ו׳) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת.

REUBEN, THOU ART MY FIRSTBORN, MY MIGHT AND THE BEGINNING OF MY STRENGTH. Why did Jacob begin with Reuben and not rather with Judah, who was the leader of the camps and also king? Further we see that he did not bless him, nay, that he removed blessings from him till Moses came and prayed for him, as it is written: “Let Reuben live and not die” (Deut. 33, 6).

Segment 2ב׳

אֲבָל וַדַּאי בָּרְכֵיהּ, וְסָלְקָא הַהוּא בִּרְכְתָא לְאַתְרֵיהּ. לְבַר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעַלְמָא, אֲתָא מַלְכָּא עֲלֵיהּ, אָמַר, הָא כָּל מָמוֹנָא דִילִי, לֶיהוֵי בִּידָא דְמַלְכָּא נָטִיר לִבְרָאי. כַּד חָמֵי מַלְכָּא דִּבְרִי אִתְחֲזֵי, יָהִיב לֵיהּ. כָּךְ יַעֲקֹב אָמַר. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, רְחִימָא דְּמֵעַיי אַנְתְּ, אֲבָל בִּרְכָאן דִּילָךְ יִסְתַּלְּקוּן בִּידָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּיֶחמֵי בָךְ, בְּגִין דְּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵל אַפָּךְ וְגו', כְּתַרְגּוּמוֹ:

The fact is, however, that he did bless him, but kept the blessing for its proper place. He was like a man who had a son, and when he was about to die was visited by the king, whereupon he said: “Let all my money remain in the king’s hands on behalf of my son, and when the king sees that my son is worthy he will give it to him.”

Segment 3ג׳

רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה וְגו'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל ל״ז:ט׳) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ וְגו'. כַּמָּה אֲטִימִין אִינוּן בְּנֵי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְמַלְכָּא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אַכְרִיז עֲלַיְיהוּ בְּכָל יוֹמָא, וְלֵית מַאן דְּצַיִּית אוּדְנֵיהּ לְקֳבְלֵיהּ. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דִּכְתִיב הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, אַמַּאי זִמְנָא אָחֳרָא הִנָּבֵא בֶּן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ.

So Jacob said: “Reuben, thou art my firstborn, the beloved of my soul; but thy blessings shall remain in the hand of the Holy King until He shall see that thou art worthy of them, because ‘thou didst go after the sight of thine eyes, etc.’” (according to Chaldaic paraphrase of this passage). R. Eleazar here discoursed on the verse: And he said to me: Prophesy unto the wind, etc. (Ezek. 37, 9). ‘There is a difficulty here,’ he said, ‘because the text continues: “Prophesy, son of man, and say to the wind”, which seems a repetition.